עם דגמים מבוקשים ומעוצבים כמו הסול, הפיקנטו, האופטימה, הסיד וכמובן הספורטאז', קצת קשה להאמין היום שעד לפני שנים ספורות מכוניות מתוצרת קיה (או קאיה כמו שנהגו לכנות אותן כאן) היו שם נרדף לקללה על גלגלים, תחבורה בסיסית ומיושנת שכל מי שמכונית הייתה בעבורו יותר מאמצעי טכני להגיע ממקום א' ל-ב' נשמר מהן כמו מאש.
אל מול היצע שבזמנו כלל יצירות "פאר" כמו שומה, ריו (מלפני 2 דורות), סראטו, ג'ויס ואחרות ניצב לו רכב השטח של החברה- סורנטו, שהושק ב-2003 והרגיש לא שייך לעליבות המוטורית סביב - הוא נראה טוב (אפילו מאוד), הציג יכולות שטח מעל הממוצע, היה מצויד במנוע דיזל מודרני לאותה תקופה, הציע נוחות נסיעה טובה ואפילו החסרונות בדמות תא נוסעים מעט פשוט והיגוי חשמלי מנותק לחלוטין לא הצליחו לקלקל את המכלול המרשים. לכן, בניגוד לתגובות המאוד חד משמעיות על החלפת הדגמים המבישים מהעבר במכוניות מודרניות וראויות שעוצבו על ידי פיטר שרייר האגדי, דווקא השקת הדור השני של הסורנטו ב-2009 גררה תגובות צוננות יחסית ולמרות השיפור ביחידות ההנעה, המרווח הפנימי, הוספת שורת מושבים שלישית ואיכות החומרים היו שהתאכזבו מהעיצוב המעט אנמי ובמיוחד משינוי האופי שכלל ויתור על יכולות השטח הגבוהות.
נתוני המכירות אולי הצביעו על מספרים סבירים אבל אין ספק שהסורנטו בדורו השני לא הצליח לזכות למעמד ממנו נהנה קודמו והוא נאלץ להתמודד על נתח שוק עם עוד שלל רכבי פנאי ללא יכולות שטח אמיתיות ומכיוון שהוצע כאן רק בגרסה כפולת הנעה סבל מתמחור גבוה וטווח מחירים של בין 230 (לגרסת הבנזין) ל-260 אלף שקלים (לגרסת הדיזל המפוארת) שהפכו את החבילה ללא במיוחד אטרקטיבית.
לאחר שאחיו הקטן והמעוצב, הספורטאז', כבש את צמרת סגמנט הג'יפונים בעיקר בזכות גרסאות ה-2X4 שלו, החבר'ה הנמרצים מטלקאר היבואנית ערכו חשיבה מחדש והחליטו, מכיוון שממילא יכולות השטח שלו מוגבלות למדי, להנחית כאן גרסה מוזלת של הסורנטו - אורבן - אשר תסתפק בהנעת הגלגלים הקדמיים אך תציג תג מחיר של 188 אלף שקלים, 42 אלף שקלים פחות מגרסת הכניסה של הסורנטו כפול ההנעה.
לבד מויתור על מערכת ההנעה הכפולה באורבן חסרים גם גג השמש, ספויילר אחורי ומושב נהג עם כיוון החשמלי אך מעבר לכך האבזור והמראה של שתי הגרסאות של הרכב זהה ואין ספק שבעבור רבים שממילא לא התכוונו לצאת עם רכב הפנאי שלהם לטיולי שטח אתגריים הגרסה החדשה היא אופציה מעניינת לרכב פנאי מרווח יותר מהג'יפונים הפופולריים ולמעשה האפשרות היחידה להסיע 7 נוסעים (אלא אם אנו מתייחסים לניסאן קשקאי + 2 הנמכר ב-195 אלף שקלים כרכב שבאמת מאפשר הסעת 7 נוסעים) בפחות מ-200 אלף שקלים.
מתרשמים
המהפך המדהים והמהיר שעבר על קיה בשנים האחרונות גורם לסורנטו שהוצג בסך הכל בראשית 2009 להראות מעט מיושן ובמיוחד פחות מושך בהשוואה לדגמי קיה החדשים יותר. אמנם על העיצוב חתום פיטר שרייר האגדי שאחראי לכל ליין הדגמים הנוכחי של קיה והוא כולל את המרכיבים המרכזיים שאופייניים לקו העיצובי של המותג אבל משהו במתכון הסופי מעט מפוספס. שלא תטעו, מדובר ברכב נאה ובעל נוכחות אבל במיוחד במבט מהצד ומאחור הוא מתקשה לעורר את קריאות ההתפעלות שאופייניות לעיצוביו של שרייר בדרך כלל והוא נראה מעט מסורבל ולא קרבי או אלגנטי מספיק.
בקיה כנראה מודעים לכך ובתערוכת פריז הקרובה תושק גרסה מתוחת פנים של הסורנטו שאמורה להעניק לו מראה מעט יותר עדכני ולכלול שיפורים נוספים, במיוחד בחלל תא הנוסעים.
בכל מקרה, בינתיים, תא הנוסעים הנוכחי מדגיש את העובדה שכבר עברו מספר שנים מאז הצגתו של הסורנטו והתחושה שהוא משדר היא מעט אפרורית ופלסטיקית מדי מזו שניתן לצפות מרכב שעולה קרוב ל-200 אלף שקלים.
אמנם איכות ההרכבה מצוינת והפריסה של הדשבורד נוחה ויעילה אך החומרים הקשיחים והלא נעימים למגע, ריפוד המושבים והעיצוב של מערכת השמע לא עומדים בקו אחד עם מה שהורגלנו אליו בשנים האחרונות, אפילו מקיה.
המרווח הפנימי לעומת זאת הוא לא פחות ממצוין בשתי השורות הראשונות ומתקבל על הדעת בשורה השלישית. המושבים הקדמיים נוחים ומעניקים תנוחת ישיבה גבוהה ושולטת כמו שרוכשי רכבי פנאי כל כך אוהבים. המושב הרחב בשורה האמצעית מאפשר ישיבה של 3 מבוגרים בגודל מלא בנוחות ללא בעיה ושורת המושבים השלישית, הנהנית מאפשרות גישה נוחה למדי ומזגן אחורי בעוצמה חזקה, אמנם מוגבלת בגודלה אבל מציגה נוחות שימוש סבירה לילדים ולאנשים לא גבוהים במיוחד, בדומה למיניוואנים כמו סיטרואן סי 4 פיקאסו, רנו גרנד סניק ואחרים.
כששורת המושבים השלישית ניצבת זקופה חלל תא המטען מוגבל מאוד (אך מעט עדיף מזה המוכר במיניוואנים) אך קיפול פשוט ומהיר של צמד המושבים יוצר רצפת הטענה שטוחה המאפשרת להכיל ציוד לחופשה משפחתית. האבזור, בסך הכל, מתקבל על הדעת וכולל מערכת שמע עם שליטה מההגה וכניסה לנגנים (אך ללא קישוריות בלוטות'), בקרת אקלים מפוצלת עם מזגן אחורי נפרד, בקרת שיוט, גלגל הגה בציפוי עור, חיישני חניה אחוריים, פנסי ערפל וחישוקים קלים.
אבזור הבטיחות כולל 6 כריות אוויר, שלל מערכות עזר אלקטרוניות וציון מקסימלי במבחני הריסוק של יורו NCAP.
בחזית אנו פוגשים מנוע בנזין בנפח 2.4 ליטרים המפיק 174 כ"ס ו-23 קג"מ אשר משודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם שישה יחסי העברה שבגרסה זו, כאמור, מעבירה את הכוח רק לצמד הגלגלים הקדמיים.
נוהגים
עבור מי שעובר לסורנטו ממכונית משפחתית או ג'יפון קומפקטי הוא עשוי, עם אורך של כ-4.7 מטרים ורוחב של כמעט 1.9 מטרים, להתגלות ככלי שמצריך תקופת הסתגלות והכרה בעובדה שהוא לא נכנס לכל חור, סמטה או מרווח קטן בין מכוניות בתנועה הצפופה בכרך.
מצד אחד הישיבה הגבוהה בהחלט עוזרת אך מאידך הראות לאחור לא טובה במיוחד. קצב התנועה בעיר מתגלה כסביר ואין תחושה של רכב מסורבל וכבד אך עם זאת זהו אינו הכלי שמעודד את בעליו לקחת חלק פעיל במאוצי פורמולת הרמזורים. במהירויות עירוניות נוחות הנסיעה זוכה לציון סביר בלבד והסורנטו דואג להעביר חלק מנפלאות הסלילה הארץ ישראלית לתא הנוסעים.
מחוץ לעיר נוחות הנסיעה משתפרת וגם רעשי הרוח בהחלט סבירים לרכב בגובה כזה והסורנטו מתגלה כרכב נינוח למדי לשיוטים במהירויות חוקיות ואף מעט מעבר לכך.
הכביש המפותל, לעומת זאת, אינו השטח שלו. אמנם ביחס לרכבי פנאי בגודל הזה משנים עברו מדובר בשיפור עצום, אך עדיין, למרות רמת אחיזה גבוהה למדי והתנהגות צפויה, הסורנטו, עם נטיה משמעותית יחסית של המרכב לנטות על צידו תחת לחץ והיגוי מעורפל, אינו הרכב שישרה על הנהג הממוצע ביטחון לנהוג אותו מהר בנתיב מאתגר וגם אופי פעולת המנוע אינו מועדד נהיגה אגרסבית. אמנם קצב תנועה סביר והגיר בהחלט יעיל, אך ברגע שמושכים אותו למעלה הוא מעט מחוספס, הרעש אינו מזמין וחסר לו מחץ ממשי.
הסורנטו בדורו השני ובמיוחד בגרסת ההנעה הקדמית הוא אינו רכב עם יומרות שטח ממשיות, אבל אחרי שמבינים שלמרות השם כל קשר בינו לבין קודמו שהיה מצויד במבנה קשוח ויכולת מצוינות כשהאספלט נגמר הוא מקרי בלבד אפשר לגלות במפתיע שכל עוד נוהגים בו במתינות ובשבילים כבושים היטב הוא בהחלט יכול לספק את שאיפות השטח המשפחתיות לפיקניק בטבע, קצת הצידה מהמון המנגלסטים בחניוני קק"ל.
המימדים המגודלים, המשקל העצמי הגבוה ומנוע בנפח 2.4 ליטרים גובים את החשבון שלהם ליד המשאבה והסורנטו לא מצליח להציג נתוני צריכת דלק במחוזות משפחתיים כמו רכבי הפנאי הקומפקטיים ודורש, בתוואי נסיעה משולב, ממוצע ליטר דלק על כל 8.5 קילומטרים.
מסכמים
בניגוד לספורטאז', אחיו הקטן, הסורנטו אינו מצויד בעיצוב כובש ובעבור מרבית הלקוחות ג'יפון קומפקטי זול ומרשים יותר יהיה בחירה טבעית יותר.
אבל, בעבור לקוחות שחייבים תא נוסעים מרווח מאוד ל-5 נוסעים ואופציה גם להסיע 7 בעת הצורך, הסורנטו בהחלט יכול לתת מענה ובתמורה לסכום שפוי יחסית.
למעשה עם תג מחיר של 188 אלף שקלים הוא קובע רף מחיר תחתון חדש בנישת רכבי הפנאי הגדולים ואין לו מתחרים של ממש.
אמנם, יש לציין, שבמחיר נמוך יותר ניתן לרכוש מספר מיניוואנים יעילים שמציעים פתרון משפחתי ברמה דומה ואף מעבר לכך אך עם זאת, אין להם את אפקט ההגעה של הסורנטו שמאפשר לרוכשיו מצד אחד ליהנות ממוביל משפחתי ראוי ומאידך להתהדר אל מול הסביבה בפוזה של רכב פנאי-שטח קולי.
כשמוסיפים לזה מרכיבים נוספים כמו ישיבה גבוהה ושולטת שהישראלים כל כך אוהבים, יכולת טיפוס על מדרכות ליד החוג של הילדים ואפשרות לצאת עם המשפחה לטיול ולהרחיק מעט מעבר לחניוני המנגל המפוצצים ברכבי ליסינג, אפשר לציין שבסך הכל הסורנטו,על אף כמה חסרונות, יכול להיות אופציה אטרקטיבית למדי ללא מעט לקוחות.
>> האח החתיך: קיה ספורטאז' במבחן
