עד לפני כמה עשורים נהיגה ברכב שטח, "ג'יפ" בלשון העם, הייתה חוויה השמורה למתי מעט - פקחי רשות שמורות הטבע, חיילים בסיירת או רומנטיקנים הרפתקנים, אך כיום נדמה כי בעלות על מה שהאנשים קוראים לו ג'יפ או לפחות ג'יפון הפכה לנחלת הכלל.
התהליך החל בשנות התשעים כשלשטח הגיעו ג'מוסים דו שימושיים (דיסקברי, טרופר, טראנו, פאג'רו וכו') שהציעו יכולת עבירות טובה בשילוב תא נוסעים מרווח וראוי גם לשימוש יומיומי משפחתי.
בעוד שרכבי השטח של שנות התשעים באמת הציעו גם יכולת של ממש כשהאספלט נגמר, האבולוציה של "הג'יפ" בעשור השני למאה ה-21 מאמצת כיום בעיקר את המראה החיצוני המוחצן ואת תנוחת הנהיגה הגבוהה והשלטת ולמרות שחלק מהכלים הפופולריים היום נראים כמוכנים לכבוש את הסהרה, רובם ככל הנראה יחווירו כשרק יריחו אבק.
עוד ב-mako רכב
מבחן השוואתי: קפצ'ור, טראקס, 2008 וקרוסאובר
CX5, אאוטלנדר וספורטאז' במבחן דרכים השוואתי
מצד שני, ההתבססות על מכלולים של מכוניות נוסעים פרטיות לא גובה מחיר בנהיגה יומיומית כפי שעשו רכבי השטח בעבר וכיום מרבית הרכבים הנמכרים בקטגוריה מצוידים בנוחות נסיעה, התנהגות כביש ואפילו בנתוני צריכת דלק כמעט זהים לאלה של גרסאות הכביש עליהן הם מבוססים.
בעידן בו המראה החיצוני חשוב יותר מהתכולה, הרצון לאמץ תדמית ייחודית של הרפתקנים חובבי תרבות פנאי יחד עם תחושת הביטחון והעליונות שמעניקה הישיבה על הגובה הפכו את הג'יפ המודרני - הקרוסאובר - לסגמנט הלוהט ביותר בשוק הרכב, פרת מזומנים עבור היצרנים שדורשים פרמיה גבוהה עבור העטיפה המסוקסת.
כמו יתר הדגמים בתעשיית הרכב, גם הקרוסאוברים מוצעים בטווח מחירים התואם את גודלם הפיזי ואת הסמל בחזית, אך התופעה האחרונה בקטגוריה היא הצטמצמות פערי המחיר כשמצד אחד קרוסאוברים קטנים שמגיעים מאירופה עם יחידות הנעה מודרניות, רמת אבזור גבוה והבטחה לתו תקן איכותי של היבשת הישנה ומהעבר השני קרוסאוברים שמגיעים מאסיה ומוצעים בגרסאות בסיסיות המציגות תג מחיר אטרקטיבי בשילוב מימדים נדיבים יחסית.
על אף שלרוב אנחנו עורכים מבחני דרכים השוואתיים בין דגמים דומים עד כמה שניתן על הנייר, הפעם החלטנו לכנס חמישה ג'יפונים שהמכנה העיקרי המשותף ביניהם הוא טווח מחירים של 135 עד 150 אלף שקלים כדי לבדוק מה מציע כל אחד ומי נותן את התמורה הטובה ביותר לכספכם.
שומר על רלוונטיות? – יונדאי ix35
לאחרונה ה-ix עבר מתיחת פנים קלה על מנת לשמור על רלוונטיות ובין היתר שונו הפנסים מלפנים ומאחור והם כוללים מעתה תאורת לד מודרנית. כמו שאר דגמי יונדאי, העיצוב החיצוני בעל קווים חדים וצורת גיאומטריות שונות נראה לא רע, אם כי במבחן הזמן הוא אינו רענן כפי שהיה בעת השקתו לפני חמש שנים.
גם תא הנוסעים מסגיר את הגיל. אמנם שילוב צבעים עם גימור דמוי אלומיניום, לוח השעונים בצורת צמד מנהרות ותאורת פנים כחולה נראים טוב, אבל עיצוב הקונסולה המרכזית בעלת מתגים גדולים נראה מיושנת, הפלסטיקה נוקשה יותר ומסך מערכת המולטימדיה (התקנה מקומית) ממוקם בזווית בלתי קריאה בשמש הישראלית.
כמו כן, מפתיע לגלות שגלגל ההגה עשוי פלסטיק נוקשה ואינו מתכוון למרחק.
תחושת הישיבה הגבוהה והשלטת מתעמעמת מעט בשל חלונות קטנים. קורת A רחבה הפוגעת בשדה הראיה בפניות שמאלה והשמשה האחורית קטנה ומחייבת להשתמש במצלמת הרוורס בתמרוני חניה.
המושבים התגלו כלא מאוד נוחים ותומכים ומאחור בלטה לרעה העמדה האמצעית בספסל שהייתה נוקשה וסבלה ממרווח הראש המצומצם בגלל חלון השמש האופציונלי של רכב המבחן.
עם זאת, מרווח הרגליים נדיב יחסית (בסיס גלגלים גדול של 264 ס"מ), תא המטען היה הגדול במבחן זה (591 ליטר) והנוח ביותר לשימוש בשל פתח רחב וסף הטענה נמוך.
תחושת החסכנות בגרסת הבסיס "פריים" ב-151 אלף שקלים ניכרת ברשימת האבזור שנעדרת פריטים אלמנטריים כמו חישוקים קלים, הגה וידית הילוכים בציפוי עור ופנסי ערפל. מה שכן נשאר הם חלונות אחוריים מושחרים, בקרת שיוט ו-6 כריות אוויר ומערכת מולטימדיה מקומית משוכללת אך לא ממש איכותית עם מסך מגע בגודל 7', מצלמת רוורס, USB, מערכת ניווט, בלוטות' עם העתקה של ספר הטלפונים בעברית ושליטה מההגה.
יחידת הכוח מכילה כבעבר מנוע 2.0 ליטר אך מדובר למעשה במנוע חדש (NU המחליף את ה-THETA) שבמפתיע מכיל 9 סוסים פחות מבעבר עם סך כולל של 154 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 6 יחסים.
במבחני התאוצה היה ה-ix35 שני בפער קטן לאחיו הקוריאני אך עדיין מהיר יותר מצמד האירופאים. למרות נתוני התפוקה הפחות טובים יחידת הכוח מעודנת וחלקה יותר ובעיקר רועשת פחות (2,300 סל"ד ב-110 קמ"ש) מבעבר וגם נרשם שיפור בבידוד רעשי דרך .
המתלים עברו כיול מחדש, אבל ה-ix35 עדיין מרגיש קופצני במעבר שיבושי אספלט עירוני עם פעולת מתלים רועשת ולא מספיק מרוסנת.
גם בכביש המפותל הוא לא מתבלט. התנהגות הכביש אמנם בטוחה וצפויה, אך תחת עומס זוויות הגלגול מוחשיות וההגה אינו מקנה תחושת ביטחון לנהג.
צריכת הדלק הייתה סבירה עם נתון של 10.4 קילומטר לליטר.
עכבר השביל מול עכבר האספלט: יונדאי IX35 מול יונדאי וולסטר
חתיך עם כיסוי? – קיה ספורטאז'
מתיחת הפנים שעבר לאחרונה והתווספות גרסת "אורבן" הגדילו משמעותית את כמות המסירות ובסיום החציון הראשון של 2014 הוא התמקם שלישי בטבלה עם 1,628 יחידות שעלו על הכבישים.
גם כיום, 4 שנים לאחר שהוצג, הספורטאז' הוא בעל החזות הנאה והמרשימה בחבורה. במתיחת הפנים שעבר לאחרונה הוא כמעט לא התשנה כלל, אך בגרסת "אורבן" המוזלת הוא מעט דליל יותר באבזור וכך למשל תאורת הלד המודרנית הוסרה מהמפרט והוא אינו כולל כולל גגון מסילות, פריט שאינו בעל משמעות פונקציונלית מכרעת, אך היעדרו פוגע מעט בתחושת הגובה החשובה ללקוחות.
תא הנוסעים עבר עדכון קל, ההגה וידית הילוכים מצופים עור ודיפוני הפלסטיק איכותיים יותר, אך שילוב הצבעים השחור-אפור מרגיש מעט קודר וגם פחות אהבנו את תאורת הפנים הכתומה. המושבים נוחים ותומכים והגה 3 צלעות קטן המתכוון לעומק נופל לידיים, אך זוויתו מעט אופקית ויוצרת תנוחת נהיגה שאינה מושלמת וגם שטחי החלונות קטנים מדי.
המושב האחורי הוא המרווח ביותר (264 ס"מ בסיס גלגלים), אך תא המטען בעל נפח קטן יותר מאשר ביונדאי (564 ליטר) ובעל סף גבוה ופתח צר יותר.
למרות תג מחיר של 150 אלף שקלים לגרסת "אורבן" הבסיסית, רשימת האבזור נדיבה יחסית וכוללת מערכת מולטימדיה עם מסך מגע בגודל 7', מצלמת רוורס, מערכת ניווט עם WAZE, בלוטות' עם העתקה של ספר הטלפונים בעברית, שליטה במערכת השמע מההגה, חיבור USB, בקרת שיוט, חיישני גשם ולחץ אוויר בצמיגים, חישוקים קלים בקוטר 16' ו-6 כריות אוויר.
יחידת הכוח בנפח 2.0 ליטר, אף היא מסדרת NU החדשה של הקונצרן הקוריאני, משודכת כבעבר לתיבת הילוכים אוטומטית עם 6 יחסים, אך בשונה מה-ix35 שנחלש כאן בזכות מערכת הזרקת דלק ישירה מניין הסוסים עלה ועומד על 166 כ"ס. גם הביצועים שופרו מעט והספורטאז' היה הזריז ביותר במבחני התאוצה.
בכל מקרה, עיקר השינוי הוא לא בטבלת הנתונים אלא בפעולת מנוע חלקה יותר ושקטה יותר (2,250 סל"ד ב-110 קמ"ש) וגם בידוד רעשי הרוח והדרך טוב יותר מבעבר.
המתלים כוילו מחדש ובעלי אופי אירופאי מוצק ויחד עם חישוקים קטנים יחסית המשאירים הרבה "בשר" לצמיגים הוא מסנן היטב אספלט משובש (טוב הרבה יותר מה-ix35) ללא רעשי מתלים ותוך שמירה על ריסון מרשים.
הספורטאז' ממשיך להרשים בכביש המפותל, מפגין יציבות כיוונית לא רעה, זוויות גלגול צנועות והגה עם משקל טוב ולמרות שנראה שכל מכונית מסגמנט המנהלים תהיה מרשימה יותר כאן הוא מעניק לנהג ביטחון בכביש אתגרי.
צריכת הדלק הייתה סבירה עם 10.1 קילומטר לכל ליטר.
מבחן דרכים קיה ספורטאז' המחודש
טובים הארבעה מן השניים? – סובארו XV
למעשה, היתרון היחיד שלו בדמות הנעה כפולה ויכולת שטח לא הוערך על ידי מרבית לקוחות הסגמנט.
לאחרונה התווספה להיצע גרסה בסיסית עם מנוע 1.6 ליטר, תג מחיר אטרקטיבי של 136 אלף שקלים וציפיה למכור לפחות 1,400 יחידות עד סוף השנה, פי 2.5 יותר מסך מסירות הדגם ב-2013.
מבחינה עיצובית אין חדש תחת השמש, וה-XV הוא למעשה אימפרזה מוגבהת עם 5 דלתות ולא רכב בעל עיצוב ייחודי ונוכחות חתיכית.
עם זאת, מגני הפלסטיק העוטפים את חלקו התחתון של המרכב, מרווח הגחון הגבוה, החישוקים המושחרים וצמד פסי הגגון מקנים ל-XV חזות קשוחה, מסוקסת ולא מתייפייפת שבהחלט עשויה לקסום ללא מעט אנשים.
שילוב הצבעים שחור וקרם בתא הנוסעים של רכב המבחן מקפיץ את מראה הקבינה ומעניק תחושה אוורירית ונעימה למרות העיצוב הבנאלי, שימוש חלקי בפלסטיקה וגלגל הגה שמזכיר במגע שלו את ה-DL משנות ה-80 (ניתן לקבל גם את ה-XV בגימור כל-שחור שנראה קודר למדי, אך ללא ספק עמיד יותר בפני לכלוך). המרווח מאחור טוב למדי (בסיס גלגלים של 263.5 ס"מ) פרט למושב האמצעי שניחן במרווח רגליים מוגבל על ידי תעלת גל ההינע לציר האחורי והיעדר משענת ראש אמצעית. תא המטען קטן בנפחו (380 ליטר) עם פתח הטענה צר ההופך אותו לפחות פרקטי וגם אין בו שקע V12.
ה-XV 1.6 במחיר 136 אלף שקלים מוצע רק ברמת האבזור "אנרג'י" הצנועה למדי שכוללת חישוקים קלים בקוטר 17', חיישני לחץ אוויר בצמיגים ו-7 כריות אוויר.
ברכב המבחן הותקנה מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית עם מסך מגע בגודל 7', מצלמת רוורס, בלוטות' עם ספר טלפונים בעברית, שני חיבורי USB ושליטה על מערכת השמע מההגה בתוספת 4,000 שקלים, שלטעמנו ראוי שתהיה חלק מהאבזור התקני.
בחזית שוכן מנוע ה-1.6 ליטר המוכר מהאימפרזה, שמפיק 114 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה המעבירה את הכוח לכל ארבעת הגלגלים.
במבחני התאוצה השונים ה-XV היה אחרון ובפער מוחשי, אך למרות שבהחלט זה לא רכב שמתאים למאוצי רמזורים ונדרשת על סיפונו גם תשומת לב בעקיפות ובכבישים הרריים, בנסיעה יומיומית מתונה אין תחושה של "עגלה שלא סוחבת". בשיוט יחידת הכוח חרישית (2,100 סל"ד ב-110 קמ"ש). כשרוצים להאיץ ומצמידים את הדוושה לרצפה לא הרבה קורה, אולם רעש צורמני ומטריד ממלא את חלל הנוסעים. בנוסף במהירויות גבוהות גם רעשי רוח נוכחים בהחלט בקבינה.
נוחות הנסיעה ב-XV טובה למדי והמתלים שלו בולעים בקלות גם את השיבושים המרושעים ביותר באספלט העירוני. בכביש המפותל הוא מהנה לנהיגה עם שלדה מאוזנת ונכונות מפתיעה להיענות להעברות משקל, אם כי אחיזת הכביש מעט פחות טובה ממה שניתן היה לצפות כנראה בגלל צמיגי שטח דו שימושיים. ההגה מרגיש קל מדי ולא קומוניקטיבי וכך גם דוושת הבלם הספוגית. בולטת בהיעדרה האופציה להורדת הילוכים כדי לספק בלימת מנוע בירידות כשמצב L מסייע מעט, אך לא מהווה פתרון מוחלט.
היתרון הגדול של ה-XV הוא היכולת להעמיק גם מעבר לאספלט. עם הנעה כפולה אמיתית, מרווח גחון נדיב (22 ס"מ) ובקרת משיכה אפקטיבית הוא יביא אתכם בקלות לפינות חמד מבודדות שיתר הקרוסאוברים במבחן זה יכולים רק לחלום עליהן.
צריכת הדלק של ה-XV הייתה הטובה במבחן עם 13.5 קילומטר לליטר, בין היתר בשל מערכת Stop&Start.
מבחן דרכים: סובארו XV 1.6
שומר על הייחוד? - סקודה יטי
איש השלג של סקודה היה מראשוני הקרוסאוברים הקומפקטים ותרם רבות לצמיחת המותג בשנים האחרונות, מבחינת כמות מסירות וכמקדם תדמית. לאחרונה עבר היטי מתיחת פנים שלדעת רבים "שנמכה" את המראה שלו תוך ויתור על המאפיין העיצובי הבולט ביותר שלו - צמד הפנסים העגולים בחזית אשר הוחלפו ביחידות תאורה רבועות כמו בשאר דגמי סקודה. לדעת רבים כעת ליטי יש חזות שמזכירה טנדרון מסחרי יותר מרכב פנאי נחשק.
תא הנוסעים ניחן בתו התקן הגרמני לאיכות הפלסטיקה, אבל שימוש בצבע שחור בעיקר ועיצוב פנים שבלוני ומשמים מקנים תחושה נטולת שאר רוח. המושבים נוחים מאוד (אך פחות מצטיינים בתמיכה) וגם משענת היד המתכווננת מוסיפה נקודות בונוס, אך טווח הכוונון של גלגל ההגה לגובה ולעומק מוגבל וגם קורה B הרחבה שמשתפלת לפנים מפריעה לשדה הראיה של נהגים גבוהים.
למרות בסיס הגלגלים הקצר (257.8 ס"מ) מרווח הרגליים טוב למדי, מרווח הראש כמעט אינסופי והוא גם היחיד שמגיע עם פתחי מזגן גם ליושבים מאחור. שורת המושבים האחורית ניתנת לקיפול מודולרי של כל כיסא בנפרד. במצב רגיל תא המטען הוא הקטן ביותר (321 ליטר) במבחן זה, אך בעל פתח רחב ונמוך שמקל על ההטענה וגם בעל תפסים לעיגון ציוד.
השיפור המשמעותי במתיחת הפנים הוא ברמת האבזור שאינה קמצנית כבעבר והגרסה הבסיסית "אמבישן" ב-139 אלף שקלים כוללת מסך מגע בגודל 5.8', מערכת שמע עם שליטה מההגה ובלוטות' (ללא USB), בקרת אקלים מפוצלת, חיישני לחץ אוויר בצמיגים, חישוקים קלים בקוטר 16' ו-7 כריות אוויר. בעבור ששת אלפים שקלים נוספים תקבלו את רמת הגימור "אלגנס" שמוסיפה בקרת שיוט, מערכת שמע משודרגת, חיישני חניה קדמיים ואחוריים עם מערכת לחניה אוטומטית, חלונות אחוריים מושחרים, חישוקי 17' ולא פחות מ-9 כריות אוויר.
מבחינה מכנית אין חדש תחת השמש. מתחת למכסה תמצאו מנוע 1.2 טורבו (מהדור הקודם עם גל זיזים יחיד) שמפיק 105 כ"ס ומחובר לתיבת DSG אוטומטית כפולת מצמד עם 7 יחסים. בשונה מרוב הרכבים המצוידים במנועי TSI ותיבות DSG מהירות, היטי היה איטי ברוב מבחני התאוצה, התמקם במקום הרביעי במבחני התאוצה והשרה תחושת עצלות.
בנסיעה עירונית עוצמת הדציבלים בתא הנוסעים הייתה הנמוכה ביותר, המנוע שקט למדי (2,100 סל"ד ב-110 קמ"ש) וגם רעשי רוח ודרך ממעטים לחדור את שכבות הבידוד.
היטי מתבסס ברובו על פלטפורמת האוקטביה הקודמת וכפועל יוצא נימוסי הכביש שלו טובים למדי. המתלים בעלי אופי אירופאי מוצק אך הם מבודדים היטב את תחלואי האספלט הישראלי תוך שמירה על ריסון מרשים גם ברצף של מכסי ביוב, חריצים ובורות מרושעים במיוחד.
גם בכביש המפותל הוא המשיך להרשים עם אחיזת הכביש גבוהה, זוויות גלגול סבירות, משקל נכון וטבעי להגה (על אף שהוא, כמו האחרים, לא אינפורמטיבי) ותחושה טובה המאפשרת לשמור על קצב גבוה בנתיב המסתלסל.
למרות יחידת ההנעה המודרנית צריכת הדלק לא הרשימה כמצופה עם נתון של 10.9 קילומטר לליטר.
צפו: מחרמון ועד אילת, דרך השטח, בסקודה יטי
דברים טובים באים באריזות קטנות? – אופל מוקה
לחופי הארץ המוקה הגיע רק לאחרונה ואחרי שערכנו מבחן השוואתי מקיף לכל הג'יפונים הקטנים ועם תג מחיר של 145 אלף שקלים המוקה ממוצב מעל המתחרים הישירים (רנו קפצ'ור, פיג'ו 2008, סוזוקי קרוסאובר, שברולט טראקס וכיוצ'), דבר שדוחק אותו להתמודדות כאן.
כמי שמתבסס על פלטפורמת Gamma II המשותפת גם לשברולט סוניק ולטראקס, במבחן שלנו היום המוקה הוא בעל המימדים הקטנים ביותר.
העיצוב החיצוני ניחן בחזית מחודדת המקנה מראה דינמי ונאה ובכיסויי פלסטיק שחורים סביב המרכב שתורמים למראה מרשים המשלב בין אלגנטיות לאגרסיביות.
עם זאת יש לציין שהמימדים הקטנים עומדים לרועץ במימד הרושם של הרחוב הישראלי המעריך בעיקר גודל.
תא הנוסעים מרגיש עשיר, הפלסטיקה איכותית, המושבים נוחים ובעלי תמיכה מצוינת (אם כי היו מעט צפופים עבור מגודלי מידות) ולמושב הנהג צמודה משענת יד נוחה. לוח השעונים אנלוגי קלאסי (להבדיל מהדיגיטלי המצועצע שנמצא בקרוב משפחתו, השברולט טראקס) ויש מספר גדול של תאי אחסון כולל תא נסתר מתחת למושב הנוסע מלפנים.
יחד עם זאת ריבוי הכפתורים בקונסולה המרכזית, כמקובל בדגמי אופל, מבלבל, תפעול מערכת המולטימדיה באמצעות חוגה אינו אינטואיטיבי ודוושת הבלם גבוהה מדי.
עם זאת, למרות שקורה A פוגמת בשדה הראיה, המוקה מצויד בתחושת ישיבה גבוהה ושלטת כמו בקרוסאוברים גדולים.
המושב האחורי הוא הצפוף ביותר (בסיס הגלגלים הקצר ביותר של 255.5 ס"מ) וגם גובה הספסל הנמוך ושטח החלונות הקטן פוגעים בשדה הראיה של היושבים מאחור. תא המטען קטן בנפחו (356 ליטר) ואינו כולל שקע 12V אך צורתו הרבועה, ללא בליטות ומגרעות, נוחה ופרקטית להעמסה.
במחיר 145 אלף שקלים, המוקה מוצע בגרסת אבזור אחת הכוללת מערכת מולטימדיה IntelliLink מקורית עם מסך בגודל 7' ותצוגה של ספר הטלפונים בעברית עם בלוטות', USB ושליטה מההגה, בקרת שיוט, חישוקים קלים בקוטר 18' ו-6 כריות אוויר.
בשונה מהטראקס, המוקה מוצע בישראל רק עם מנוע 1.4 ליטר טורבו המספק 140 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 6 יחסים.
הביצועים טובים למדי. בתאוצה מהמקום המוקה התמקם מעט אחרי שני הקוריאנים אבל בתאוצות ביניים הקדים אותם בזכות זמינות כוח טובה יותר וגם תיבת ההילוכים פועלת בצורה חלקה יותר מהזכור לנו בדגמי GM אחרים.
בכביש המהיר מורגשת נוכחות רעשי רוח ודרך אך המנוע שקט יחסית (2,200 סל"ד ב-110 קמ"ש). למרות טענת אופל לכיול מתלים אירופאי מוקפד, המוקה (המיוצר בקוריאה) היה קופצני במסלול המבחן המשובש שלנו וגם בכביש גלי הוא התנדנד יותר מהרצוי.
בכביש מפותל המוקה היה לעיתים מהנה, גילה נטייה להיגוי יתר אך הרגיש פחות יציב ואוחז מהאחרים (בין היתר בשל בסיס הגלגלים הקצר ביותר) והגה קל וחסר תחושה. בנוסף, התפעול הידני של תיבת ההילוכים באמצעות כפתורים בקצה ידית ההילוכים מבלבל למדי.
צריכת הדלק של המוקה הייתה טובה למדי עם נתון של 12 קילומטר לליטר.
מבחן דרכים: אופל מוקה
קרוסאובר לכל יעוד
קטגורית הג'יפונים התרחבה משמעותית בשנים האחרונות ויצרה חפיפות סגמנטציה, שבשונה מקטגוריות מסורתיות בשוק הרכב (סופר מיני, משפחתיות ומנהלים) השומרות על רמת מחיר אחידה, כאן הפניה לקהל לקוחות פרטי ברובו הביאה לניפוץ מוסכמות רף המחיר שמקרב בין הדגמים הגדולים מאסיה לקטנים מאירופה.
היות והבחירה כאן היא בעיקר אמוציונלית, שכן בראיה שכלתנית ניתן לקבוע שמכוניות בתצורת סדאן, האצ'בק או סטיישן עדיפות במרבית התחומים, ובהתחשב בשוני הגדול בין החמישה, קשה להכריז על מנצח מוחלט אך לא נמנע מהכרעה.
לכשעצמו, יונדאי ix35 הוא קרוסאובר טוב למדי. הוא מציע מימדים נדיבים, ביצועים טובים, יש לו נוכחות בשטח ותג מחיר אטרקטיבי של 151 אלף שקלים. אבל מול המתחרים כאן הוא מתקשה לבלוט עם אבזור הלוקה בחסר, תא הנוסעים שמרגיש מיושן ונוחות הנסיעה והתנהגות הכביש הפחות טובות, בעיקר בהשוואה לספורטאז', קרוב משפחתו, שמצליח טוב יותר בפרמטרים אלה.
היטי המחודש של סקודה מציע כבעבר תא נוסעים איכותי ופרקטי ונוחות נסיעה והתנהגות כביש מוקפדות כפי שנהוג בקונצרן פולקסווגן.
בנוסף, רמת האבזור הסטנדרטית כבר בגרסת הכניסה ב-139 אלף שקלים לא מעליבה כמו בעבר והגרסה הבכירה ב-144 אלף שקלים אטרקטיבית מאוד בהתחשב באבזור הרב, אבל בעוד שבעבר היטי היה יחידי בטווח הביניים בין ג'וק ל-CX5 , כיום כשמולו שלל מתחרים, קצת קשה לסלוח לו על יחידת הכוח החלשה יחסית ובעיקר על העיצוב עם קבינה קודרת ומראה חיצוני, אולי הנקודה החשובה ביותר בסגמנט זה, שמזכיר בעיקר טנדרון ואיבד את הייחוד שהיה לו בעבר.
למרות האיחור הלא אופנתי המוקה מהווה ללא ספק תוספת חשובה להיצע הדגמים של אופל בישראל. הוא מצויד ביחידת כוח מוגדשת וטובה ועיצוב נאה מאוד.
מימדיו הקטנים עשויים להוות יתרון למי שחושק בקרוסאובר קומפקטי ואיכותי כרכב שני במשפחה או להתניידות בכרך העירוני. חסרונותיו הם נוחות הנסיעה הלוקה בחסר ובעיקר תג המחיר הגבוה, העומד על 145 אלף שקלים, ההופכים אותו לפחות אטרקטיבי אל מול המתחרים האמיתיים שלו כמו הרנו קפצ'ור, שברולט טראקס וכיוצ' שתוכלו לרכוש בגרסאות אוטומטיות ב-18-15 אלף שקלים פחות.
כמו שאר דגמי סובארו, גם ה-XV לא הולך בתלם. הוא לא מציע עיצוב מובדל אלא מתבסס על גרסת ההאצ'בק של האימפרזה, הביצועים שלו בכביש נחותים משמעותית, האבזור צנוע, תא הנוסעים מכיל עיצוב פשטני ודי הרבה פלסטיקה נוקשה שמרגישה מיושנת (בולט בעיקר בשילוב הצבעים השחור) וגם תנוחת הישיבה, למרות מרווח גחון מרשים, אינה מספיק מורמת מעם כמו שלקוחות הסגמנט כל כך אוהבים. אבל דווקא ה-XV, שמצייד בתג המחיר הנמוך ביותר כאן - 136 אלף שקלים, מציע ערך מוסף של ממש וניחן באופי ייחודי בזכות הנעה כפולה אמיתית שמעניקה בונוס לטיולי שטח שלא קיים אצל האחרים וזאת מבלי לשלם מחיר בשימושיות היומיומית.
בזכות כך ה-XV היה הבחירה האישית של רוב הבוחנים, אולם לא בטוח שרוב לקוחות הסגמנט ייחסו לייחודיות הזו משקל גבוה אל מול חוסרים במקומות אחרים ולכן במבחן שלנו היום הוא מתברג במקום השני.
מתיחת הפנים שספורטאז' עבר לאחרונה לא פגעה בנקודת החוזק העיקרית שלו – העיצוב החיצוני היפהפה שנותר זהה ותא הנוסעים המרווח והאיכותי, אבל שיפרה את נוחות הנסיעה, בידוד הרעשים, התנהגות הכביש ואפילו את הביצועים. יחד עם הצטרפותה של גרסת "אורבן" המוזלת שמציעה את פרטי האבזור שמעניינים את הלקוח הטיפוסי ומגיעה במחיר אטרקטיבי של 150 אלף שקלים, המראה החיצוני המרשים ותנוחת הישיבה הגבוהה הרי לכם הרכב שמציע את המכלול השלם ביותר וזוכה במבחן זה במירב הנקודות ובמקום הראשון.
בחנו: מולי גומא, שמוליק מזור, מירי מאיר, נעם וינד וניר בן זקן.
