טלקאר, שזכתה בזיכיון היבוא של קיה רק באמצע שנת 2008, השכילה, עם הרבה רעב להצלחה, לתרגם בעזרת כמה מהלכים נכונים את המהפכה שעברה על היצרן הקוריאני לנתוני מכירות שמיצבו את המותג בסיום 2012 במקום הרביעי בטבלאות עם 19,276 רכבי קיה שעלו על כבישי ישראל בשנה בודדת.
את ההישג המרשים הזה טלקאר רשמה מבלי שיהיה לה דגם אטרקטיבי בצמרת סגמנט המשפחתיות הקומפקטיות החשוב בשוק הרכב הישראלי. אמנם הפורטה שהגיעה לכאן ב-2009 הייתה בסך הכל משפחתית לא רעה שלזכותה היה מנוע חזק יחסית ותג מחיר אטרקטיבי אך היא לא הצליחה לבלוט אל מול מובילות הסגמנט וזכתה להצלחה בינונית עם מכירות בעיקר לציי רכב.
כעת נוחתת כאן הפורטה בדורה השני עם פורמולה חדשה לחלוטין ושאיפות לנצל את הנסיקה במעמדו של המותג כדי להתמקם בצמרת הסגמנט הגדול בישראל.
האם יש לה את הכלים, היכולות והמפרט לעשות זאת? מיהרנו לשים את ידינו על אקזמפלר דנדש לחלוטין כדי לבחון זאת.
מתרשמים
הפורטה, שהושקה לקראת סוף 2012 בשוק האמריקאי (שם היא משווקת תחת השם סראטו), מתבססת על הפלטפורמה שיונדאי הציגה הציגה ב-2011 עם ה-i35.
התוצאה הכללית מאוד נעימה לעין ולמעשה ניתן לקבוע שמכל זווית הפורטה החדשה נראית טוב. עם זאת היא מתקשה לבלוט, לגרום לאנשים לסובב אחריה את הראש או לעורר באמת התרגשות כמו עיצובים אחרים של שרייר, יתכן בשל הדמיון העיצובי לאחות הקטנה, ריו, שכבר מוכרת מאוד על כבישי הארץ. גם תא הנוסעים זוכה לציון טוב ולמרות שפה ושם יש עדיין פלסטיקה נוקשה רוב הדיפונים והדשבורד משדרים תחושה איכותית.
הדשבורד, עם קונסולה מרכזית הפונה קלות לכיוונו של הנהג, מציג פריסה נוחה של פקדי המזגן ומערכת השמע ומציע מספר תאי אחסון ומחזיקי כוסות שימושיים. העיצוב מעניין עם שילוב של גימורי א-לה קרבון ומספר קימורים אופקיים בהשראת גלים שיוצרים טיפה במים אל מול עמדת הנוסע, אך לא מצליח ליצור אפקט פרימיום או ספורטיבי. גלגל ההגה מצופה עור, עבה במידה ומציג עיצוב נאה וקלאסי בניגוד להגה המשונה בפורטה היוצאת.
הפורטה משווקת בארץ בשתי רמות אבזור (LX ו-EX). רמת האבזור הבסיסית כוללת, מעבר לסטנדרט המתבקש בסגמנט המשפחתיות, גם בקרת שיוט, מחשב דרך, פתחי מזגן בשורת המושבים האחורית, מד טמפרטורה, כיבוי אורות אוטומטי, פנסי ערפל ומערכת שמע הכוללת חיבורי USBו-AUX, כונן פנימי בנפח ג'יגה לאחסון קבצי מוזיקה, קישוריות בלוטות' מלאה (טלפון וקבצי מוזיקה) ושליטה מלאה מגלגל ההגה.
רמת האבזור הבכירה כוללת בנוסף תאורת יום בפנסים הקדמיים, צמיגים רחבים יותר הנעולים על חישוקים קלים ומערכת בקרת אקלים דו אזורית דיגיטלית. המושבים מרופדים בבד פשוט יחסית וכהה האופייני למכוניות מהסגמנט הזה אך הם נוחים למדי ומציעים שלל אפשרויות כיוונון שביחד עם הגה שאפשר לכוון למרחק ולגובה מאפשרות למצוא בקלות יחסית תנוחת נהיגה טובה למדי.
בנוסף יש לציין את משענת היד המרכזית המרופדת הניתנת לכיוון ואת משענות היד המרופדות בדלתות שמאפשרות לידיים לנוח בעת נסיעה ארוכה. מרווח הרגלים במושב האחורי מצוין וגם הרצפה כמעט שטוחה לחלוטין. עם זאת המושב מרגיש מעט נמוך מדי לגבוהי קומה שגם עלולים לפתח קרבה אינטימית לתקרה.
תא המטען גדול יחסית ומציע נפח של 482 ליטרים אך אין לו אפשרות פתיחה חיצונית ויש להיעזר בשלט המכונית או בידית בתא הנוסעים.
נוהגים
בחזית של הפורטה החדשה אנו פוגשים את מנוע ה-1.6 המוכר של קונצרן יונדאי-קיה שכולל בגרסה זו, שאפשר למצוא גם בקרובת המשפחה i35, תזמון שסתומים משתנה כפול. ניהול מנוע שונה מעט מביא לפורטה הספק של 130 כ"ס ומומנט של 16 קג"מ לעומת 135 כ"ס ו-16.7 קג"מ ביונדאי.
תיבת ההילוכים האוטומטית מוכרת אף היא מדגמים רבים של שני המותגים וכוללת 6 יחסי העברה ואפשרות לתפעול ידני. בנסיעה השילוב הזה מתגלה כמוצלח וכל עוד לא דוחקים בה, הפורטה החדשה מציגה רמת רעש נמוכה, העברות הילוכים חלקות וקצב התקדמות טוב. מי שמחפש קצת יותר מזה יוכל ללחוץ בנחישות על הדוושה ולגלות יחידת הנעה שלא מפחדת מסל"ד גבוה. אמנם מעל ל-4,000 סל"ד השקט מתחלף בצליל מנוע דומיננטי ולמרות שממש לא מדובר בסימפוניה מענגת זהו גם לא הצליל החנוק וקוצר הנשימה שאופייני ליחידות הנעה קוריאניות מסוימות.
נראה שלמרות 130 הסוסים בעדר נדרש מאמץ כדי להגיע לנתון ההאצה הרשמי למהירות תלת ספרתית שעומד על 11.6 שניות ואין כאן את זמינות הכוח שאופיינית למנועי טורבו קטנים, אבל ללא ספק בעבור הרוב המוחלט הפורטה החדשה מציגה ביצועים מספקים לחלוטין המעניקים קצב התקדמות טוב בעיר וגם מחוצה לה. בידוד רעשי הכביש והרוח בסך הכל טוב ועדיף על זה שב-i35 אך מתקשה לעמוד בסטנדרטים שמציבות מכוניות כמו הגולף החדשה של פולקסווגן.
נוחות הנסיעה טובה למדי, אמנם זו אינה מכונית מרחפת ומפנקת אך התחושה האיכותית של תא הנוסעים ובידוד הרעשים הטוב מעמיד אותה במקום מכובד למדי בתחום זה אל מול מתחרותיה מהמזרח.
בכביש המפותל הפורטה החדשה ממשיכה לזכות לנקודות חיוביות עם רמת אחיזה גבוהה באספלט והתנהגות מאוד צפויה ומאוזנת גם תחת לחץ ובניגוד לקרובת משפחתה מבית ולמרות מבנה מתלים זהה היא מרגישה קצת יותר מהודקת מהיונדאי גם כשמגזימים. אמנם זו אינה מכונית באמת מהנה לנהיגה והמשוב לנהג מהשלדה ובמיוחד מההגה המנותק בהחלט יחסרו לחובב ההגה, אך עם זאת נראה שביכולתה של הפורטה לצלוח בצורה טובה כל אתגר נהיגה מתקבל על הדעת. למרות שבזמן האחרון התרגלנו לקבל כמובן מאליו את סטנדרט הזה אבל אם לרגע חושבים על המקום בו היו מכוניות כמו הסראטו רק לפני כמה שנים קשה שלא להתפעם מקפיצת המדרגה הנחשונית שנעשתה בתחום תכנון וכיול השלדות גם ליצרנים ללא מסורת בתחום.
בסיומם של ימי המבחן ומאות הקילומטרים שהתאפיינו בנהיגה קצת יותר מאתגרת מהממוצע המשפחתי צריכת הדלק עמדה על 12.65 קילומטרים לליטר. לא פורץ דרך, אבל בהחלט נתון נאה שבוודאי ישתפר לאזור ה-14 קילומטרים לליטר בשימוש מתון יותר.
מסכמים
כפי שניתן היה לצפות ממותג בתנופה כמו קיה, הפורטה החדשה מציגה יותר מקפיצת מדרגה לעומת הדור הקודם.
היא נאה, מציעה מרווח פנימי טוב, יש לה יחידת הנעה מוצלחת, אחריות של 7 שנים ונוחות נסיעה והתנהגות כביש נאותות המשלימות מכלול מרשים הממקם אותה בחבורת הצמרת בסגמנט המשפחומטיות בישראל.
עם זאת, למרות החבילה המוצלחת, הפורטה לא מצליחה להתבלט מעבר לסטנדרט הגבוה של צמרת הסגמנט לא בסעיף העיצוב ולא במפרט האבזור – שני תחומים בהם מכוניות קיה נהנו מיתרון יחסי בשנים האחרונות, ועם תג מחיר של 127 אלף שקלים לגרסת הבסיס ו-129 לגרסה המאובזרת המחיר של הפורטה למעשה זהה לזה של המתחרות הכי חזקות בסגמנט כמו הפורד פוקוס הסופר פופולרית וקרובת המשפחה ה-i35של יונדאי ומקביל גם לזה של האסטרה ברלינה המוגדשת והסקודה אוקטביה השימושית.
בנוסף, כשבשוק יש גם כמה משפחתיות לא רעות המוצעות במחירים נמוכים יותר חסר לפורטה את התמריץ הכספי שהיה לה בעבר הן מבחינת הרוכש הפרטי והן מבחינת שווי השימוש החודשי ללקוחות הציים ואין ספק שלמרות שכאמור מדובר במכונית מוצלחת, בקיה יצטרכו להזיע כדי להפוך את הפורטה לאחת הנמכרות בסגמנט.
>> מבחן יונדאי i35 – המשפחתית החדשה של ישראל?
