משום שלמרות שלשברולט כבר יש ותק בקטגורית הסופר מיני בחברה בחרו (בשווקים מסוימים) להתחיל מחדש עם דף חלק ויש לכך סיבה טובה – האבאו, אותה מחליפה הסוניק, לא הייתה פסגה מוטורית בשום דרך שהיא וזה עוד בלשון המעטה.
מצד אחד לסוניק צריך להיות די קל משום שהיא נכנסת לנעליים מאוד קטנות ואין ספק שלא תהיה לה כל בעיה להציג שיפור משמעותי בכל תחום.
מצד שני על הסוניק להתעלות ולעבוד קשה לשפר תדמית של סופר מיני שנולדה מזמן בעידן דייהו אך יוצרה עד לפני כשנה. האם הסוניק ממלאת את המשימה הלא פשוטה בהצלחה? נצא לדרך ונראה.
היבואן סיפק לנו את דגם ההאצ'בק הבכיר עם מנוע 1.6 ליטר, 116 כ"ס מרשימים בשילוב גיר אוטומטי 6 הילוכים. לדגם זה יש אחות עם תחת, ארבע דלתות ותא מטען נפרד שמשתייך (בארץ לפחות) לקטגוריה המשפחתיות הקטנות הכוללת את מאזדה 2 סדאן, יונדאי i25 וקיה ריו, כולן בעלות 4 דלתות במבנה משפחתי.
כמו בכל בליינד דייט, נתחיל מהרושם החיצוני, משמע מבחוץ כמובן. הרכב מרשים בעיצובו, ניכר שבנושא העיצוב הושקעה מחשבה רבה והתוצאה המתקבלת מוצלחת עם עיצוב מודרני ובולט למדי על הכביש. הרכב נראה גבוה וקצר, מזכיר במבנהו את אחותה הצעירה - הספארק אם כי באופן פחות קיצוני ולכן, לדעתנו, גם הרמוני ונעים לעין יותר. הפרונט של הרכב מרשים עם יחידת פנסים אגרסיבית ללא חיפוי זכוכית, מה שדווקא מחמיא ונותן לחזית מבע של "מוכן לתקוף את הכביש". במבט מהצד הרכב נראה קצר עם קו חלונות שנהיה צר לכיוון האחור ומסתיים בחדות. כל אלו מקנים לרכב יציבה הרומזת לספורטיביות ומוכנות להאצה.
העיצוב באמת מוצלח אבל יש לנו בעיה קטנה איתו כי ישנה תחושה, למרות שמדובר בדגם חדש לחלוטין ומעוצב היושב על פלטפורמה אחרת ורחוק אלף שנות אור מקודמו, של דמיון מסוים לאבאו לאחר מתיחת הפנים בסוף דרכה. זה בולט בעיקר בחלק האחורי ובאזור הסבכה הקדמית. זיכרונות העבר יוצרים תחושה מוטעית של אבולוציה ולא של משהו חדש ושונה בתכלית כמו שהיה כשמאזדה הציגה את ה-2 שהחליפה את ה-121 ויונדאי הציגה את הi20 שהחליפה את הגטס. אנחנו, וסביר להניח שגם שברולט, רוצים למחוק כל קשר לדגם הקודם במיוחד במה שקשור לקליק הראשוני.
כשנכנסים פנימה הסיפור כבר שונה לגמרי. זה מתחיל כבר מאחיזת שלט הרכב עם המפתח הנשלף, שנראה ומרגיש כאילו הגיע מקטגוריה אחרת – יקרה יותר, ונמשך בעיצוב פנים שלא מזכיר בכלום את האבאו.
הסוניק החדשה מיישרת קו עם השפה העיצובית הנוכחית של משפחת שברולט. העיצוב המאפיין את הקרוז ניכר פה בשילוב עם לוח השעונים המעוצב בסגנון "אופנועי" של הספארק.
למעשה עיצוב הפנים מגדיר בדיוק את מקומה של הסוניק בין הקרוז המשפחתית לספארק הקטנטנה. ביחס למתחרות האסייתיות בקטגוריה, מעניקה הסוניק תחושת עושר ופינוק, אם זה בזכות שילוב הצבעים הנאה ובמיוחד בזכות אבזור עשיר ביחס למתחרותיה. אהבנו גם את שלל המחוות הנעימות שהרכב מגיש לנהג בפעולות שונות, כמו למשל: נעילת הדלתות עם העברה לדרייב או רוורס ופתיחתן עם השילוב חזרה לפארקינג, תאורת הקונסולה המרכזית ולוח השעונים שנדלקת בחלקה עם פתיחת הרכב, הרדיו שכבה רק כשיוצאים מהאוטו ועוד כהנה וכהנה.
הישיבה בכיסא הנהג נעימה ומפנקת, לנהג מתקן משקפיים יעיל ומקורי במקום ידית אחיזה. הכיסא עצמו מתגלה לאחר נסיעה ארוכה כקשה מדי וחסר תמיכה בגב התחתון, אך כוונון תנוחת הנהיגה טוב בשילוב כוונון ההגה הטלסקופי – פנימה והחוצה - נותן להגיע לתנוחת נהיגה אופטימלית למדי.
מאחור המצב קצת פחות טוב למרות המרווח הנדיב. התחושה מעט בסיסית למעט ידיות האחיזה המשוככות. תנוחת הישיבה מעט מוזרה (לגבוהים לפחות), הבסיס מעט שקוע ונותן תחושה של חוסר תמיכה בירכיים. לחיוב חשוב לציין שמקום לרגליים לא חסר בסוניק והיא מסוגלת לאכלס גם ארבעה נוסעים גבוהים מבלי שישמעו כל תלונות מצידם. תא המטען בגודל 290 ליטר נמצא במקום טוב ביחס לקטגוריה אך נראה שהוא מעט צר מדי בגלל קירות פלסטיק מצדדיו אשר תופסים מקום יקר ומאלצים למשל להכניס עגלת תינוק ממוצעת באלכסון בלבד.
הסוניק מפנקת את הנהג בקונסולה מרכזית איכותית, בעלת תאורה כחלחלה ונעימה. תפעול הגאדג'טים השונים והרבים באוטו הוא אינטואיטיבי וחכם. תוך זמן קצר הנייד נקשר לדיבורית הבלוטות' המובנית, נגן האייפוד מתארס למערכת והכל נשלט מההגה בצורה נוחה ופשוטה – תענוג למי שחייב להיות כל הזמן מחובר.
השהייה נעימה בסוניק, התחושה עשירה, אך מבחינת איכות נרשמו הבדלים ברמות הפלסטיקה באזורים שונים. למשל דלת תא הכפפות התחתון מרגישה מעט דקה וזולה. לעומת זאת החלק העליון והמחוספס מרגיש איכותי יותר. תא הכפפות העליון מכיל בתוכו מגש קטן ושימושי להנחת נגן mp3 בסמוך לשקעי AUX ו-USB למען הבידור - חמוד איכותי ויעיל.
את לוח השעונים המשולב דיגיטל-אנלוג שהגיע מהספארק קצת פחות אהבנו. אומנם את המידע החשוב יותר – מד הסל"ד השאירו אנלוגי וזה טוב, כך הוא בולט יותר והמידע מיידי ובולט אך החלק הדיגיטלי שכולל מד מהירות, מד דלק, מחשב דרך ומד קילומטרים, מרגיש מעט צפוף מדי ועמוס בנתונים ומספרים.
זוגיות
לאחר ההיכרות והרושם הראשוני הגיע הזמן לצאת לדרך ולברר אם תהיה כימיה (ואולי אף ניצוצות). מתניעים. האיכות המשופרת ניכרת גם בשקט בתא הנוסעים. רעש המנוע כמעט ולא חודר לתא הנוסעים כל עוד מדובר בנסיעה יומיומית מתונה. גם רעש המתלים לא נוכח ובשיוט בכביש המהיר הסוניק לא יוצרת תחושה של עלה נידף ברוח ומתגלה כמקום טוב ונעים להיות בו. כל זה נכון כל עוד לא לוחצים את הרכב לעבר מגבלותיו. אולם סביר להניח שהרוב המוחלט של הלקוחות שיקנו את הסוניק ממש לא מתעניינים בסעיף יכולות הניהוג אלא יותר במחיר ובאבזור. ובאבזור כפי שציינו היא בהחלט נותנת בראש, אבל מבחינת ניהוג, היא קצת פחות קרחניסטית ואם תנסו ללחוץ את הרכב בעיקולים תגלו במהרה זוויות גלגול מוחשיות למדי. עם זאת, שלדה שמגיבה לא רע והגה מדויק למדי עם משקל סביר שמקנה אפילו מעט תחושה (יחסית להגה חשמלי) יאפשרו לכם, מעבר ללחץ הראשוני, לגלות שרמת האחיזה גבוהה למדי (אולי גם בזכות הגומי הרחב במידות 205/55R16).
אם זווית הגלגול לא תרתיע אתכם, נסו להאיץ בה בחוזקה ואז תגלו כי אותה מערכת הנעה שליוותה אתכם קודם בנעימים תקדים את בת או בן הזוג בכיסא הנוסע בצעקה: "אני לא אוהב/ת את זה". צליל המנוע הופך לצווחני ורושם נוכחות לא נעימה בתא הנוסעים ותיבת ששת ההילוכים שתפקדה טוב מאוד במצב רגוע מעט מתחרפנת, משתהה לעתים בהעברות בין הילוכים (בעיקר ביו שני לשלישי) ואף מענישה את הנהג בחבטה לא נעימה פה ושם. גם התפעול הידני של הגיר שמגיע בצורת כפתור על המוט לא כל כך מעודד שימוש שוטף – אנחנו מעדיפים להזיז את המוט לצורך העברת הילוך ואם בשברולט בחרו בפקדים חשמליים למה לא ללכת על משוטים בשני צדדי ההגה?
מבחינת נוחות, הסוניק מיישרת קו עם הסטנדרט הקוריאני שיישר לפני כמה שנים קו עם הסטנדרט היפני - כלומר קשיחות בתחילת המהלך ורכות בעומקו, כך שבשיוט בכביש המהיר מתקבלת נוחות סבירה בלבד ומפגש עם בור או חריץ לרוחב יגרום לה להתרסק ואף לסגור מהלך וליידע את גב הנוסעים על המפגע החולף. מצד שני הקשיחות הראשונית תעזור לכם לצלוח פסי האטה (באמפרים) במהירות יחסית וללא נדנוד מיותר.
חתונה?
זה השלב של הנדוניה – כלומר כסף, אך לפני שניגע בעניין המחיר, נתייחס לכלה עצמה.
החתן הטיפוסי בהחלט ימצא בסוניק הרבה סיבות לקשר ארוך טווח: היא נאה, מרווחת, מגיעה עם 6 כריות אוויר וציון של 5 כוכבים במבחני הריסוק של NCAP, מאובזרת מאוד ומעניקה תחושה של עושר בחלל הפנים. באופן כללי, בניגוד לקודמתה, היא מיישרת בקלות קו עם מובילות הסגמנט אבל ניצוצות לא עפו פה. אחרי הכל לא מדובר ברכב שמגדיר מחדש את סגמנט מכוניות הסופר מיני בישראל.
לנהג חובב ההגה לרשימת המינוסים נוסף גם אופי הניהוג והדינמיות של הסוניק שלא מצליחים לרגש כמו כמה מהמתחרות בסגמנט (מאזדה 2, סוזוקי סוויפט).
ועכשיו המחיר: היבואנית משווקת את הדגם שבחנו במחיר של 105,500 שקלים ומציעה את גרסת ה-1.4 הבסיסית (עם הבדלים מזעריים ברמת האבזור) ב-103,000 שקלים.
אם היינו כותבים את הכתבה הזאת לפני שנה או אפילו לפני כמה חודשים היינו אומרים "יופי טופי" מציינים כי מדובר במחיר זהה למחירן של מתחרותיה העיקריות וחושבים על עיצוב לחופה, אבל במצב היום ולמרות שמתחרותיה העיקריות (i20 , מאזדה 2, סוויפט) עדיין מוצעות במחיר דומה משהו השתנה בשוק הרכב הישראלי והמשהו הזה גורם לאנשים לעזוב את הליסינג ואת המשפחומטית לטובת מכונית חסכונית יותר שבאמת מתאימה לצרכים של כל אחד ואחד.
לכאורה אלה תנאים אידיאליים עבור הסוניק אבל עם תג מחיר שתומחר, ככל הנראה, לפי דרישת חברות הליסינג וקרוב למחיר של משפחתית, לסוניק, על שלל תכונותיה הטובות, יהיה קשה להביא את הערך המוסף העיקרי שמעניין את הלקוחות היום – המחיר.
ובשוק בו אפשר לקבל בתמורה לוויתור על קצת סוסים וגיר אוטומטי מכוניות בגודלה של הסוניק כמו רנו קליאו או סקודה פאביה כבר ב70 אלף שקלים, סופר מיני אוטומטית בדמותה של הסיטרואן C3 ב-90 אלף שקלים, פורד פוקוס השייכת לקטגוריה בכירה יותר, עם גיר ידני ב-105,000 (ואוטומטי ב-117) ומכונית פוזה מרשימה כמו יונדאי וולוסטר קופה ב-110 שקלים, לא בטוח שלסוניק יש את היכולת להתבלט מספיק ולהפוך ללהיט המכירות הבא.
