במשך מאות שנים ניטשו וויכוחים קשים אודות הגדרת המושג "נשמה", פילוסופים, מדענים ואנשי דת מכל הסוגים והמינים ניסו לתחום אותה, להניח אותה בתוך מסגרת מתאימה, עשרות ביטויים ומשפטים, תפיסות שונות והגדרות התיימרו לשים את האצבע השכלתנית או הפיזית על המונח החמקמק הזה.
אני לא יודע מה עבר על אותו בחורצ'יק שאחראי על בחירת השמות בקיה כאשר הציע אותו, אבל במחשבה שנייה, עצם הצגת מכונית כל כך לא שגרתית על ידי קיה יש בה לא מעט מהתעוזה וזה הרבה יותר מרחיק לכת מבחירת שם בלבד.
היא נראית כל כך שונה מרוב מה שנע על הכבישים מסביב, וכשאני אומר שונה אני בהחלט מתכוון לאופן החיובי של המובן. פיטר שרייר, אחראי העיצוב של קיה הצליח לדחוס בחן לא מבוטל שלל אלמנטים מפוסלים אל תוך מבנה הבסיס של הקובייה הרבועה. הגובה יוצא הדופן שלה על ממד אורך שאינו מהנדיבים במיוחד יוצר יציבה מאוד משונה, משהו בין קרוסאובר למיקרוואן, בקיצור משהו אחר לחלוטין.
תא הנוסעים מקבל ציונים גבוהים גם כן. איכות חומרים מעולה והרכבה פנטסטית זה משהו שכבר התרגלנו לראות במכוניות של קיה. אבל לאלו מצטרפים כאן גם עיצוב פנים מלא חן ויצירתי. בהמשך לגישה הנונקונפורמיסטית שלה ניתן להזמין את סול גם עם גימור צבעוני לחלק העליון של הדשבורד (אדום, בז' ואפילו בד ריפוד זוהר בחשכה). יש כאן המון מקום לגוף, תאי אחסון בנדיבות יוצאת דופן, הן פתוחים והן נסגרים (זה שמעל תצוגת מערכת השמע מאכזב בתחושה הזולה שלו, על אחת כמה וכמה על רקע איכות התא הכללית). הנדסת האנוש סך הכל בסדר, למעט ההשתקפות של אותו פאנל אדום בחלקו העליון של לוח המחוונים על גבי השמשה וכן העובדה שפתחי המיזוג במרכז הקונסולה אינם ניתנים לסגירה.
יש כאן מלוא החופן אבזור, בהחלט ביחס למה שמקובל במשפחתיות בגזרת המחיר שלה. מפתח חכם והנעה בלחיצת כפתור, מערכת שמע הנשלטת מההגה עם שישה רמקולים, בקרת אקלים דיגיטלית, מחשב דרך (בסיסי למדי), חיבורי USB ו-AUX, חישוקי סגסוגת ועוד. סך הכל התחושה היא שלא ממש חסר משהו, אולי הורדת והרמת חלונות בנגיעת כפתור ותאורה למושבים האחוריים.
סידורים עניינים פה שם
רצה הגורל ובבוקר יום המבחן השני של סול המתין לי פתק מהאישה על שולחן המטבח ; "אחרי שאתה לוקח את נעמה למטפלת ואת אלה לגן, אני צריכה שתקפוץ לטולמנ'ס להביא את הכיסאות שהזמנו, ואחר כך את הכיור וארון האמבטיה. אה, גם להביא את הבוסטר החדש לאלה. תודה ויום נפלא". נו טוב, אמרתי לעצמי, קיה סול הולכת לעבור בדיקה יסודית במיוחד.
אני קופץ החוצה עם צמד מושבי הבטיחות, עיגוני איזופיקס במושב האחורי מקלים את החיים בתחום זה ובן רגע הם מעוגנים למקומם. שתי יורשות העצר מונחות אחר כבוד ואני רושם לעצמי שהמבנה הרבוע של הדלתות בהחלט היה יעיל יותר עם עוד שלושה-ארבעה ס"מ לגובה, אך זהו מחיר העיצוב. המושבים עצמם מרווחים, כמובן לכיוון הראש, אבל מבוגרים נדיבי מידות יתקשו למתוח בו רגליים. הרוחב מאפשר להכניס פנימה בקלות צמד כסאות בטיחות בגודל מלא ונראה שנשאר מקום גם לבוסטר קומפקטי.
אלה בת השלוש וחצי נראית מרוצה מהתצפית ומוקסמת במיוחד מהדיפון האדום, הדרך לגן קצרה היום במיוחד עבורה, אבל לא ממש נוחה. הכיול האירופי של סול לא מבריק (ואני עוד עדין...) בתחום הטיפול במשברי השברים העירוניים של חדרה סיטי, אני נושא תפילה קטנה שאת התגמול אקבל בכביש המפותל.
טוב, הבנות הופקדו ועכשיו לאסוף את הכיסאות. החבר'ה במחסן הביטו בי ובסול ולא הבינו איפה בדיוק אני מתכוון לדחוף את שני כסאות הבר הגבוהים. להפתעת כולנו בלעה אותם סול במושב האחורי בלי להניד פנס ועוד נותר קצת מקום, יפה מאוד. את הכיור הכפול וארון האמבטיה היה צריך כבר להנדס אל תא המטען. יש כאן 222 ליטרים שהם רחוקים מלספק, המושבים האחוריים אינם נעים על מסילה (פתרון הקיים במרבית בנות מינה) כדי להגדיל את נפח התא על חשבון מרווח הרגליים. כך שאם לא מקפלים את המושבים האחוריים (אז צומח הנפח ל-700 ליטרים) נדרש תואר בהנדסת המרחב כדי להסתדר עם הנפח הנ"ל. לזכותה עומד פתח הטענה מאוד רחב ושימושי כמו גם סידור תאים שימושיים במגוון גדלים מתחת לרצפת התא. כשאספתי את הבוסטר אפילו לא טרחתי לנסות, פשוט שמתי אותו ליידי על מושב הנוסע.
בין לבין אני גם מספיק לקפוץ לחניון העבודה של האישה. זו שעת צהריים והמתחם שוקק אנשי הייטק. אני מחנה את סול בינות לשלל מאזדה3 ומיצובישי לאנסר ותופס עמדת תצפית על מנת לבחון את התנהגות הפריטים בעדר לאור היצור המשונה. סול בולטת בינות למשפחתיות האחרות כמו מזוודת לואי וויטון בערמת קיטבקים צבאיים, ובמהרה מתקבצים סביבה מספר סקרנים המודדים אותה בעיניהם, בתחילה ממרחק ולאחר מכן גם מקרוב עם הצצה פנימה. אני מזהה את "המבין" המקומי המכריז בפני כולם ש"זו הקיה סול החדשה", הם לא ממש מבינים מה הוא רוצה ומתחילים להתפזר, "זה בקבוצה 2" הוא ממשיך והעדר סב על עקבותיו ושב להתקבץ סביבה. התגובות נעות בין התלהבות מהמראה החיצוני עד פקפוק במרווח הפנימי עוד אי אלו רינונים אודות המוניטין של קיה. אני מתקרב לסול וממרחק בטוח פותח באמצעות השלט את הדלתות, הם נרתעים רגע אבל אני מברך אותם לשלום ומאיץ בהם לפתוח את הדלתות ולהתרשם. ה"מבין" אוזר אומץ ופוער את הדלת האחורית. למראה כיסאות הבר, הכיור והארון ממלמל ההוא שדיבר על מרווח מצומצם משהו על זה שהוא חייב לרוץ... החבורה שואלת אותי על הבטיחות שלה, שש כריות אוויר, ESP ובקרה נגד התהפכות אני משיב לו. "אבל קיה זה לא משהו, כאילו, באמינות וכזה" אומר אחר, "תתפלא, אבל אפשר לקבל אותה עם שבע שנות אחריות, זה נשמע לך כמו משהו שהיו נותנים למשהו עם בעיות באמינות וכזה?". אני מברך את החבר'ה לשלום נכנס לסול ויוצא לדרך. לא יודע כמה מהם יעלו את השם שלה בפני קצין הרכב של החברה, אבל את מבחן העניין של קהל היעד שלה היא צלחה יפה מאוד.
שעת כושר
בתום המחויבויות המשפחתיות אני מתפנה לנווט את סול אל כבישי ים המלח. הנסיעה בכביש המהיר נוחה וכל עוד נותרים במהירות שיוט חוקית העסק סביר גם מבחינת הרעש. מעל 130 בואכה 150 קמ"ש תיבת ההילוכים בת ארבעת יחסי ההעברה (סליחה? זה 2011, ותיבת שישה הילוכים כבר קיימת בקיה פורטה, לטיפולכם) כבר מאלצת את המנוע לטפס לסל"ד גבוה ושם צלילו אינו ערב, מה גם שהתהודה בתא הרבוע לא מבוטלת. בכלל, תיבת ההילוכים הזו מציגה חלוקה תמוהה מאוד של ההילוכים בה. זה הראשון קצר, מה שמסדר יציאה נמרצת מהמקום, השני והשלישי ארוכים וחופפים מדי ואילו הרביעי ארוך כאורך הגלות. דווקא לאור המנוע המצוין בנפח 1.6 ליטרים ו-126 סוסים (ההספק הגבוה ביותר בקטגוריה מבין הלא מוגדשים) הייתה ראויה סול לתיבה טובה הרבה יותר. הביצועים בסדר, לא יותר מזה, זו עדיין משפחתית ולא חורכת אספלט.
בכביש המפותל לו ציפיתי לאור כיול המתלים הקשיח, לא הצלחתי לבוא עם סיפוקי. ההגה השמנמן והנעים לאחיזה חד אבל שתקן. ממד הגובה והפיזיקה חוברים לספק אתגר אמיתי ליכולת המתלים לתמוך בהעברות משקל, ואלו, שנוקשים מדי עבור נסיעה רגועה – רכים מדי עבור העברות משקל חריפות. גם בבלימות חזקות לקראת סיבובים המשקל הרב שמועבר קדימה הופך את החלק האחורי לקליל במיוחד ודורש תיקונים קטנים עם ההגה, אולי עם מושב אחורי מאוכלס המצב טוב יותר, מצד שני אם אתה נוהג ככה עם אנשים מאחורה, חוששני שהבעיה אינה במכונית...
מעבר לאלו, בנהיגת קצה התיבה הלא מבריקה שוב "מככבת" עם שני מצבים; סל"ד גבוה ומנסר או תת כוח מסרס. יש גם את בקרת היציבות, שלה נדמה שני מצבים ; זה שמתקן בחביבות מקרים קלים וזה שקוטע בברוטליות את כוח המנוע תוך שהיא צורחת "משוגע, אתה עוד תהרוג את כולנו" כאשר, ובכן, נוהגים כמו שנהגתי.
אבל רק תורידו את הקצב והכל משתנה שוב לטובה, העסק חוזר לפסים רגועים וההתנהלות נינוחה וסולידית, יש אחיזה, נוחות טובה ואת אסתר עופרים במערכת השמע הטובה. לא עדיף?
בסיכום ימי המבחן חישוב צריכת הדלק הצביע על 9.5 ק"מ לליטר, לא רע, זה ישתפר משמעותית בנהיגה שפויה יותר, ניתן להניח שבסדרי גודל של עוד כשלושה ק"מ לליטר.
נשמה טובה
הגענו לסיכום. קיה סול, ב-117 אלף שקלים היא אחת ההצעות הייחודיות ויוצאות הדופן שמסתובבות כיום בכבישים. היא מעוצבת, שימושית, מאובזרת, איכותית ובטוחה. לאלו תוסיפו את התנופה לה זוכה החברה הקוריאנית הזו שסימנה את אירופה כיעד לכיבוש ומתקדמת בצעדי ענק לעברה. החסרונות שלה טמונים בתיבת הילוכים שאינה בסטנדרט הנוכחי, תא נוסעים מעט רועש ותא מטען שיגבה מחיר מסוים מפעם לפעם.
באופן אישי, אני על אף מגרעותיה הדינאמיות בהחלט מצאתי אותה כפתרון שינוע אותו יש לקחת בחשבון בשיא הרצינות כאשר תחשבו על המכונית המשפחתית הבאה שלכם.
הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "הגה"
לקבלת גליון של מגזין הגה במתנה לחץ כאן
>> מבחן המיניוואנים הגדול: סיטרואן C4 פיקאסו מול מאזדה 5 מול רנו גרנד סניק