אני לא מדבר על מכונית סופר מיני נוצצת ומאובזרת מהניילונים אלא על אחת קטנה באמת, יד עשירית, מתפרקת, עם צבע מתקלף, מנוע ששותה שמן כמעט כמו דלק, בולמי זעזועים גמורים וחלודה בצירים - אבל שלך. מה לעשות, אמנם מגיל 10 חלמנו ונשמנו GTI וטורבו אבל במציאות מה שאנו וחברינו למחלה המוטורית יכולנו להרשות לעצמנו, גם בקושי, היה לא יותר מגרוטאה קטנה ומתפרקת.
למרות שבאופן אובייקטיבי היה מדובר בתחבורה הכי בסיסית שיש, כשאחזנו בהגה שלה הרגשנו כאילו היינו אלן פרוסט והיא מינימום מכונית פורמולה 1 (הגיוני לחלוטין כמובן, הרי בשתיהן היה הגה, 4 גלגלים ומנוע), אבל למרות שנתון האצה למאה לא היה ממש קיים ועל אחיזת כביש בסיבובים בכלל לא היה מה לדבר, היה באותן מכוניות קטנות וישנות משהו מאוד אמיתי, ישיר ללא מסננים, שהנחיל בנו את האהבה הזאת לנהיגה.
בהמשך השנים, ממש כמו שאנחנו התבגרנו ועברנו למכוניות יקרות יותר, מאובזרות יותר, אוחזות יותר, מהירות יותר וגדולות יותר כך גם לאט לאט נעלמו מכבישי הארץ אותן קופסאות פח קטנות שחיברו מנוע קטן, גיר חורק ו-4 גלגלים ואפילו המכוניות הקטנות תפחו וכבר צוידו במנועים לא כל כך קטנים, תיבת הילוכים אוטומטיות, אבזור רב, תג מחיר שמן ומשקל עצמי שמצריך ביקור דחוף בשומרי משקל.
הצרכנים התרגלו ליותר ונראה היה שכבר אף אחד לא מתכוון ללכת אחורה ולהצטופף שוב במכונית קטנטנה, דלת אבזור וכוחות סוס ורחמנא ליצלן גם להחזיר לפעולה את יד ימין כדי לבחוש בהילוכים.
אנחנו בוחנים את ה-Mii - עריכה: אודליה כהן, בוחן: נעם וינד
אבל המודעות ההולכת וגוברת בעולם לאיכות הסביבה, המשבר הכלכלי, הצפיפות ברחובות הערים, מחירי הדלק המשתוללים, הדרישה מהיצרנים להקטין את זיהום האוויר הממוצע הנפלט מהמכוניות שהם מייצרים והשפעות מקומיות כמו למשל המיסוי הירוק בישראל החזירו לתמונה את מכוניות המיני הבסיסיות שעד לפני זמן לא רב כולם חשבו שסיימו את תפקידן בעולם, לפחות בחלק המודרני והמפותח שלו.
ואכן, חזרתן של הקטנטנות לתמונה במדינות המפותחות החלה עם דגמים בסיסיים שיצרניות הרכב תכננו כדי לספק את הצרכים של הצרכנים בשווקים מתפתחים כשאת המתכון הבסיסי תיבלו עם קצת אבזור וחיזקו באביזרי בטיחות מתבקשים ובאופן מפתיע התברר שלמרות שהורגלנו ליותר, בתמחור הנכון ועם ניילונים על המושבים יש גם לאותן מכוניות בסיסיות לא מעט דורשים.
הרנסנס לו זוכה הסגמנט אינו תופעה יחודית לישראל וגם ברחבי אירופה נרשמו עוד ועוד לקוחות שהחליטו להסתפק בקטן.
יצרניות הרכב הבינו זאת החלו לתכנן את הדור הבא של המכוניות הקטנטנות שלהן כדי שיקלע לטעם ולדרישות של הקהל המערבי שרגיל לסטנדרטים גבוהים על גלגלים.
למרות הביקושים הערים התברר שלקונצרן הרכב הגדול באירופה, פולקסווגן, אין מתמודדת בסגמנט הזה מאז שבשנת 2004 הופסק יצורן של הפולקסווגן לופו והסיאט ארוסה.
בקונצרן לא יכלו להמשיך לעמוד מהצד ובתערוכת פרנקפורט בשנהשעברה הושקה הפרשנות של פולקסווגן לסגמנט עם האפ!.
בסמוך להשקת האפ! נחשפו גם שתי האחיות שלה - הסיטיגו של סקודה וה-Mii של סיאט, כשהפעם לא מדובר רק בשימוש בפלטפורמה ובמכלולים של פולקסווגן אלא בתאומות כמעט זהות שכוללות רק שינויים קלים בעיצוב החזית וכיול המתלים.
ספרדיה קטנה?
ה-Mii, לפחות בגרסת 3 הדלתות שהוצגה בשלב זה, נהנית מפרופורציות נאות ומבנה שיקי המשלב בין שובבות לרצינות אבל אין מנוס מלציין שלמעט הסבכה והפנסים הקדמיים התואמים את הלוק של דגמי סיאט האחרים, ה-Mii נראית יותר כמו גרסה מוקטנת של הפולו של פולקסווגן מאשר כמו ספרדיה דינמית.
למרות המימדים הצנועים והמראה החמוד, ה-Mii יוצרת רושם של מכונית של ממש ולא של צעצוע פלסטי או של קופסת פח זולה עם גלגלים האופייניות לחלק ממתחרותיה לסגמנט.
הפרונט כולל תא מנוע קצרצר וזוויתי ובצדודית ניתן להבחין בבסיס הגלגלים הנמתח לקצוות המרכב ובבתי גלגלים תפוחים המעניקים למרכב ניחוח אגרסיבי. מאחור אנו פוגשים בחלון כמעט אנכי, יחידת פנסים מעניינת ודלת מטען קטנה.
ספרדי כפול?
פתיחה של דלת הנהג הגדולה (לפחות בגרסת 3 הדלתות) חושפת בפנינו תא נוסעים שנראה גדול ממה שניתן לצפות ממכונית שאורכה הכולל עומדת 3.56 מטרים.
בדרך כלל במכוניות קטנות בוחרים מעצבי הפנים את אחת מהגישות הבאות: עיצוב צעיר הכולל מקוריות אך גם איכות חומרים זולה ומשטחי פח חשופים או עיצוב בוגר יותר ואפרורי המנסה להעניק לתא הנוסעים תחושה של מכונית גדולה יותר. ב-Mii הצליחו המעצבים לעשות שילוב מוצלח בין שני העולמות ומצד אחד לשמור על מראה רענן המדבר עם העיצוב החיצוני ומצד שני להעניק תחושה של מוצר איכותי מספיק שלא זועק למרחוק שהוא זול.
אמנם הפלסטיק ממנו עשויים הדשבורד ודיפוני הצד אינו מהסוג הרך שהורגלנו לפגוש בתוצרי הקונצרן בשנים האחרונות אך רמת הגימור של הפלסטיקה והמתגים השונים בהחלט יוצרים תחושה של מוצר בנוי היטב. המושבים הקדמיים כוללים משענת ראש קבועה המשולבת בגב המושב ומספקים בסך הכל נוחות בינונית-פלוס ביחס למכוניות בסדר גודל כזה.
ה-Mii, בניגוד לחלק ממתחרותיה לסגמנט תוכננה כמכונית ללא יותר מ-4 נוסעים ובשלב זה הושקה כאמור רק בגרסת שלוש הדלתות אבל למרות חששות לפגוש מאחור ספסל תיאורטי, לאחר שנדחסים אליו מתגלה מושב לא רע בכלל שמספק מספיק מרווח ראש ומרווח רגליים סביר גם לשני מבוגרים.
האבזור כולל נעילה מרכזית, מראות וחלונות חשמליים, רדיו דיסק מקורי, פנסי ערפל ועוד. גרסאות האבזור שנכחו בהשקה כללו גם חישוקים קלים, הגה בציפוי עור, מערכת ניווט נשלפת הכוללת חיבור בלוטות' לסלולרי עם דיבורית ואפשרות השמעת קבצי מוזיקה, חיישני רוורס, מחשב דרך ותצוגה דיגיטלית של מחוונים שונים וגם את מערכת סיטי-סייפטי המהפכנית (הסברים בהמשך).
תא המטען לא ענקי וחובבי עגלות הילדים המודרניות אולי יתקשו לדחוס בו את המוצי שלהם אבל ביחס לסגמנט אין ספק שעם 245 ליטרים הוא מציע נפח הטענה יותר מסביר.
בתא המנוע הקטנטן אנו פוגשים מנוע בנזין זעיר עם שלושה צילינדרים בנפח ליטר אחד המוצע בשתי גרסאות: 60 ו-75 כ"ס. נתון המומנט זהה בשני המנועים ועומד על 9.6 קג"מ.
המנוע הזעיר הזה משודך לתיבת הילוכים ידנית עם חמישה יחסי העברה שתוכננה במיוחד עבור המכונית ומעבירה את הכוח לגלגלים הקדמיים. בהמשך תתווסף גם גרסה אוטומטית –רובוטית, אך כדי לשמור על עלויות נמוכות זו תהיה תיבה חד מצמדית ולא DSG מתוחכמת.
ספרדיה לוהטת?
בניגוד למרבית ההשקות הכוללת מסלול מאוד מדויק ולוח זמנים צפוף אנשי סיאט החליטו לתת לנו להתרשם מה-Mii באופן חופשי בשטח הטבעי שלה - רחובות וסמטאות הכרך, במקרה זה של בברצלונה.
התחלנו את היום בגרסה הצנועה יותר המסתפקת בעדר צנוע של 60 סוסים אבל למרות שמדובר בהספק במחוזות שכבר קשה לפגוש בעולם הרכב בשנים האחרונות, בזכות דיאטה שהביאה עימה נתון משקל של 850 ק"ג גם בגרסתה הצנועה ה-Mii לא מרגישה עגלה. זו אמנם לא המכונית למאוצי רמזורים אך בהחלט ניתן לשמור על קצב תנועה, לפחות עירוני, מכובד למדי.
בכלל, בעיר היא מרגישה מצוין. הגיר הידני והקלאץ' קלים ונעימים לתפעול, המנוע מספק את הסחורה, הראות מצוינת, ההיגוי חד ומהיר והמימדים שלה עוזרים להשתחל לכל חניה או סמטה קטנה ומזכירים לנו את הישירות של אותו רכב נעורים ראשון שהיה לנו.
בגלל שבניגוד לאירופה מרבית הרוכשים הפוטנציאלים של מכונית שכזאת בישראל יעשו בה מעת לעת שימוש גם מחוץ למרחב העירוני החלטנו לחרוג מכוונות המארגנים ולצאת אל מחוץ לגבולות העיר. בכביש המהיר ניתן להרגיש בנקל את מגבלות המנוע המצריך נסיעה בסיבובי מנוע גבוהים ורועשים למדי, אך חשוב לציין שאין ל-Mii תחושה של עלה נידף ברוח וניתן לשייט איתה בקלות במהירויות של 100-110 קמ"ש. אם אתם סבלניים מספיק ויש לכם אטמי אוזניים ניתן גם למשוך אותה למהירויות שוללות רישיון באזור ה-150 קמ"ש.
מחוץ לאוטוסטראדה, בכבישים מפותלים, ה-Mii מצליחה להפתיע עם אחיזה מעבר למצופה. אמנם ההגה החשמלי מנותק ויש לה נטייה ברורה לתת היגוי וגם מנוע עם קוצר נשימה בקצה העליון של טווח הפעולה המבהיר שזה לא המגרש שלו, אבל למרות זאת ה-Mii לא מתלוננת יותר מדי.
בחזרה לעיר ומעבר לגרסה הבכירה (וזו שככל הנראה תגיע לארץ) עם 75 כ"ס מאפשרים לגלות עדיפות קלה בזינוקים ובזמינות כוח בטווח העליון של קשת הפעולה, אך תוצאות כמעט זהות בתאוצות ביניים שונות
נוחות הנסיעה טובה אך לא מפנקת ולמרות המרכב הקטן ומתלים קשיחים למדי ה-Mii מצליחה להציג ספיגת מהמורות טובה באופן יחסי.
נתון צריכת הדלק הרשמי הממוצע טוען לכ-22 קילומטרים לליטר. נראה לנו קצת אופטימי אבל אנחנו הצלחנו להשיג נתונים של בין 16-17 קילומטרים לליטר בקטעי נהיגה רגועים ונתון בסביבות 14.5 קילומטרים לליטר בתנאי נהיגה דורשניים יותר.
מעבר למראה חמוד ואיכות יצור מעל למקובל בסגמנט, ה-Mii מתבלטת גם בסטנדרט בטיחות גבוה, הכולל 6 כריות אוויר, ציון מקסימלי, מרשים מאוד למכונית בגודל הזה, של 5 כוכבים במבחני הריסוק של NCAP ושלל מערכות עזר אלקטרוניות.
מעבר למערכות כמו ABS, ESP ועוד שלל צירופים של שלוש אותיות שהפכו בשנים האחרונות לסטנדרט בכמעט כל מכונית מודרנית, ה-Mii מאפשרת לרוכשיה בתמורה לתוספת סכום צנוע ביותר של כאלף שקלים (באירופה) לקבל את המכונית הקטנטנה עם מערכת סיטי-סייפטי כמוה ניתן היה לפגוש עד כה רק ברכבי פאר מאוד יוקרתיים. המערכת יודעת לזהות מצבי התנגשות בלתי נמנעים במהירות עירונית ומסוגלת, במקרה הצורך, לבלום באופן אוטומטי במלוא העוצמה את המכונית. בניסוי שערכנו המערכת הבטיחותית הזו הפגינה יעילות רבה שיכולה לחסוך הרבה ביקורים אצל הפחח ואף מעבר לכך.
סופר קלאסיקו?
ה-Mii מרגישה בוגרת ומהוקצעת אך בה העת גם צעירה ובעלת אופי שובב. היא מציעה עיצוב נאה (אם כי יותר פולסקווגני מאשר ספרדי), תא נוסעים נאה המציע מרחב פנימי לא רע, נוחות נסיעה סבירה ויחידת הנעה שעל אף נתונים לא מרגשים מצליחה לנפק קצב תנועה זריז ותחושה ישירה.
ה-Mii מציעה גם כמה אביזרים ייחודים בתוספת מחיר לא גבוהה כמו אותו מסך נשלף הכולל מערכת ניווט, דיבורית בלוטות' וחיישני חניה, וכן מערכת בטיחות מדהימה העולה באירופה רק 200 יורו ומסוגלת לזהות מצבי סכנה עירוניים ולבלום את הרכב בעוצמה שעד כה פגשנו רק ברכבי יוקרה.
מבלי שערכנו השוואה ישירה נראה שלמעט הפיקנטו החביבה של קיה שיכולה לתת פייט הוגן, ה-Mii מצליחה לבלוט באופן ברור אל מול המתחרות בסגמנט ומרגישה הרבה יותר מכונית שלמה מאשר פשרה מוטורית במחיר נמוך.
אבל למרות היתרונות של ה-Mii בקטגורית הקטנטנות המבחן המרכזי הוא המחיר ורק במידה והסיאט הקטנה תגיע לישראל ותשחק במגרש של מכוניות הסגמנט - משמע בטווח המחירים שבין 60-65 אלף שקלים יש לה סיכוי של ממש לכבוש את צמרת הסגמנט.
