להלן המצב: דלק מאובנים אוזל והולך, ובנוסף גם מתייקר; חלק ניכר של הדלק הזה בא מארצות בעייתיות; השימוש בדלק מזהם את סביבת האדם ופוגע בבריאותו; אותו שימוש פוגע בעולם ומשפיע לרעה על האקלים. המסקנה: צריך לעשות משהו - ועכשיו.
פתרון אחד: צמצום הצריכה באמצעות מעבר למכוניות קטנות הצורכות מעט; פתרון שני: שימוש במערכת היברידית כדי לקבל יותר (הספק) בפחות (צריכה). האינטרס הציבורי יחייב עידוד של מעבר כזה, ובישראל עתירת המיסוי קל לסדר את זה דרך הפחתת מיסוי על רכב ירוק.
לאחר כניסת רפורמת המיסוי הירוק זכו מכוניות כלאיים למס של 30 אחוזים בלבד, ואילו על מכוניות עם מנועי בנזין רגילים בקבוצה 2, כאלה עם "ציון ירוק" של 51-130, מוטל מס קנייה של 45 אחוזים; למעשה "פרס" של 15,000 שקל. נקודת המוצא, כדאי לזכור, היא מס קנייה של 92 אחוזים.
אז הנה מבטיחים לנו מחיר מופחת מופחת לרכב, שזה כבר אמור לסדר אוטומטית "קנייה טובה", וזה בנוסף לסיבה שהיא עיקר השמחה: פחות צריכת דלק – משלמים פחות בקנייה, משלמים פחות באחזקה. ממש מושלם.
אז לקחנו חמישה נציגים – שניים מהבנזין, שלושה מהכלאיים – כדי לראות האם אנחנו רק מרוויחים, כמה ועל חשבון מה - אם בכלל.
החמישייה הפותחת
פעם, מכוניות מיני (קטגוריה A) היו הצעה מקובלת בעולם בעולם הרכב. אחר כך כמעט ונכחדו וכעת הן שוב כאן, עם הגדרה עכשווית: "מכונית עירונית". השתיים שהגיעו הן פיז'ו 107 – שהיא גם סיטרואן C1 וטויוטה אייגו (Aygo), פרי פרויקט B-Zero של החברות הללו - וסוזוקי אלטו, המכונית הזולה בישראל. פיאט 500 איחרה למבחן (מועד ב', מתישהו).
את ההצעה ההיברידית הביאו טויוטה פריוס וצמד הונדות: אינסייט המיני משפחתית ו-CR-Z החדשה, האמורה להביא יכולת ספורטיבית מעוררת לסידור המחושמל.
תדלקנו. יצאנו לדרך שכללה כבישים בין-עירוניית מכל הסוגים – מהירים, משניים ברמות שונות, מתפתלים והרריים – עשינו סיבוב עירוני מקיף עם רפרטואר שלם של תשתית. תדלקנו שוב וסיכמנו, מכוניות וצריכה.
קטנטנות
פיז'ו 107
הוצגה ב-2005 עם חברותיה לפיתוח, וצוידה במנוע 1.0 ליטר, 3 צילינדרים המייצר 68 כ"ס ו-9.5 קג"מ. 107 עברה מתיחת פנים ב-2009, ומוצעת כעת עם תיבה ידנית לאחר שהוצעה עם תיבה אוטומטית-רובוטית.
107 היא מכונית קטנה מאד וחמודה מאוד, והשמשה האחורית היא פשוט הברקת תכנון ועיצוב. העיצוב החביב הזה זולג פנימה, וגם כאן נשברת השגרה עם משטחי מתכת צבועים, מיקום מקורי למד הסל"ד ועוד כיו"ב. ה-107 הולכת עם הקטע העירוני עד הסוף: תא המטען שלה טוב למספר שקיות קנייה, לא למזוודות של סוף שבוע; יש לה שלוש דלתות וארבעה מושבים במוצהר, לא כלי למשפחה הממוצעת.
סוזוקי אלטו
הדור השביעי הכוונה, ראה אור ב-2009, והוא הגרסה האירופית של סוזוקי-מארוטי ההודית. המידות דומות מאוד לאלו של 107, וכך גם מבנה המנוע והנתונים: 68 כ"ס, 9.2 קג"מ.
הנתונים דומים, ההופעה לא. אלטו היא המשך למכוניות ממוצא יפני שהופעתן צחיחה משאר רוח בפנים ובחוץ והצבע אפור ולא במקרה. בכל מקרה, התכנון הבסיסי הוא כמו של האצ'בק מן המניין, אבל קטנה עוד יותר.
הדרך בה הן נוסעות
למרות מקדם המגניבות שיש ל-107 לכשעצמה, והמודגש עוד יותר על הרקע המתפוגג של האלטו האפרורית, הרי האחרונה עושה את העבודה טוב יותר. פיז'ו 107 נוחה פחות בעיר, וחלקה האחורי לא אוהב כבישים משובשים וגם טורח לספר על כך לעכוז הנוסעים. במצבים אחרים היא פשוט רוטטת על משברי רחובות. יכולת המנוע מצוינת, ושימוש בתיבה ידנית מחזק עוד יותר את המסר הירוק יחד עם תפעול טוב (אך לא מתעלה; וראו הונדה CR-Z). שאון המנוע אינו מבודד ונהיגה לא שקטה עוברת על כוחותינו. לא שזה מאוד חשוב באוטו כזה, וגם קצת וויתרנו לאחר השנים האחרונות, אבל ההגה מת באופן טרמינלי – ממש כמו אצל כל השאר כאן – ומה שמתקבל בהבנה מסוזוקי, עדיין, לא מסתדר אצלי בפיז'ו (וה-406 שלי מזכירה זאת כל יום מחדש). יצויין לזכות 107 ולמרות ממדיה, כי יש לה הרבה מקום לא רק מלפנים אלא גם מאחור. לנוסעים, לא למטען. המזגן חלש מזה שבאלטו, וביום מוכה חום זה הורגש.
לא שהאלטו היא משהו מרטיט, אך כמאמר המשורר, רוטט אבל פחות. נוחות הנסיעה מטרידה פחות והמתלים סופגים טוב יותר את אתגרי התשתית. גם כאן נמצא הגה עקר מכל תחושה, והמנוע היוצא מגדרו בכדי לספק ביצועים סבירים בהתחשב בנפח וכו', זועק בקול גדול כאשר צריך לבקש ממנו הספק מהסוג הנדרש לפעמים בנסיעה, שזה בעצם בכל מצב פרט לשיוט בסל"ד נמוך.
היא מציעה פחות מקום לנוסעים מאחור, שאינם יכולים לשכוח שהם במכונית קטנה, אבל לא מדובר במשהו בלתי-סביר להתנהלות למרחקים סבירים.
היברידיות
הונדה אינסייט
הדגם העכשווי של ההיברידית הזאת, הוא פחות מחושמל מהמתחרה הישירה, הנמצאת בהמשך הטקסט, טויוטה פריוס. הדגם שהוצג ב-2009, מצויד במנוע 1.3 ליטר (ההוא עם שמונה שסתומים, 88 כ"ס ו-12.3 קג"מ) ומנוע חשמלי צנוע (13.6 כ"ס; 8 קג"מ) ליצירת הספק כולל של 98 כ"ס.
הממדים הם על הצד הקומפקטי של המשפחתיות, עם בסיס גלגלים של 255 ס"מ ואורך של 437 ס"מ, ואילו ממד הגובה נמוך מהמקובל כיום בעסק: 142 ס"מ. וכן, פדחת הנוסעים מלפנים יודעת את זה ממקור ראשון (מאחור? מיד).
לוח המחוונים של האינסייט אמור להפגין קדמה טכנלוגית, והוא מרובה שכבות תצוגה ליצירת מופע ויזואלי עתיר רושם מבוסס צבעים וגרפיקה בוטים. הקטע המביך הוא שלמרות ההשקעה בלוח המחוונים הזה, שהוא לא לגמרי ברור לקריאה אינטואיטיבית, חלקו גם לא נראה על-ידי גבוהי קומה; ההגה מסתיר. ויש בעיה גם בשאר הסביבה (של הנהג). יותר מדי מוקדי משיכה, פחות מדי ממוקד והרבה "רעש". גם העיצוב לא סגור על עצמו ונרשמו למעלה מחצי תריסר גימורי חומרים (וזה עוד כלום; ראו CR-Z). המסעד לא מוצלח, אבל השאר בסדר. מאחור יצוין מקום טוב מאוד לברכיים, אך מרווח הראש לא יתקבל על-ידי נוסעים גבוהים באהדה. הראות לאחור לא מוצלחת מבפנים בגלל הקטע העיצובי של קורת הרוחב שעל השמשה האחורית מאחור.
הונדה CR-Z
השנה הציג הונדה מכונית היברידית שהיא גם הצהרה: ספורטיבית היא אופציה גם בעולם ירוק. על רצפה מקוצרת של אינסייט (בסיס גלגלים: 242.5 ס"מ), הונח מרכב קופה מעוצב להקצין שגם הוא לא ממש גדול: 408 ס"מ לאורך על 174 ס"מ לרוחב, עם ממד גובה כיאה לז'אנר: 139.5 ס"מ.
המנוע, בנפח 1.5 ליטר, מייצר 114 כ"ס ו-14.8 קג"מ, בסל"ד אופייני (להונדה וגם לספורטיביות): 6,100 ו-4,800 בהתאמה. המנוע החשמלי מוסיף מעט משלו, לתוצר משותף של 124 כ"ס ו-17.7 קג"מ.
הכניסה לא משהו לחלק הקדמי, אבל לחלק האחורי היא עיונית בלבד. אנשים בוגרים בגופם לא ימצאו מקום סביר שם. החלק הקדמי, לעומת זאת, הופך את המופע הפנימי של האינסייט למשהו סולידי בהשוואה. כמעט עשרה מיני חומרים שונים, ומופע וויזואלי חשמלי מעל ובעיקר מעבר. וכן, גם כאן לוח המחוונים לא ברור, גם כאן ההגה מסתיר, וגם כאן הראות לאחור בגלל אותה קורת רוחב לא טובה – וכאן אפילו פחות, בגלל זווית החלק העליון של השמשה.
טויוטה פריוס
הדור השלישי של ההיברידית הנפוצה בעולם הוצג ב-2009, 12 שנה לאחר האקזמפלר הראשון. בניגוד להונדה, המערך החשמלי עבה יותר, ומאפשר אפילו תנועה מחושמלת בלבד עד 35 קמ"ש. מנוע 1.8 ליטר מייצר 99 כ"ס והחשמלי מנפק 81.6 כ"ס להספק כולל של 136 כ"ס. הבסיס כשל משפחתית גדולה (בסיס גלגלים: 270 ס"מ) וגם שאר הממדים נאים: 446 ס"מ לאורך, 175 ס"מ לרוחב ו-149 ס"מ לגובה.
העיצוב החיצוני מחזק ומחדד את המופע המקורי של הפריוס: מתקדם ואירודינמי ומוסיף את הנופך ההצהרתי הראוי לסמל הירוק. סביבת הנהג עברה שדרוג מעמיק והיא לא פחות ממרשימה בזכות מופע שלם של עיצוב מתקדם מחוף לחוף. הגוון אפור, והפלסטיק הדקיק פוגמים ברושם הכולל, אבל העיצוב ייחודי – "שלם", "בשל", ו"בוגר" הן מילות תואר ראויות - עם הצהרה בולטת של של אחת שמובילה את העסק.
הפריוס מרווחת כדי כך שאפילו חמישה יכולים לשבת בה באופן סביר, ורק הגג המעט נמוך מפריע. גם כאן קורת רוחב אחורית נאה לעין מבחוץ, מציקה בפנים (אבל פחות).
הדרך בה הן נוסעות
הונדה CR-Z היא המעניינת ביותר כאן. יש לה הגה קצר (2.5 סיבובים מנעילה לנעילה), תיבה ידנית שישה הילוכים, תנוחת ישיבה קרבית ומצב ספורט להתנהלות בהתאם. הביצועים סבירים, לא מרטיטים, ההגה הקצר סירב לומר אפילו מילה אחת, וכל העניין הספורטיבי שהצטרף לתנוחת הנהיגה, מצא ביטוי באמצעות בורר ההילוכים המעולה במיוחד: עם מיקום, מהלך, משקל ודיוק יוצאים מהכלל. המתלים קשים, וזה מסדר זוויות גלגול צנומות מאוד אבל מרחיב מאוד את הקשר בין חוליות הגב התחתון לחידלון האופייני בכביש. במצב ספורט, אפשר להאיץ את ה-CR-Z באופן מעורר גם בהרי ירושלים, כי מומנט של מנוע חשמלי מתחיל הרי באפס, אבל אז מוותרים על העיקר: צריכת דלק ירוקה. הספורטיבית הזאת יודעת לפנות, אבל לנהג אין כל קשר לזה.
האינסייט רכה, נעימה, ומתנהלת היטב. עם זאת, אין לה הרבה מה להציע מעבר לממוצע במכוניות רגילות. היא אינה מכוילת באופן מדויק, וכל כולה לשיוט נימוח. היא רכה, ולפעמים זה מפריע, עם פחות מדי שיכוך ויותר מדי זוויות גלגול; ההגה שלה כמקובל בימינו, עקר בתחושה וקל מדי במהירויות נמוכות. וכן, היא שקטה למדי ונעימה. הביצועים בסדר, ממש לא יותר מזה, אבל נעימות המנוע מתסדרת היטב עם המסר הכולל.
טויוטה פריוס, מציעה את החבילה הטובה ביותר בין ההיברידיות, עם יחידת הנעה שקטה במיוחד, נוחות נסיעה טובה, והתנהגות סבירה. כאן יצוין כי בכבישים מתפתלים מאוד, היא החליקה מעט וקראה למערכות העזר בקול גדול, ואלו נחפזו מיד לעמוד בפרץ. יצוין רק כי בגין החום, הכביש היה חלקלק למדי, והצמיגים הירוקים לא הפליאו באחיזתם. עם מומנט שכזה, זה לא עבד תמיד טוב.
מה הרווחנו, מה הפסדנו
אותה רפורמה ירוקה סידרה לנו מכוניות מיני זולות מאוד. אלטו מוצעת ב-60,000 שקל, ו-107 עולה 72,000 שקל. הראשונה לא מושכת בחוץ ומזכירה תמיד לנהג בפנים כי הוא קנה רכב זול. מולה, 107 נראית סקסית ומושכת מלבר ומלגו (ארמית: מבחוץ ומבפנים) ומרווחת ממנה בהרבה לנוסעים ופחות למטען. בכל הקשור לנסיעה, אלטו עדיפה כי בגלל נוחות טובה יותר.
בתחום ההיברידי, מדובר במכווניות יקרות בהרבה, שמחירן לצרכן כמחיר מכוניות רגילות: מחיר אינסייט עומד על 129,000 שקל, ו- CR-Z מוצעת ב-155,000 שקל. לא זול. טויוטה פריוס, גם היא נמצאת בצד הגבוה של המחיר, עם 147,000 שקל על תג המחיר.
טויוטה פריוס היא העדיפה כאן, הן כמכונית לכשעצמה והן בהקשר הירוק, עם פוטנציאל חשמלי עדיף וצריכת דלק טובה יותר (הנה זה בא).
בתחום הירוק, מציעות החמש כאן פליטת CO2 נמוכה וצריכת דלק עדיפה. לגבי הפליטה, נאמנים עלינו דברי היצרן, ואלו הרי מבססים את החמישייה כאן בתחום "קבוצת זיהום 2". לגבי הדלק, שזה מה שתשלמו והוא מהסיבות העיקריות למקדם המשיכה של החמישייה שלפניכם, כבר יכולנו להרשות לעצמנו, הגם שאנחנו באסיה, להיות סקפטים.
אז מדדנו. תדלקנו ברמת גן, נסעו בכביש 4 ו-1, כביש 44 (רמלה-צ. שמשון), הצטלמנו ליד צרעה, הסתובבנו בבית שמש ארוכות, עלינו לכיוון נס הרים וירדנו דרך מטע לכיוון צומת האלה חזרה לבית שמש. עשינו יותר, אבל זה המסלול שנמדד, וממש לא עברנו את המהירות המותרת (נו, קצת). והיה נורא, אבל נורא חם.
ואלה התוצאות
מהמקום החמישי לראשון: CR-Z – 9.7 ק"מ/ליטר; אינסייט – 10.2 ק"מ/ליטר; 107 – 10.8 ק"מ/ליטר; פריוס – 11.3 ק"מ/ליטר; אלטו – 12.2 ק"מ/ליטר.
אגב הרהור בסופו של יום, אם צריכת הדלק "בחיים האמיתיים" גבוהה מזו שבהצהרת היצרנים (המבוססת על תקן נתון), מן הסתם גם פליטת CO2 בנסיעה רגילה מרהיבה פחות ממה שהובטח.
הגיג ליד מחשבון
המשמעות פשוטה: המכונית הזולה ביותר היא גם החסכנית ביותר, ולמרות שהיא ממש לא מפתה לבעלות שלא לדבר על דבר נהיגה, יש לה הצעה כספית שאולי לא כדאי לסרב לה. אם תקציב, שימוש עירוני ורכב חדש עם אחריות לשלוש שנים חוברים להם יחדיו.
בצד היקר יותר, מתגלה כי המכוניות שאינן ממש זולות גם לא שוברות את השוק בצריכת דלק פנומנלית; בנהיגה שכזאת, בכל אופן. מנועי דיזל מתקדמים וכמה בנזין מוגדשים קטני-נפח, מציעים יותר בתחום החיסכון.
מנגד, לא היה במכוניות האלה דבר שעשה אותן למיוחדות לכשעצמן, ובתכונות הרגילות הנדרשות – ועל רקע המחיר הלא נמוך שלהן – יש להן מתחרות טובות יותר. ועם זאת, מבין ההיברידיות, הן בביצוע, הן בהופעה והן בהצהרה, טויוטה פריוס היא המתקדמת ביותר. ויש לזה מחיר.
הכתבה התפרסמה לראשונה במגזין "הגה"
לקבלת גליון של מגזין "הגה" במתנה לחצו כאן
