אחרי מאזדה 3 ויונדאי i30 נראה היה שהבחירה של מר דקל בלהיט הנוכחי של שוק הליסינג - פורד פוקוס תהיה הטבעית ביותר, אולם רגע לפני שנפל הפור בבית משפחת דקל נחתה כאן מתמודדת נוספת העונה לשם הסקסי "ברלינה" שמאיימת לטרוף את הקלפים.
הברלינה היא למעשה גרסת סדאן חדשה לחלוטין לאופל אסטרה המוכרת שהוצעה עד כה בתצורת האצ'בק וסטיישן והיא מגיעה מגרמניה ללבנט עם לב, בדמות מנוע לא שגרתי בסגמנט, בנפח 1.4 ליטרים שבעזרת מגדש טורבו מפיק נתון של 140 כ"ס. בנוסף, האסטרה ברלינה מציעה גם אבזור רב ועיצוב נאה למדי.
אחרי שנים בהן הזכרת השם "אופל" העלתה בעיקר פיהוק מנומנם, זיכיון היבוא עבר לפני קרוב לשנתיים לענקית הליסינג "קבוצת שלמה" שהבטיחה מצידה להחזיר את המותג לתור הזהב שלו בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 בהם הקדט והאסקונה נחטפו כמו לחמניות חמות.
אבל לשאיפות הגדולות של אופל להפוך לשחקנית מרכזית בשוק הרכב הארץ-ישראלי חסר היה עד כה ישבן בולט שיתן למותג האירופאי נוכחות בפלח החשוב ביותר בשוק הרכב המקומי – משפחתיות הסדאן.
כעת הדבר, כאמור, השתנה, וכדי לעזור לאודי דקל לבחור את הצמודה שלו לשנים הקרובות ועל הדרך גם להכריע מי היא משפחתית הסדאן הטובה בישראל החלטנו שלא לתת שום הנחות לעולה החדשה מבית אופל ומיד עם נחיתתה בארץ הצבנו אותה לקרב מול המתחרות הבולטות ביותר בסגמנט - היונדאי i35 שנחשבת לסדאן המשפחתית הטובה ביותר המגיעה אלינו מאסיה ואליה הצטרפה מלכת המכירות של ישראל - הפוקוס של פורד שהפכה בדורה השלישי לפרטנרית המועדפת על אלה שברכב שלהם יש לוגו של חברת הייטק על הכנף האחורית, מדבקת "איך אני נוהג" כעורה על הפגוש והכי חשוב – דלקן חופשי.
פרצוף
"תביט בהן", אומר לי דקל. הפוקוס, למשל, נראית מלפנים כמו דארת' ווידר, יש לה הרבה פלסטיקים שחורים כמו כונסי אוויר עצומים שלמעשה לא מובילים לשום מקום אבל מצד שני הפרופיל והישבן שלה קצת סתמיים כאילו מתוך החלטה מודעת של מעצבי פורד להשקיע פחות בפריזורה של הגרסה עם הבגאז', בהשוואה לגרסאות ההאצ'בק והסטיישן הנאות יותר.
הפרונט של ה-i35 כולל יחידות תאורה ארוכות וגדולות כמו עיניים של אסייתית דור שני בארה"ב ובכלל היא מזכירה קצת מכונית אמריקאית - מוחצנת ומעט מצועצעת.
האסטרה ברלינה אמנם פחות מרשימה מה-i35 אבל בסך הכל היא הכי שלמה כאן, למרות הדמיון העיצובי לאינסיגניה, אחותה הגדולה. אין מנוס מלציין שהיא לא יפה כמוה וגם שבתמונות היא נראית טוב יותר מאשר במציאות, אבל בסך הכל התוצאה מוצלחת, אלגנטית והרמונית.
על הבלאגן הזה עוד אפשר לסלוח אבל לא על המושבים בהם מצוידת הברלינה (בניגוד לאסטרה הרגילה). צמד המושבים הקדמי נוקשה מדי, מגיע עם תפיחה מעצבנת במשענת ובאופן כללי נראה כי נוחות אינה מילה השגורה בלקסיקון של המתכננים. מאחור המצב לא הרבה יותר טוב, אמנם המרווח סביר, אך המושב נמוך, קצר ונוקשה מדי וגם קו החלונות הגבוה מקנה תחושה מעט קלסטרופובית. בסעיף האבזור, לעומת זאת, האסטרה בהחלט מרשימה עם בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, שליטה על מערכת השמע מגלגל ההגה, הגה מצופה עור ועוד.
אמנם גם כאן עמדת הפיקוד קצת מבולגנת ועמוסת כפתורים אבל אחרי שמתרגלים להגיון שלה היא מתגלה כנוחה למדי, במיוחד לתפעול הסלולרי, ועדיפה על זו שבגרסאות הבכירות המצוידות במערכת SONY.
איכות החומרים טובה מאוד ועיצוב הפנים נאה בסך הכל אם כי נראה שמעצבי הפנים שאבו השראה רבה מהספר "50 גוונים של אפור".
בניגוד לאסטרה, המושבים בפוקוס בהחלט נוחים ולא מעצבנים גם אחרי נסיעה ארוכה. בצד השלילה נציין כי היא הפחות מרווחת כאן, אין משענת יד לנהג בקונסולה המרכזית ואין ידיות אחיזה בגג לנוסעים מאחור.
המושבים עצמם אמנם לא תומכים כמו אלה שבפוקוס אבל בהחלט נוחים וניתן לציין שיש ביונדאי תאי אחסון רבים כולל תא למשקפיים ובסך הכל התפעול והתמצות בין שלל הכפתורים הוא האינטואיטיבי ביותר אל מול האסטרה והפוקוס.
עם זאת, הפלסטיקה בתא הנוסעים הקוריאני מרגישה מעט זולה, עיצוב הדשבורד מצועצע, שעון הזמן במרכזו כולל מראה שהיה עדכני אולי לפני עשרים שנה ופתחי המיזוג המרכזיים נמוכים מדי ומקררים בעיקר את הידיים.
רמת האבזור Inspire הבסיסית (לא Supreme המצולמת) כוללת אמנם בקרת שיוט ומערכת שמע עם כניסת AUX ו-USB ושליטה מהגה המצופה עור, אבל גם מזגן מכני פשוט עם כפתורי הפעלה שנראים כאילו נלקחו מרדיו טיפ מהאייטיז וחלונות חשמליים שלא יורדים בלחיצה אחת כמו ששתי המתחרות מציעות.
ישבן
העם בציון ידוע, גם כשזה נוגע לרכב, במשיכתו לישבנים בולטים ובתחום זה הקוריאנית שלנו מובילה עם תא מטען מכובד ובולט המציע נפח של 485 ליטרים. אחריה מתייצבת האסטרה עם נפח לא רע של 460 ליטר אך רוחב מעט צר מהצפוי ובמקום האחרון מתמקמת הפוקוס עם 421 ליטרים.
עם זאת, בניגוד לתדמית הבעייתית שהוא זכה לה בשלל ברבורים בפורומי רכב באינטרנט, לאחר שהרזרבי של הפורד הוחלף בגלגל קטן תא המטען של הפוקוס בהחלט מספק ועונה על רוב הצרכים המשפחתיים.
לב
על הנייר לפחות, היתרון הגדול ביותר שיש למצטרפת החדשה לחבורה להציע הוא יחידת הכוח שלה הכוללת מנוע 1.4 ליטרים שבעזרת מגדש טורבו מפיק 140 כ"ס ומומנט של מעל 20 קג"מ המשודכים לתיבת שישה הילוכים אוטומטית והופכים למעשה את האסטרה ברלינה למשפחתית הסדאן החזקה ביותר מתחת ל-130 אלף שקלים.
ל-i35 ולפוקוס יחידות כוח קונבנציונליות יותר בנפח 1.6 ליטר. ביונדאי המנוע מפיק 135 כ"ס ומחובר לתיבת שישה הילוכים אוטומטית פלנטרית ובפורד בארסנל יש רק 125 סוסים אך הם מחוברים לתיבת שישה הילוכים אוטומטית כפולת מצמד מתקדמת.
למרות שהיתרון התיאורטי הוא בבירור של הברלינה צריך לזכור שהיא הכבדה ביותר כאן עם עודף משקל של מאה ק"ג לעומת הפוקס וכ-170 לעומת ה-i35.
בנוסף הגיר האוטומטי שלה, הזכור לנו שלא כל כך לטובה מקרובת משפחתה, הקרוז של שברולט, על אף ששת יחסי ההעברה שבו, רחוק מלהיות המילה האחרונה.
בכל מקרה, בסיום פרק מבחני התאוצה שלנו ניתן לדווח כי האסטרה ברלינה היא אמנם המהירה ביותר (הן בתאוצות הביניים והן ביציאה מהמקום) אבל לא בפער גדול כפי שניתן היה לצפות.
בנוסף יש לציין שגם בשיוט הגיר של האופל מתבלבל לעיתים בדרישה להורדת הילוך בזמן עקיפה, מתעכב בחזרה להילוך גבוה ובאופן כללי סובל מקצרים בתקשורת עם הנהג.
בשתיים האחרות, לעומת זאת, תיבת ההילוכים מגיבה בזריזות וביעילות ובעוד שב-i35 דרושה לחיצה הגונה על הדוושה, כפולת המצמדים המתקדמת שבפוקוס קוטפת את הבכורה והתגובה הראשונית שלה לדרישה לתאוצת ביניים היא הטובה מבין השלוש.
רגליים
בכביש עירוני הפוקוס ממשיכה לצבור נקודות כשהיא מציגה את נוחות הנסיעה הטובה ביותר כאן עם שילוב כמעט מושלם בין נוחות לריסון. בעוד שבמבחני הזינוק מהמקום תיבת ה"פאוור שיפט" כפולת המצמד לא הרשימה במיוחד, בעיר היא נעימה מאוד ולא מעצבנת ותזזיתית כמו תיבת ה-DSG של פולקסווגן.
הברלינה שנייה במבחן נוחות הנסיעה עם אופי מתלים גרמני מוצק שביחד עם המושבים הקשיחים לא מצליחים לתת לפוקס תחרות של ממש.
שלישית במבחן העירוני מגיעה ה-i35 שלא רק פחות נוחה מצמד האירופאיות אלא גם מתלוננת על כך ברעשי מתלים רבים. הגיר ביונדאי ממהר להעלות להילוכים הגבוהים בכדי לחסוך בדלק ולעיתים בעיר מתקבלת תחושה מעט פלגמטית.
בכביש הבינעירוני האסטרה מסננת רעשי דרך באופן מרשים ביותר חרף חישוקי הגלגל הגדולים (17') והצמיגים נמוכי החתך ומאפשרת, יחד עם המנוע החזק, שיוט נינוח במהירות גבוהה מהממוצע לסגמנט. יחד עם זאת, התגבור החשמלי של ההגה מעניק תחושה מלאכותית וסינטטית שמפריעה בשמירה על הנתיב.
בפוקוס המנוע נוכח כל העת וב-110 קמ"ש הוא נמצא על 3,000 סל"ד גבוהים למדי. ביונדאי אלה הם רעשי הרוח והדרך שמפרים את השקט.
כביש מפותל אינו כר המרעה למכונית משפחתית ובכל זאת בשנים האחרונות למדנו לגלות שגם משפחתיות נטולות יומרות לחלוטין מציגות גם בשטח זה יכולות גבהות למדי.
יתרה מזאת, מעבר ליכולות, מכוניות כמו הפיג'ו 306 בזמנו, המאזדה 3 והפוקוס בדורותיה הקודמים, הוכיחו שניתן גם לייצר מוביל משפחות שיהיה מהנה לנהיגה.
גם בדורה השלישי, למרות מגמה ברורה בעולם הרכב לייצר מכוניות מנותקות ומשעממות לנהיגה, הפוקוס מצליחה להיות מהנה לנהיגה, להציג אחיזת כביש מעולה (תודות, בין היתר, לבקרת הכוונת המומנט הייחודית) ולספק הרבה תקשורת עם הנהג.
הפוקוס היא המנצחת הברורה שלנו בסעיף זה למרות נחיתות ההספק של המנוע שבהחלט מורגשת. בנוסף ניתן לציין שמיקום כפתורי התפעול הגיר במצב ידני על בורר ההילוכים אינו נוח ואינטואיטיבי אבל מצב זה לא ממש נחוץ והתיבה עושה רוב הזמן עבודה טובה בכבישים הרריים במיוחד בשילוב למצב S.
למרות שהיא לא ממש מרגישה כך, יתרון ההספק ובמיוחד יכולת הנשימה הלא עצמונית של המנוע תביא, ככל הנראה, את האסטרה ברלינה מהר יותר מהפוקוס לראש הנתיב המפותל העולה להר, אולם חיוך על פניו של הנהג לא יתקבל. בנוסף ניתן לציין שתיבת הילוכים מסרסת את כוח המנוע ומתבלבלת בהחלפות ההילוכים וההגה סובל ממשקל מלאכותי, נטול כל תקשורת ומרגיש כמו הגה של משחק מחשב.
להבדיל מהאסטרה שמדגישה את מוצאה הגרמני, ל-i35 אין שום יומרות כאן, ובכל זאת ההגה שלה טוב ומתקשר יותר מזו של הגרמניה, אך בסיכומו של דבר ולמרות שתחת לחץ המנוע שמח לטפס לסיבובים גבוהים, אחיזת הכביש אמנם גבוהה אך טובה פחות מאשר זו של צמד האירופאיות וניתן לציין שמתלה אחורי מיושן יחסית ובולמים רכים מעניקים לקוריאנית תחושה פחות מהודקת ונטייה מורגשת יותר לתת היגוי.
סיכום
קשה שלא להתרשם מקפיצת המדרגה שמשפחתיות הסדאן עשו בשנים האחרונות וניתן לסכם ולקבוע שכל המשתתפות במבחן הן מכוניות טובות והבחירה ביניהן אינדיבידואלית ותלויה בעיקר בניואנסים של טעם אישי.
אופל אסטרה ברלינה הייתה יכולה לסיים את המבחן הזה במקום גבוה יותר. היא נראית טוב, מאובזרת היטב, תא הנוסעים שלה מרווח יחסית ויש לה את יחידת הכוח החזקה ביותר כאן ולא על חשבון צריכת הדלק עם ממוצע של 13.6 קילומטרים לליטר בנהיגה מתונה ו-8.1 קילומטר לליטר בתנאי המבחן המאומצים. אולם הברלינה נופלת בכמה נקודות משמעותיות כמו תא נוסעים מבולגן, תיבת ההילוכים מסרסת הפוטנציאל ובעיקר מושבים ממש לא נוחים שאפילו גורמים לכאבי גב בנסיעות ארוכות.
היונדאי i35 בולטת, מוחצנת, גדולה ומרשימה מהאחרות והיא ככל הנראה תענה בצורה הטובה ביותר על הצרכים של משפחת ישראלי הממוצעת וחשוב גם לציין שהמוצא האסייתי שלה ומוניטין האמינות שלו משחקים תפקיד רב חשיבות אצל לקוחות הפרטיים. היונדאי היא גם המרווחת ביותר, בעלת תא המטען הגדול ביותר והנוחה ביותר לתפעול. אולם בכל הקשור לנהיגה עצמה, נוחות, אחיזת כביש ובידוד רעשים היא חצי מדרגה מתחת למתחרות האחרות. מלבד זאת, בעוד שבנהיגה מתונה צריכה הדלק שלה טובה ועומדת על כ-14 קילומטרים לליטר, ברגע שלוחצים אותה היא הופכת לשתיינית כבדה עם צימאון לליטר של הנוזל הצהבהב והיקר הזה בכל 6.4 קילומטרים.
בסיכומו של יום מבחן ארוך ניתן לקבוע כי המכונית הטובה ביותר בהשוואה זו וככל הנראה בסגמנט כולו היא הפורד פוקוס. אמנם, יש לה כמה חסרונות - המנוע שלה חלש יחסית לאחרות (אבל לא עצל כמו בדורות פוקוס הקודמים) אבל מחפה עליו תיבת הילוכים טובה שמספקת ביצועים כמעט זהים לאלה של השתיים האחרות. בנוסף יש לקחת בחשבון שהפוקוס מעט צפופה יותר במרחב הרגליים ותא המטען שלה הוא הקטן ביותר.
עם זאת, הפוקוס גם מאובזרת בנדיבות, הנוחה ביותר, הן בעיר והן מחוצה לה, מציעה בונוס נדיר של הנאה מנהיגה וגם צריכת הדלק שלה טובה עם 14.7 קילומטרים לליטר ו-9.9 קילומטרים לליטר בתנאים מאתגרים יותר.
בנוסף חשוב לציין שבעבור אותם 124 אלף שקלים שתדרשו לשלם בעבור הפוקוס סדאן, תוכלו לקבל גם את גרסת הטורר המציעה מרכב סטיישן שנותן לפוקוס נקודות זכות רבות בתחום השימושיות.
בחנו: רני דקל, נעם וינד, אודי דקל וניר בן זקן
ב-129 אלף שקלים, 5,000 שקלים יותר מהפוקוס לרוכש הפרטי או 150 שקלים יותר בעלות שווי שימוש בכל חודש למקבלי רכב צמוד מהעבודה, ניתן למצוא מתחרה מעניינת נוספת על לב המשפחה העונה לשם - פולקסווגן ג'טה. הג'טה מגיעה אלינו ממפעלי פולקסווגן במקסיקו, אבל למרות זאת היא מרגישה כמעט גרמנית למהדרין. אנחנו אומרים "כמעט" כי לאחרונה נהגנו בגולף החדשה והבנו שאפשר לצפות להרבה יותר מהחברה בוולפסבורג. אודי דקל, לקוח הליסינג הפוטנציאלי שהצטרף למבחן שלנו, סיכם את העיצוב של הג'טה בהבחנה חדה: "מושקע ומקורי בערך כמו מזגן משנות התשעים", אבל למרות חוסר ההתלהבות הכללי של כל הבוחנים מהעיצוב הבנאלי עצם העובדה כי כותב שורות אלו לא הפסיק לקרוא לה בטעות "פאסאט" כנראה מוכיחה שבכל זאת יש בה משהו שיכול לעשות את הרושם הנכון בדרך לפגישה עסקית.  חוסר המעוף מבחוץ ממשיך גם בתא הנוסעים והג'טה מרגישה מעט משעממת ומדכאת למרות שהפלסטיקה איכותית ביותר והנדסת האנוש מצוינת. בנוסף ניתן לציין שהיא מרווחת ויש לה את המושבים הנוחים ביותר מבין כל המכוניות שנכחו במבחן וגם תא המטען הוא הגדול ביותר עם 510 ליטרים של נפח. בנסיעה, הג'טה מציגה יכולת טובה מאוד, היא שנייה לפוקוס בסעיף נוחות הנסיעה ועל אף כי יהיו כאלה שתיבת ההילוכים התזזיתית תעצבן אותם בנסיעה עירונית, בשיוט בינעירוני היא השקטה ביותר ומציעה את הסביבה המרגיעה ביותר לשהייה ממושכת. בחזית ניתן למצוא מנוע טורבו TSI 1.2 המפיק 105 כ"ס ומחובר לתיבת DSG כפולת מצמד עם שבעה יחסים ולמרות הנחיתות המשמעותית בכמות הסוסים (15 פחות מבפוקוס ולא פחות מ-35 פחות מאשר באסטרה) הביצועים טובים למדי והיא שנייה, ובהפרש קטן, רק לאסטרה ברלינה בזינוק מהמקום ואף מקדימה אותה רוב הזמן בתאוצות ביניים (בזכות תיבת ההילוכים מהירת התגובה) וכך למשל בהאצה בין 80 ל-120 המדמה עקיפה בכביש בין עירוני הברלינה חוזרת להוביל רק סמוך ל-115 קמ"ש.  גם את קטע הנהיגה הדינמית הג'טה מסיימת שנייה אחרי הפוקוס. היא אינה מהנה לאוחז בהגה, אך מקנה תחושת ביטחון גדולה מאוד עם שולי אחיזה רחבים המאפשרים לנהג הממוצע לשמור על קצב תנועה מהיר בהרבה מהנחוץ בכביש המפותל. תיבת ההילוכים, אגב, ממשיכה להצטיין גם כשהכביש מסתלסל ומעניקה תגובה מהירה לרצונותיו של הנהג.
 |
