קדילאק CTS-V במבחן: טיל קרקע קרקע חוקי לכביש

אחת, שתיים, שלוש, ארבע - 100, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר, אחת עשרה, שתים עשרה, שלוש עשרה - 200, ארבע עשרה, חמש עשרה... 300.

לא, זו לא טעות. אני יודע לספור לא רע, וזו גם לא סדרה חשבונית חדשה, אבל זו הדרך להעביר ולו במעט, את מה שקרה מהרגע שקברתי את רגל ימין בשטיחון הצמרירי של CTS-V והיישרתי מבט אל האופק.

"מסביב יהום הסער..." כך מתחיל המנון הפלמ"ח, "... אך ראשנו לא יישח". כשקאדילק CTS-V יוצאת מהמקום הסער הומה, והומה גם המנוע. באותו כביש נידח, בשעת בוקר מוקדמת, בעת שהרהבתי עוז לשחרר את החיה ממרבצה, הפכו העצים בשולי הכביש באחת לבליל ירוק-חום של גזעים וענפים.
גם תחת ניקוזו החמור של המוח שלי לחלקו האחורי של הראש, מפציעה המחשבה שבמהירות הזו הייתה CTS קורעת את גדר הבטיחות כמו הייתה נייר טואלט, אבל אני לא יכול לחשוב, המהירות עכשיו כבר גבוהה כל כך שהסמן ב-GPS לא מצליח לעמוד בקצב, ופשוט מרצד על פני המפה, וזו אינה מפסיקה להתעדכן בהיסטריה. אנטומיה לא הייתה מעולם הצד החזק שלי, אבל אני בטוח למדי שהלבלב, הטחול והמעי הדק שלי לא היו מעולם בקרבה אינטימית שכזו...

מבט רחוק ככל שהעין משגת זה לא מספיק. כמעט דקה חלפה מאז שוגרנו מהמקום, והקצב שמגדל מים - אשר אך לפני רגע היה נקודה קטנה באופק - מתקדם לעברי מבהיל בעצמתו. לא זו לא טעות, יש יסוד סביר לחשוב שלא CTS-V נעה קדימה במהירות, אלא העולם הוא המסתובב מתחת לגלגליה ואץ לקראתה בפחד.

לקחת תנופה

אל תראו אותי ככה

מפגש ראשון עם CTS-V, ורמז על מי שהיא ניכר מיד. הדבר הראשון הוא אותה תפיחה על מכסה המנוע, "זה מגדש על שיש לך שם? או שאת סתם שמחה לראות אותי?" CTS נוחרת בבוז, ואפילו אינה מזכה אותי בתגובה, רק במבט צונן מפנסי הקסנון שלה. היא אינה מצטעצעת במדי קרב מוחצנים (זה לא שהגרסה הרגילה היא מלכת ההופעה המופנמת...), אבל יש במראה שלה משהו שרומז כי היא "שונה". אותה בליטה על מכסה המנוע היא בליטת קת האקדח מתחת לז'קט מאבטח בחליפת עסקים.

כן, יש לה כמה סמלי V פה ושם, חישוקי 19 אינץ' בגימור כרום בוהק וסבכה קדמית מרושתת ונוצצת.
תא הנוסעים גדוש כל טוב ש-CTS יכולה להציע (באמת חבל על המילים לפרט, יש בו באמת מכל טוב אמריקה). ריבוי הכפתורים - בקונסולה המרכזית, בהגה, משמאל להגה ולמעשה בערך על כל פיסת פלסטיק בתא הנוסעים - מייצר הרגשה של עומס גדול מאוד. הנדסת האנוש מקבלת ציון עובר, אבל יש גם מקומות שהיא ממש מתקשה לספק בהם את הסחורה, למשל מיקום ידית תיבת ההילוכים וכפתורי העברת ההילוכים מאחורי ההגה.

איכות החומרים טובה באופן כללי, אבל ההרכבה והגימור אינם מצליחים לייצר את התחושה המתבקשת ממכונית במחירים אלו. מה גם שאני פוגש את אלו במקומות שאינם נחבאים מדי אלא ממש בהישג יד.

המושבים הקדמיים הם בהחלט מהטובים שאפשר לפגוש במכוניות ארציות, הם מתוצרת רקארו, חשמליים לעילא ולעילא ועם כוונוני תמיכה בשפע, שבזכותם הישיבה בהם היא עונג צרוף.
המושב האחורי מרווח במידה מספקת, אבל זו הרי לא באמת המכונית שתשמש את מר ישראלי וילדיו ביום-יום, לפחות לא לפני ציפוי התא בניילון ואפסון שקיות הקאה בגב המושבים הקדמיים כמו במטוסי נוסעים.

לא רואה אתכם

בירידה לאיילון אני מגביר את הלחץ, וזו הפעם הראשונה מני רבות ביומיים הבאים שאפגוש את אותה זרוע ענקית דמיונית שמונחת לי על החזה ומנסה לדחוס אותי אל תוך המושב, הספרות במד-המהירות מרצדות בהיסטריה, רגע לפני שנתיב ההאצה מסתיים אני כבר קרוב לכפליים מהמהירות המותרת בישראל, ונאלץ לבלום בחזקה כדי להשתלב בתנועה.
גם בנסיעה המנהלתית היה קשה לי לרסן את עצמי מלהאיץ את הכבודה הלבנה בפרצי אנרגיה. פס הקול הוא נהמה גועשת וזועמת ושריקה מתכתית עמומה של מגדש-העל.

הלילה שלפני עובר לאט מדי, אבל מגיע הבוקר, ומאותו רגע שום דבר לא אטי ביום המבחן. בכבישים הפתוחים והמהירים, עם פניות ארוכות CTS-Vפשוט זורחת, היא שואבת את הדרך ובולעת את הכביש במהירות עצומה ובזלזול מופגן. גם כאשר הפניות נעשות הדוקות יותר ושלדת המכונית היא זו שנדרשת לפרוע את ההתחייבות של יחידת הכוח היא אינה משפילה מבט. ההגה מגיב היטב, עם משקל טוב, מהירות (שני סיבובים וחצי מנעילה לנעילה) ויכולת לשגר אלינו לא מעט מהתשדורת של הנעשה מתחת לגלגלים. למרות משקל עצמי הנושק לשתי טונות, היא מצליחה לעמוד בשינויי כיוון חריפים ומהירים, רק צריך קצת זמן כדי להתחבר אליה ולהעז לדחוק בה.

לבקרת היציבות יש ארבעה מצבים: מחוברת, ניתוק בקרת משיכה בלבד, מצב ספורט המאפשר עצימת עין מהחלקות קטנות, ובסופו של דבר גם ניתוק מוחלט, ותחתום לנו פה, פה ופה שאין לנו כל אחריות למה שיקרה לך מעכשיו...

עם בקרה מנותקת בהחלט קורה הרבה, וקורה מהר. צריך לזכור שעם כל כך הרבה כוח, כל לחיצה, אפילו עדינה על הדוושה שולחת עשרות - ואם היא מסיבית, אז גם מאות - סוסים אל הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה. המעבר שלו מהתמודדות עם הכוח לתחילת החלקה ולסבסוב הוא מהיר וקשה לצפייה מראש.

הבלמים האדירים עושים את מלאכתם בהאטת הבהמה, אבל לי הייתה חסרה חדות בנשיכה הראשונית. מי שלא ממש שותפה לכל הרושם החיובי הזה היא תיבת ההילוכים. בכמה מצבים נתקלנו בפעולה לא רהוטה דיה של התיבה, היא ממהרת להעלות הילוכים גם במצב הספורט, וכאשר נדרשת להורדת הילוכים עושה זאת לאחר השתהות ובאופן לא מעודן במיוחד. במצב הידני התיבה אינה מעלה הילוכים ומי שנרדם בשמירה יפגוש מנתק הצתה רועם ואגרסיבי.

אני מבין למה נבחרה דווקא תיבת ה-6L90 לשרת את גברת V, עם הררי המומנט והכוח שלה, כל תיבה אחרת הייתה נידונה לגריסה מוחלטת ונפלטת כאבקה משני המפלטים האדירים. אגב, פשפוש קל במפרטים של אתר GM מגלה שהיא חולקת אותה עם לא פחות מהגרסאות החזקות של סילבראדו, סברבן ושמעליה נמצאות בעיקר תיבות הילוכים שמיועדות למשאיות...

צמרמורת

קאדילק CTS-V היא מכונה מדהימה, אני חושב שאין מישהו שירד ממנה בלי דעה נחרצת מאוד בנוגע אליה לכאן או לכאן. המכונית הזו גורמת לך לנוע בין מצבי קיצון של שיכרון כוח לרגעי אימה מסמרי שֵׂער. מלבד זה, היא יודעת יותר מלנוע בקו ישר, וזו נקודת זכות משמעותית עבורה.

כאן מגיע הקטע שאני אמור לציין מי הן מתחרותיה ואיפה היא לעומתן, אבל באמת אין טעם. כשהיא עולה כ-600 אלף שקלים זה אומר בערך חצי מ-M5, או E63AMG ואפילו פחות מ-M3 ו-C63AMG, שהיא עולה עליהן הרבה יותר בכוח ובביצועים, ולפיכך אין כאן בכלל מה לדבר. אז אולי בהשוואה ישירה הגרמניות ירשמו לזכותן נקודות בסעיפי הניהוג והעידון, אבל בפער המחירים הזה - זהו תירוץ דחוק מאוד.

אם יש לכם הכסף (גם לתקציב הדלק, הצריכה הממוצעת הייתה 3.7 ק"מ לליטר), הריסון העצמי וקיבה חזקה – אין לכם מה לחפש במקום אחר...

המבחן הופיע לראשונה במגזין "הגה"
לקבלת גליון של מגזין הגה במתנה לחצו כאן

>> לא לבעלי לב חלש: המכוניות החזקות בישראל