סול ההיגיון - קיה סול החדשה במבחן

גם אני לא יוצא דופן, ובאמת ניגשתי בשמחה רבה למפגש עם הדור הנוכחי והשני במספרו של הקיה סול. מהמפגשים שלי עם הדור הקודם, בגלגולו הראשון ואחרי מתיחת הפנים, זכרתי בעיקר מכונית מוצלחת. אהבתי בעיקר את התעוזה להעמיד מוצר שהוא כל כך שונה מהנהוג והמקובל וגם על אופן הביצוע. היו הסתייגויות, אבל הרושם היה חיובי בהחלט.

כעת, כאשר מולי הדור החדש, אני מגיע אליו כאשר מצד אחד אני טעון ברושם החיובי של הדור היוצא, ומצד שני – יודע שהפעם עליי להיות ביקורתי במיוחד, לאו דווקא בהיבט השלילי אלא מתוך ציפיה למוצר עשוי היטב ומוקפד בסיבוב השני שלו בשכונה.

קוביה חדשה בבלוק

אבל מהי בעצם ה"שכונה" בה מסתובבת קיה סול? טוב, היא בטח לא משפחתית במובן המקובל של המילה בתצורת ארבע או חמש דלתות מסורתית. היא גם לא בדיוק מיקרוואן בגישה שלה כלפי תא הנוסעים (עוד על כך בהמשך), היא גם לא טנדרון עם יומרות לשינוע נוסעים ולמרות המראה המסוקס אי אפשר לטעות בה כג'יפון.

אני לא נוהג להתעכב על תיאורי עיצוב חיצוני במכונית שבין כה וכה אתם עשויים לראות ברחוב ולגבש לגביהן דעה בעצמכם, אולם כן אציין שהתגובות למראה הכל כך שונה שלה נעו בין קיצוניות אחת לאחרת. היו אלה שהקוביה האדומה פשוט שבתה אותם ברגע אחד, והיו כאלה שפשוט לא הצליחו להבין במה לכל הרוחות הם בוהים. לאהוב או לא, לקיה מגיע ציון לשבח על עצם הנכונות לפסוע קדימה מהעדר ולהציע אמירה כל כך שונה במראה החיצוני. 
למרות שהיא נבנתה כדגם חדש מהיסוד, היא מציגה דמיון רב לדור היוצא וזה מתחדד כאשר רואים אותה לצד אקזמפלר מהדור הקודם, שם גם בולטת הגדילה שלה בממדים החיצוניים.

פתח הכניסה לתא הנוסעים וגובה המושב מאפשרים כניסה נוחה מאוד, אפילו אידיאלית. אין שום צורך להתכופף וגם לא לטפס מעלה אל המושב, פשוט לשבת ולמצוא את עצמך בתנוחת נהיגה גבוהה ושולטת – כתף אל כתף לכלי רכב כמו ניסאן ג'וק וכמעט גם לג'יפונים גדולים יותר כמו יונדאי ix35.

תא הנוסעים עצמו מציג אווירה הרבה פחות מאתגרת חזותית מאשר העיצוב החיצוני ואולי טוב שכך, כי זה דבר אחד להיראות קול, זה דבר אחר לגמרי לנסות לתפעל תא נוסעים שהוא פרץ יצירתיות של מעצב אקסצנטרי. אז הכל נמצא במקום, ברור, נגיש וקריא. למעשה אזור לוח המחוונים עצמו הוא פשוט ובסיסי על גבול הספרטני, לא חסר כלום – אבל גם לא חגיגה גדולה לעיניים.

רמת הגימור הנבחנת היא LX הבסיסית, אבל באמת ששום דבר לא ממש חסר כאן. שליטה על מערכת השמע, דיבורית (בעלת שליטה קולית) ובקרת שיוט מההגה, מסך מגע למערכת, זיכרון פנימי לאחסון מוזיקה, מצלמת רוורס, פנסי ערפל ועוד. רמת האבזור הבכירה, EX, זורקת פנימה גם תאורת LED לתא הנוסעים ותא המטען, גג זכוכית פנורמי, מסילות גג, שמשות כהות, קיפול מראות חשמלי ושאר ירקות.

הקונסולה המרכזית מכילה מערכת מולטימדיה פשוטה ויעילה עם שלל חיבורים - AUX לנגנים, USB ולצד אלו שני שקעי הטענה. ניתן גם לצמד את הטלפון הנייד בעזרת הבלוטות' ולהזרים דרכה מדיה.

החומרים בדור הנוכחי עברו שיפור משמעותי וכמעט בכל פינה נגישה ניתן למצוא דיפונים רכים וגם באלה שעשויים פלסטיק קשיח, מדובר בחומר איכותי. רמת ההרכבה מצוינת דבר שבהחלט הולך והופך לסימן היכר בכל קו המוצרים של קיה כיום.

פתחי המיזוג בצדיו של התא עצומים בגודלם, משהו מסדר הגודל של עולם המשאיות ומפיחים משב צונן ומשיב רוח אל הנהג. פתחי המיזוג המרכזיים גדולים גם כן, אבל חשוב מכך, ממוקמים גבוה על הקונסולה ובכך לא רק מונעים הקפאה של הידיים על ההגה, אלא גם מפזרים אוויר ביעילות בתא הנוסעים.

סקירה יסודית יותר של סביבת הנהג מעלה נקודה שמצטרפת לביקורת אודות הדברים הקטנים שחסרים בחבילה זו. מתוך ארבעת מתגי החלונות רק זה של הנהג מאפשר פתיחה של החלון בלחיצה אחת וגם זה רק לפתיחה.

בדומה לדור הקודם, הסעיף שמהווה את אחד המכשולים הגדולים של הסול בכל הנוגע לפוטנציאל המשפחתי שלו הוא תא המטען. 354 ליטרים הם לא הרבה, בטח לא עבור משפחה. חבל שבסול לא אימצו את הפתרון של שורת מושבים הנעה על מסילה ומאפשרת להגדיל את תא המטען. בנוסף לנפח המצומצם מלכתחילה, פתח ההטענה גבוה וצר והרצפה נמוכה ובהתאם לכך הטענת עגלה אופנתית תדרוש יכולת הנדסה מתקדמת.

מגלגלים את הקוביה

בכל מה שקשור לתמרון אורבני של קיה סול, בחזית אין הרבה בעיות. פניות המרכב ברורות, קורות A אינן עבות כבעבר והראות טובה מאוד. החלק האחורי טעון שיפור ולמרות מצלמת רוורס המגיעה כסטנדרט, חסרה התראה לגבי פינות המרכב מאחורה, בעיקר כאשר טכניקת ניסוי וטעיה תגרור צלקות על הפגוש החדש והנוצץ.

הסול, שמתבססת על פלטפורמת הסיד המשפחתית, עברה הקשחה של המרכב במטרה לצמצם את זוויות הגלגול ולשפר את יציבות המכונית והתנהגותה, אבל למרות החשש מהקשחה זו נוחות הנסיעה בדור הנוכחי - גם אם עדיין לא מעולה - טובה מאשר בעבר. תורמים לכך הצמיגים שמגיעים נעולים על גבי חישוקי 16 אינץ' ובחתך 60 ברמת הגימור הנמוכה. שיבושים עירוניים בינוניים נבלעים באופן משביע רצון וגם מכסי ביוב בולטים לא מצליחים לזעזע את הסול יותר מדי.מי שכן מכביד על נסיעה נינוחה הוא הרעש שנלווה לנסיעה, הן מכיוון הצמיגים והן מכיוון חלקה העליון של השמשה הקדמית.

אל הרוח מצטרף גם המנוע. הוא בנפח 1.6 ליטרים, מתהדר בהזרקה ישירה ומתוחכמת וב-132 סוסים. כל זה טוב ויפה, אבל שאר המספרים מתחילים לחשוף את התמונה. שיא ההספק מגיע ב-6,300 סל"ד והמומנט של 16.4 קג"מ שאינו גבוה לכשעצמו מתקבל רק ב-4,850 סל"ד. כאן ראוי לציין כי רכב המבחן הראשון שהועמד לרשותנו הגיע שבמד האוץ שלו כ-500 ק"מ, הדבר בא לידי ביטוי באופי מחוספס ופעולה גסה ורועשת. לאור הממצאים הללו, הועמד לרשותנו כלי רכב אחר, הפעם עם כמה אלפי ק"מ. ההבדל בין השניים ניכר, המנוע פחות רועש ואופן אספקת הכוח לינארי, אם כי עדיין חסר "בשר" כמו במנועי טורבו בנזין מוכרים. צריכת הדלק בסיום ימי מבחן מאומצים עמדה על 11 ק"מ לליטר, נתון מקובל במבחנים למכוניות משפחתיות.

בארסנל המנועים של קיה יש גם מנועי טורבו בנפח 1.6 וגם 2.0 ליטר ובסיד החדשה ניתן למצוא גם תיבת הילוכים אוטומטית רובוטית עם מצמד כפול. את שני אלה יש כוונה (אם כי ללא התחייבות למועד) לשתול בחזית הסול. על פניו, נראה שדווקא מכוניות כמו הקיה סול יכולות להיות שגרירות לא רק של תדמית מעזה וחדשנית בהיבט של העיצוב החיצוני, אלא גם פלטפורמה שראויה לשאת את דגל המנועים החדשים והחזקים.

כחלק מהמגמה העולמית לחסוך בדלק, מציעה קיה סול את מערכת ה-Active ECO שממתנת את תגובות המנוע ואופי תיבת ההילוכים לטובת חיסכון בדלק. את הקילומטרים הספורים שהצלחתי לשרוד כשהיא פעילה אני יכול להמשיל לניסיון לדבר עם מישהו אחרי טיפול שיניים עשיר בחומר הרדמה – יש כוונה ורצון אמיתי, אבל הביצוע כל כך מסורבל שחבל על המאמץ. למעשה, הנקודה בה ניכרת התרומה שלו למודעות סביבתית היא שיש סיכוי שתצליחו לראות את קצב גדילת העצים בצד הדרך בזמן ניסיון להאיץ במצב הזה.

ההתנהגות של קיה סול שופרה בדור הנוכחי בצורה ניכרת. לא, עדיין לא מדובר במכונית שתלהיב חובבי נהיגה, אבל האופן בו היא פונה, אוחזת ונותרת עקבית ביכולתה להביא לידי ביטוי את רצון הנהג - השתפר משמעותית.
כבר אין את התחושה של שלדה הנאבקת תחת עומסי הפיתול ומתקשה להתמודד עם בלימות ושינויי כיוון חריפים. כל העסק מגובש וזז הרבה יותר טוב יחד. אחד הדברים שמפריעים לזה לעבוד טוב הוא ההגה, שהמשוב ממנו לנהג קלוש. הוא גם מציע שלושה מצבי תגבור חשמלי: קומפורט – בו ההגה קל וחסר תחושה, ספורט – בו ההגה "כבד" יותר וחסר תחושה וביניהם את מצב "נורמל" – בו ההגה בעל משקל רגיל ו... נכון, חסר תחושה.

קוביה קוריאנית

ועדיין, למי שמוכן להרים את הראש מעל השטאנץ (אחרי נסיעת מבחן) יש במחיר של 120 אלף שקלים, שהם פחות מהסכום שתדרשו לשלם עבור משפחתית אפורה מן המניין, אפשרות להתחיל ולסיים כל נסיעה עם חיוך על הפנים בהברקה מוטורית, ייחודית ומעניינת, ראויה ושונה שלא צריך לדחוס למשבצות או לקוביות המוכרות לנו בכוח – אפשר פשוט לנהוג בה.

המעצב שהפך את מותג קיה לנחשק הופך לנשיא