אחד היתרונות, לפחות בעיני חובבי הגה, שהציגה מכונית הסאלון הבריטית (המקבילה מבית יגואר לסדרה 5 של ב.מ.וו, A6 של אודי וה-E של מרצדס) היה מנועי וי 8 חזקים ובשרניים שהצליחו לגרות את חושי הנהג בכל לחיצה על הדוושה.
בתחילה צירפה יגואר מנועי דיזל מוצלחים וכעת היא מצטרפת לאופנת הטורבו ומוסיפה גרסת בנזין צנומת נפח. למעשה לא מדובר ביצירה אריסטוקרטית עצמאית אלא במנוע 2 ליטר המוכר לנו מדגמי פורד (וגם לנד רובר–וולוו) המספק הספק נאה ביותר של 240 כוחות סוס ומומנט מרשים של 34.7 קג"מ הזמין כבר מ-2000 סל"ד, אך בניגוד לחיבור של המנוע לתיבת פאוור שיפט כפולת מצמדים בדגמי פורד ביגואר הכוח מגיע לגלגלים האחוריים ומשולב עם גיר אוטומטי קונבנציונלי עם לא פחות מ-8 הילוכים תוצרת ZF.
כדי להבין עד כמה משמעותי השינוי והמעבר משמונה לארבעה צילינדרים ועל הדרך גם לבדוק אם היא מתבגרת בכבוד, נאלצנו לצאת עמה לתה של ארבע אחרי הצהריים. היה בריטיש.
ראיה
מתיחת הפנים חוללה פלאים ולמרות שהשינויים לא גדולים הם התמקדו בדיוק בנקודות הנכונות כמו למשל הפרונט שהיה קצת מסורבל בתחילת הדרך. ה-XF תמיד הייתה מרשימה אבל אין ספק שכעת היא אחת המכוניות היפות והבולטות בסגמנט, וממש קשה לסובבים להתעלם מהחזית היגוארית הקלאסית-כוחנית, במיוחד כשזו ממלאת את המראה הפנימית ברכב שמלפניה.
מה שבטוח הוא שלמרות גילה המתקדם, בזכות העדכון הקוסמטי וכנראה גם בזכות נוכחות דלה יחסית על כבישי הארץ, היא עדיין משיגה את אותה תשומת הלב שהשיגה גם בתחילת דרכה.
האווירה הנכונה שנספגה מבחוץ נמשכת עם הכניסה פנימה. שילובי הצבעים הבהירים וגימורי התפירה והעור המוקפדים, יחד עם אלמנטים של עץ בגוון נכון בגימור מט עשיר, יוצרים סטייל ייחודי באווירה בריטית.
גם ברמת הכניסה הנבחנת, “ביזנס”, שמחירה 395 אלף שקלים, רמת האבזור והגימור גבוהה מאוד ותורמת את שלה לתחושת הפרימיום שהקבינה משדרת. ברשימה האבזור הארוכה תוכלו למצוא מערכת עזר משוכללת לחניה (חיישנים קדמיים ואחוריים פלוס מצלמה), פנסי בי-קסנון פלוס מתיזים לשטיפה, קישוריות בלוטות', מסך מגע בגודל 7 אינץ' (מוצלח באופן תפעולו), התנעה ללא מפתח, ריפודי עור-בד משולבים, כוונון מושבים חשמלי (חלקי), מערכת שמע (איכותית מאוד) עם 10 רמקולים, חיבור USB והתממשקות לנגן iPod.
בגרסת הלקשרי, עבורה תצטרכו להפרד מ-50 אלף שקלים נוספים, תקבלו בנוסף חישוקי 18' (17' בביזנס), אפשרות פתיחת הרכב ללא מפתח, ציפוי עור מלא ומהודר למושבים, חשמול מלא למושבים וחלון חשמלי בגג.
אמנם ברכבים מהסוג הזה רוב הלקוחות רוצים שברכב שלהם תהיה כל רשימת התוספות אבל בתור סופרי אפונים נציין שלמרות חסרונו של חלון הגג וגודל החישוקים הפחות מרשים בהחלט ניתן להסתפק בגרסה הבסיסית.
הישיבה במושב הנהג מעניקה תחושה אינטימית, כמעט של מכונית ספורט. הגג הנמוך דמוי הקופה מבחוץ נמצא רק במרחק קצר מעל הראש ובנוסף הנהג והנוסע שלידו ישובים כשהם שקועים בין חומת מנהרת ההנעה במרכז שיוצרת הפרדה ברורה ביניהם. יש אנשים שאוהבים את התחושה הזו אבל יהיו גם אחרים שיתקשו לקבל את החליפה הצמודה הזו במכונית במימדי אקסטרא-לארג'.
בנוסף יש לציין שמבחינה עיצובית היא משדרת תחושה טיפה מיושנת ופחות מעודכנת ביחס למתחרות העדכניות מגרמניה, אך החומרים והגוונים בשילוב האבזור הנדיב יוצרים את תחושת העושר והפרימיום הנכונה.
למען הגדלת הרושם, פעולת ההתנעה מציגה מופע מרשים, במהלכו גלגל פיקוד ההילוכים מבצבץ מעמקי הקונסולה שבין המושבים כלפי מעלה ופתחי האוורור החסומים מסתובבים ונפתחים – אמנם זה כבר לא חדש אבל לפחות בעינינו זה עדיין חמוד ביותר.
הישיבה במושבים הקדמיים נוחה, למעט מחסור בתמיכה בגב התחתון וזאת עקב חסרונה התמוה של כרית מתנפחת. כמו כן מתגלה בהמשך גם מחסור בתמיכה צידית.
כוונון המושב אמנם חשמלי ונוח אך אינו מלא - את הכיסא אפשר להזיז לפנים ולאחור רק ידנית. לא נורא.
המעבר לספסל האחורי חושף את המחיר שגובה עיצוב הא-לה קופה. מרווח הראש מוגבל לאנשים בגובה ממוצע ומעלה וגם לרוחב אין באמת מקום לשלושה מאחר והמושב האמצעי לא ממש קיים. שניים, לעומת זאת, ישבו שם בנוחות טובה מאוד – שוב, למעט מרווח הראש. תא המטען מציג נפח מכובד של 500 ליטרים אך סף ההטענה מעט גבוה ומבנה התא צר למדי ברובו.
שמיעה
הגענו לחלק המרכזי של המבחן הזה בו למעשה אנו בוחנים מכונית שכבר פגשנו בעבר בעיקר על מנת להתרשם מהשילוב של מערכת ההנעה החדשה.
כאמור, בתחילת דרכה התאפיינה ה-XF במנועי וי 8 חזקים שידעו גם לייצר את הטון הנכון, ועל כן קצת מאכזב להיכנס לאותו רכב מרשים ולקבל במקום הגרגור המשכר פתאום סאונד שמזכיר פורד מונדיאו מליסינג. אמנם, כששמים בצד את חוש השמיעה אין ספק שתחושת הכח המתקבלת טובה ולמרות הנפח הצנוע, ההספק והמומנט בהחלט מכובדים ומורגשים גם על הכביש.
עם זאת, לא מדובר בכח ברוטלי בלתי נשלט כמו שהורגלנו מהמנועים הגדולים של יגואר ולמרות שמערכת ההנעה הזו עושה את העבודה היא פשוט אינה מרגשת במיוחד.
היגואר הרזה אמנם בונה את הכח נכון ולנהג הממוצע היא תספק שפע של דחף לכל עקיפה מהירה, אך לצערנו לא מדובר יותר בבהמה המתפרצת ללא רסן.
תפקוד הגיר גם לא ממש תורם לכיף ולמרות שתפעול הגיר מרובה ההילוכים מהמשוטים שמאחורי ההגה נוח ומלווה בחיווי ברור של יחס ההעברה בו אתה נמצא כרגע, הכמות המוגזמת של יחסי העברה מאלצת את מי שרוצה לנהוג במצב ידני לתקתק במשוט מספר פעמים ברצף בכדי להתייצב על ההילוך הנכון מתוך השמונה ולא תמיד קל לקולע בול להילוך הנכון. לפעמים הבחירה היא בהילוך נמוך מדי ואז מתקבל שאון רב ולפעמים בגבוה מדי שחסר את במחץ שחשקת בו, דבר שגורם עד מהרה לוותר על התפעול הידני ופשוט לתת לחיצה הגונה על הדוושה הימנית כשרוצים עוד כוח, אך זה לא קורה מיד ורק אחרי מספר שניות מחליט מוח הגיר מהו ההילוך הנכון (לפחות הבחירה שלו תמיד מדויקת) ואז באמת מתקבל הכוח הנחשק – אך הבעיה היא השהיה מעט ארוכה בין הלחיצה לבין התגובה.
עם זאת, חשוב לציין שבשימוש יומיומי תפקוד ותפעול הגיר מצוינים ותגובתו מספקת, הדבר מורגש רק כשרוצים להפיק קצת הנאה בקטע כביש מאתגר.
צריכת הדלק הממוצעת התייצבה על 8 ק"מ לליטר אך חשוב לציין שברכב הספציפי מדובר במנוע בתולי במיוחד בשילוב נהיגה עם רגל כבדה מהממוצע, כך שניתן להעריך שנתון זה צפוי להשתפר אצל הלקוח הממוצע.
מישוש
היגואר בהחלט אוהבת משחקים אבל מגלה אופי רך בבסיסה. ההגה מהיר אך אינו מספיק לינארי בתפעולו ובעיקר חסר תקשורת. פעולת המתלים הרכה אמנם אינה מביאה לזוויות גלגול מוגזמות אך היא כן נוטה לאבד ריסון ברצף של שיבושים בשילוב פניה דינמית. ההנעה האחורית באה לידי ביטוי ותורמת מעט להנאה.
בציון הכללי מתקבלת התנהגות צייתנית בטוחה אך לא מספיק מתקשרת. הבלמים מגיבים מצוין ולינארים בתפקודם. מבחינת נוחות, השיוט בה מתרחש בשקט כשריבוי ההילוכים מאפשר לשייט על 130 קמ"ש כשמחט הסל"ד מתייצבת על 1,800 סל"ד חרישיים. הנוחות טובה בעיר ומחוצה לה כל עוד מדובר בכבישים סבירים ומעלה. באמפ או מהמורה בדרך אמנם ייספגו ברכות ובנעימות אך רצף שיבושים כבר יורגש בישבני הנוסעים.
על טעם וריח
הקסם שיודעת להפעיל היגואר הזו הוא בעיקר על החושים, מה שאומר שלמרות גילה וכמה חסרונות יש לה הרבה אופי.
גם בגרסת הכניסה ה-XF עושה עבודה טובה אם כי בעיקר על חוש הראיה ופחות על חושי השמיעה והתחושה שקשורים באופן ישיר להנאה מנהיגה. מערכת ההנעה החדשה של ה-XF מציגה יכולות טובות ויעילות, אך לא הרבה מעבר לכך. בגרסה "הזולה" ה-XF נמכרת ב-395 אלף שקלים "בלבד" בדומה לב.מ.וו 528, אודי A6 ב.מ.וו סדרה 5 ומרצדס E קלאס. יש לציין שבהחלט צפוי לה קרב לא פשוט מולן ובחלק מהסעיפים היא נמצאת מעט מאחור ביחס לסטנדרט הגבוה שמציבות מתחרות הפרימיום מגרמניה.
היתרון הבולט של היגואר הוא ברושם שהיא יוצרת, קודם כל מבחינת עיצוב ולמרות גילה המתקדם אי אפשר להתעלם ממנה והיא תמשוך תמיד יותר תשומת לב ממתחרותיה היעילות מגרמניה.
בנוסף, עצם הבעלות על מכונית עם סמל החתול הקטלני עושה את שלה ומעניקה כרטיס ביקור אנין טעם שיוצר את הרושם הנכון על הציבור שנותר לו רק לקנא בבר המזל שיכול היה להרשות לעצמו חתול בריטי אצילי.
>> בריטית מטורפת: יגואר XK-RS במבחן
