זה קרה בעיקר מאחר שהן היו זמינות ולמעשה, עם תג מחיר של רכב משפחתי אפרורי (ואף נמוך מכך) הן הציעו מראה ספורטיבי בולט. מתישהו עם המעבר לשנות האלפיים דגמי הקופה השונה הפכו למתוחכמים ובעיקר ליקרים יותר והמכירות דעכו ובשנים שחלפו מאז נתוני המכירות של מכוניות הקופה הפכו לזניחים עד שלקראת סוף 2011 נחתה כאן הוולוסטר של יונדאי שהעירה מחדש את הנישה והוכיחה שבמחיר הנכון (110 אלף ש' לגרסה הידנית בתחילת הדרך) בהחלט יש גם כאן לא מעט לקוחות שמעדיפים להקריב מעט מהשימושיות לטובת מראה ייחודי ובולט.
את שנת 2012 סיימה הוולוסטר עם יותר מ-1,000 חתיכות, פי שתיים מכל המתחרות שלה בקטגוריה ביחד.
עם זאת, השינוי בתקנות המיסוי הירוק לא היטיב עם הקוריאנית בעל העיצוב הא-סימטרי והקפיץ את מחירה ל-120 אלף שקלים בגרסה הידנית ו-130 אלף שקלים בגרסה כפולת המצמדים האוטומטית ההופכים אותה לאטרקטיבית מעט פחות מבעבר.
מן העבר השני, דווקא גרסת הקופה של המגאן מבית רנו (לא גרסת RS קופה ספורט הכוחנית) שנמכרה כאן בתחילת הדרך במחיר הזוי סביב 170 אלף שקלים זכתה לעדכון משמעותי כלפי מטה ולגרסה האוטומטית המצוידת במנוע 2 ליטרים עם 143 וגיר רציף, שמוצעת כעת במחיר של החל מ-126 אלף שקלים, נוספה גרסה ידנית המצוידת במנוע ה-1.2 טורבו החדש של הקונצרן המפיק 115 כ"ס ותג ומחיר קורץ של 115 אלף שקלים (110 אלף שקלים במחיר מבצע מתמשך) שבהחלט הופך את הצרפתיה המחוטבת לעסקה מאוד אטרקטיבית.
רצינו לעמת את המגאן הידנית החדשה מול הוולוסטר הידנית, אך נאלצנו להתפשר על הקוריאנית האוטומטית מאחר שזו הידנית פשוט אינה קיימת בצי רכבי ההדגמה של היבואן כנראה בגלל שבאופן מפתיע, למרות שמדובר במכונית כביכול ספורטיבית, 80 אחוז מכלל מכירות הדגם הם של גרסה זו.
מכיוון שהשוואה ישירה ראש בראש בעייתית במצב הזה החלטנו לצרף עוד מכונית בניחוחות קופה שנחתה לאחרונה בארץ בדמות הקיה פרו סיד החדשה, גרסת הקופה למשפחתית הקומפקטית, שבדורה הקודם דמתה באופן קיצוני לאודי A3 היוקרתית (שתיהן עוצבו על ידי פיטר שרייר) אך התקשתה להצליח בגלל מחיר גבוה ידי. גם בהשוואה זו הקיה היא היקרה ביותר אבל עם תג מחיר של 136 אלף שקלים הפער קטן מבעבר.
המוחצנת – יונדאי וולוסטר
האווירה הצעקנית ממשיכה גם לתא הנוסעים שמעוצב במגוון צורות גיאומטריות ומכיל נגיעות ספורטיביות בדמות דוושות אלומיניום, מנהרות ללוח השעונים (סטייל אלפא רומיאו) ומושבים חובקים בעלי תמיכה צדית מצוינת. יש גם הרבה תאי אחסון וכמובן את אותה דלת צד שלישית הפותרת את בעיית הפרקטיות של מכוניות מסוג זה, אך מאחור יש רק שני מושבים (באמצע יש מחזיק כוסות) והמרווח לא ממש נדיב. כמו כן הנוסעים מאחור יאלצו להסתדר בלי ידיות אחיזה (לא עניין של מה בכך אם האוחז בהגה בדיוק רוצה להרשים בביצועים) ובעיקר יצטרכו לשרוד את השמש הקופחת שחודרת דרך השמשה האחורית המשתפלת (שגם פוגעת בשדה הראיה). 
תא המטען מציע נפח גדול של 440 ליטר, אך הוא בעל סף הטענה גבוה שמקשה על העמסה ופריקה.
האבזור בגרסת "אינספייר" הבסיסית ב-130 אלף שקלים לא מרשים במיוחד וכך למשל המזגן מכני ואין בלוטות'. עם זאת יש מסך גדול במרכז הקונסולה, מערכת שמע הנשלטת מההגה ו-USB.
כמו כן יש משוטים להעברת הילוכים בצדי הההגה, חישוקים קלים מרשימים בקוטר 17" ו-6 כריות אוויר.
בחזית נמצא מנוע בנפח 1.6 ליטר אטמוספרי שבסיוע הזרקת דלק ישירה מפיק 140 כ"ס ומחובר לתיבה כפולת מצמד עם שישה יחסים. במבחני התאוצות נרשם שוויון והוולוסטר הייתה כתף אל כתף עם המגאן והפרו סיד, אך נציין שבהשוואה בין הוולוסטר הידנית לכפולת המצמד שערכנו לא מכבר, הייתה הידנית מהירה יותר בפער של כמה מטרים בתאוצה מהמקום ובתאוצות ביניים. זה גם המקום להוסיף שתיבת ההילוכים כפולת המצמד הרגישה מעט מחוספסת ומעט איטית בתגובותיה.
בסעיף נוחות הנסיעה הוולוסטר לא מצטיינת במיוחד. המתלים נוקשים יחסית ופחות מרוסנים בהשוואה למתחרות ונסיעה בכביש משובש אינה נינוחה במיוחד.
גם מחוץ לעיר הוולוסטר מבודדת פחות טוב ממתחרותיה, בעיקר רעשי רוח שחודרים מהמראות וגם המנוע נוכח מעט יותר (2,450 סל"ד ב-110 קמ"ש).
בכביש המפותל הוולוסטר אמנם מהנה אבל מרגישה נחותה יחסית למתחרות. היא אוחזת פחות טוב (ועיקר האשמה נעוצה כנראה בצמיגי ה-NEXEN הנחותים) וקוראת לדגל את בקרת היציבות האגרסיבית לעיתים קרובות מדי. ההגה קצת אנמי ולא מעביר משוב מספק לנהג ותיבת ההילוכים איטית מדי במצב S ומחייבת תפעול ידני.
צריכת הדלק של הוולוסטר הייתה פחות טובה מהאחרות, 11.5 ק"מ לליטר בשיוט ו-8.5 ק"מ לליטר בתנאים לחוצים יותר.
היפהפיה הנחבאת אל הכלים – רנו מגאן קופה
תא הנוסעים זהה למצוי במגאן ובפלואנס המשפחתיות – ולא מדובר במחמאה. אמנם איכות החומרים די טובה, אך המראה פשוט והנדסת האנוש ממש לא מבריקה - משליטה מסובכת על מערכת השמע ועד מסך המגע האופציונלי שנראה כאילו הותקן כלאחר יד ורחוק מידי הנהג. מציאת חגורת הבטיחות מחייבת גמישות של נערת גומי, תאי האחסון קטנים ומעטים מדי וגם לא אהבנו את מד המהירות הדיגיטלי. עם זאת, המושבים נוחים למדי ותומכים היטב בצלעות וקצת פחות בירכיים. המרווח בשורת המושבים השניה מוגבל בעיקר ברגליים וגם אין ידיות אחיזה ליושבים מאחור.
כמו שאר דגמי רנו המחודשים, גם המגאן קופה מציעה אבזור רב וכבר בגרסת הבסיס ב-115 אלף שקל תקבלו בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע עם שליטה מההגה, בלוטות' ו-USB, בקרת שיוט, חיישני תאורה וגשם, חישוקים קלים בקוטר 16" ו-6 כריות אוויר. ברכב המבחן נוספו חלון שמש שאינו נפתח ומסך מגע בגודל 7" עם מערכת ניווט בתוספת 11 אלף שקלים.
מלפנים שוכן מנוע בנפח 1.2 טורבו החדש של רנו המפיק 115 כ"ס המחובר לתיבת שישה הילוכים ידנית. כאמור, הביצועים זהים לאחרות, אך התיבה הידנית מאפשרת לנהג מיומן לנצח במאוץ רמזורים מזדמן אם הוא לא חס על המצמד. נציין עוד שהמנוע סובל מהעדר כוח עד שהטורבו נכס לפעולה ב-2,500 סל"ד מה שמחייב לא פעם להוריד הילוך אחד או שניים בכדי לספק האצה מוחשית. מהלך ידית ההילוכים מעט מעורפל וגם המצמד קל ולא מדויק, במיוחד בהשוואה לתיבה הידנית המצוינת של הוולוסטר שלא התייצבה למבחן.
בידוד רעשי המנוע טוב מהשתיים האחרות (2,300 סל"ד ב-110 קמ"ש), אם כי רעשי רוח חודרים לתא הנוסעים. המתלים רכים יחסית למה שניתן לצפות ממכונית כביכול ספורטיבית אבל הם מסננים היטב שיבושים באספלט העירוני.
כיאה למוצא הצרפתי, התנהגות הכביש מהנה למדי ומרבית הבוחנים הכתירו אותה למהנה ביותר, במיוחד בזכות הגה אינפורמטיבי ומדויק יותר מהקוריאניות ונכונות גבוהה למשחקי העברות משקל. יחד עם זאת אחיזת הכביש מעט פחות טובה מהפרו סיד וכך גם זוויות הגלגול הגדולות יותר.
למרות המנוע הקטן והמודרני, צריכת הדלק של המגאן הייתה השנייה בטיבה, 12.2 ק"מ לליטר בשיוט ו-8.5 ק"מ לליטר תחת לחץ.
האלגנטית – קיה פרו סיד
עם זאת, אין מנוס מלציין שצורתה מזכירה יותר האצ'בק 3 דלתות מסוגננת ופחות קופה כמו שתי האחרות.
תא הנוסעים הוא אחד הקלפים החזקים של הפרו סיד ולמרות שהוא מעט קודר התחושה הכללית היא של קבינה של מכונית בדרגה אחת גבוהה יותר לפחות. הקונסולה המרכזית פונה לכיוון הנהג ואינטואיטיבית למדי, אך עומס הכפתורים על גלגל ההגה מוגזם פחות. המושבים בגימור עור חלקי נראים מצוין אך יש מי שטענו שמבחינת נוחות הם נופלים מאלה של צמד המתחרות. תא הנוסעים של הפרו סיד הוא המרווח ביותר וזה בולט לטובה בעיקר מאחור ויש שפע תאי אחסון כולל תא למשקפי שמש. למרות שתא המטען הוא השני בגודלו (380 ליטר), צורתו ופתח ההטענה הרחב הופכים את הכנסת השקיות ממסע השופינג בכיכר המדינה לנוחה ביותר.
על המחיר הגבוה בקבוצה, 136 אלף שקלים, מקבלים תמורה באבזור הכולל; ריפוד עור חלקי למושבים, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע איכותית עם שליטה מההגה, בלוטות' ו-USB, בקרת שיוט, חיישני תאורה וחניה מאחור, משוטים להעברת הילוכים מהגה, חישוקים קלים בקוטר 17" ו-6 כריות אוויר. עם זאת, בהחלט היה ניתן לצפות למערכת שמע עם מסך מגע כמו אצל המתחרות.
יחידת ההנעה זהה לזו של הוולוסטר; 1.6 ליטר עם הזרקת דלק ישירה, אך ניהול מנוע אחר מציג תפוקה מעט נמוכה יותר ומסתפק ב-135 סוסים, כמו בוולוסטר גם כאן תיבת ההילוכים היא כפולת מצמד עם שישה יחסים.
מבחינת התאוצות לא היה הבדל בין המתמודדות, אך ההבדל הגדול היה באופי פעולת תיבת ההילוכים של הסיד לעומת הוולוסטר (תיבה זהה בעלת כיול שונה) שהתגלתה כחלקה ונעימה הרבה יותר בנהיגה עירונית ובעלת תגובה מהירה יותר במצב S בנהיגה תובענית.
המתלים מוצקים למדי ובמעבר על שיבושים קטנים במהירות נמוכה היא פחות נוחה מהמגאן אך יותר מהאחות הקוריאנית. הנוחות משתפרת ככל שעולה המהירות בעיקר הודות לריסון העדיף ולתצורת המתלה האחורי המודרנית (רב חיבורי לעומת קורת מתח באחרות).
מחוץ לעיר תא הנוסעים של הסיד מציע את הבידוד הטוב יותר, המנוע נוכח מעט יותר מהמגאן (2,450 סל"ד ב-110 קמ"ש) אך מד הדציבלים הכללי מציג את המספר הנמוך ביותר.
אחיזת הכביש גבוהה מאוד ולמרות שההגה בעל משקל מלאכותי (בכל אחד משלושת מצבי התגבור) הוא מהיר ומעניק לפרו סיד נכונות מרשימה לצלול לתוך הפניות, דבר המקנה לנהג בטחון רב לבלום מאוחר ובעצם להיות מהיר יותר. בנוסף תיבת ההילוכים פועלת בצורה טלפתית כמעט במצב S, מורידה הילוכים תחת בלימה ודואגת לשמור את המנוע ברצועת הכוח כך שהיא מייתרת את הצורך בהעברה ידנית. היכולת הגבוה יותר מאפשרת לסיד לסיים את קטע הנהיגה הדינמי מהר מהאחרות.
צריכת הדלק של הסיד הייתה הטובה ביותר, 13.3 ק"מ לליטר בשיוט ו-9.7 ק"מ לליטר בנהיגה תובענית.
סיכום
מולי גומא בחר בוולוסטר, למרות המראה הצעקני, האבזור הפחות מרשים אל מול המתחרות, נוחות הנסיעה הקופצנית והתנהגות הכביש המעט פחות מגובשת. מבחינתו, כמי שכבר נכנס לועד הורים, תוספת הדלת האחורית מהווה מרכיב מכריע המאפשר לוולוסטר להיות תחליף ריאלי למשפחתית.
עם זאת אנו חייבים לציין שלמרות שיונדאי כנראה תמשיך להוביל את הסגמנט קשה שלא להתייחס למחיר שהתייקר ל-130 אלף שקלים לאוטומטית ו-121 אלף שקלים לידנית, דבר ההופך את הוולוסטר לפחות אטרקטיבית מבעבר.
זה בדיוק ההיפך ממה שקרה למגאן קופה, שהוצעה בעבר במעל 160 אלף שקלים וכעת בגרסתה הידנית החדשה מציגה תג מחיר אטרקטיבי של 115 אלף שקלים (110 אלף אטרקטיביים עוד יותר במבצע הנוכחי ו-126 לגרסה אוטומטית עם מנוע 2 ליטרים אטמוספרי וגיר רציף). שמוליק מזור ציין שמבחינה תמורה לכסף זו המכונית הכי טובה כאן ובהפרש ניכר. לדעתו, למרות תא הנוסעים הלא אינטואיטיבי שמזכיר את הפלואנס, המגאן קופה מתבלטת בסעיף ההנאה מהנהיגה וזה מרכיב חשוב עבורו ועבור רבים מהלקוחות הצעירים.
נעם וינד התלבט ארוכות בין המגאן לפרו סיד אך לבסוף, כהרגלו בקודש, בחר במכונית עם הכי הרבה סטייל. בנימוקי הבחירה שלו הוא ציין שאמנם במבט ראשון קשה להצדיק את הפרו סיד היקרה שגם לא נראית ממש מכונית קופה, אך מעבר לכך שבשקלול כל הסעיפים היא זוכה למרב הנקודות, ככל שנוסעים בה יותר היא מרגישים שמדובר במכונית שלמה ומגובשת מהמתחרות, מכונית שכוילה היטב מבחינת דינמיות ונוחות ואפילו מבחינת פעולת תיבת ההילוכים. הסיד גם מאובזרת יותר ותא הנוסעים שלה הוא האיכותי והמרווח ביותר ואחרי כמה מאות קילומטרים טובים במחיצתה בהחלט ניתן להבין את הדלתא במחיר הגבוה שעומד על 136 אלף שקלים.
כשופט הרביעי שאמור להכריע, החלטתי הפעם לאמץ את הנוהל החדש ממסדרונות הכנסת ובניגוד להרגלי להיות החלטי וברור הפעם בחרתי להמנע ולהשאיר לכם את זכות הבחירה. מדובר בשלוש מכוניות טובות שניתן למצוא סיבות להעדיף כל אחת מהן, אך למרות שהן שייכות לאותה קטגוריה השוני ביניהן גדול והבחירה לכאן או לכאן היא בעיקר עניין של טעם וצרכים אישיים.
בחנו: מולי גומא, שמוליק מזור, נעם וינד וניר בן זקן
>> קופה עם פלפל - יונדאי וולוסטר טורבו מול פולקסווגן שירוקו
>> קופה עם חלפיניו – רנו מגאן RS במבחן
