מבחן: חפוז עם בת אצולה בריטית

במשך שנים לא היה חשוב לי במיוחד להתעטף בגינונים ובסמלי סטטוס רק כדי שהסביבה תראה. עושר מזויף בהפקת חתונות גרנדיוזיות תמיד חרה לי ומה שקורה היום בחגיגות הבת-מיצווש די מעורר בי בחילה. אבל אני חייב להודות שב-29 באפריל, כשהנסיך האנגלי וויליאם נשא את קייט מידלטון לאישה מצאתי את עצמי בוהה זמן לא מבוטל במסך הטלוויזיה השטוח ששידר בלייב את הטקס.

מה קרה לי, חשבתי לעצמי, הפכתי לבחורה? מדוע אני מהופנט למסך שמקרין את טקס הנישואים של מי שאולי יעמוד פעם בראש מוסד המלוכה הסמלי והמיותר הזה? כן, נכון, קייט וגם אחותה די לוהטות אבל מרחק כמה קליקים משם בערוץ "אגו" העניינים הרבה יותר חמים. ואז הבנתי. אני מתלהב מלראות גרסה מודרנית של הדבר האמיתי ולא עוד איזו הפקה של עושר מזויף עם שמלה מושכרת בעשרת אלפים שקל או לימוזינה שתעלם ברגע שהזוג צועד לחופה.

גם אני רוצה להרגיש קצת יוקרה אמיתית, חשבתי לעצמי, "כסף ישן", כמו שאומרים. בדיקה קצרה במצב המזומנים בחשבון אמנם גילה שאני לא צפוי לככב בקרוב באחת מכתבות הטלוויזיה שכוללות שוטים שבלוניים של מקררים ריקים כל אימת שמתפרסם דו"ח על עליית מימדי העוני אך מאידך המקסימום שאני יכול להרשות לעצמי זה משפחומטית ליסינג סטייל או ספורטיבית משומשת כמו שיש לי .

עם זאת, לפעמים בג'וב הזה יש גם כמה יתרונות ומרחק כמה מיילים עם קובי היחצ"ן היא חיכתה לי: אצילית, מרשימה, מעוררת כבוד ו... ליום אחד.

המעמד מחייב

בהעדר מכוניות כמו אסטון מרטין או בנטלי, יגואר היא הדבר הכי קרוב לדם אצולה בריטי שיש כאן ואם כבר יגואר אז כמובן שאין טעם להתפשר על פחות מספינת הדגל, ה-XJ.

במשך יותר מ-40 שנים, נצח במושגי עולם הרכב, ספינת הדגל של מותג היוקרה הבריטי יוצרה על בסיס אותו מרכב ועיצוב שהוצגו בשנת 1968. אמנם בשלהי שנות השישים מגזיני הרכב יצאו מגדרם ודיברו על סטנדרטים חדשים והגדרה מחודשת של ז'אנר מכוניות היוקרה אך עם השנים קמו ל-XJ מתחרות, בעיקר מגרמניה, שהציגו טכנולוגיה ותכנון מתקדמים בהרבה והמכונית הפכה למיושנת והיקפי המכירות הצטמצמו עד מאוד לקשישים פטריוטים בני מעמד האצולה הבריטי.

בשנת 2008, אחרי שגם יגואר נקלעה לקשיים חמורים ממש כמו שקרה לשאר תעשיית הרכב הבריטית לפניה, הגיע ראטן טאטא מהקולוניה הבריטית לשעבר הודו כדי להציל את אחד מהסמלים הבולטים ביותר לימי הזוהר של הממלכה המאוחדת. אחת ההחלטות הראשונות של טאטא, העומד כפי שניתן להבין משמו בראש הקונצרן התעשייתי הגדול ביותר בהודו, היתה שצריך לשמר את הייחוד של יגואר אבל להתאים את מכוניותיה למאה העשרים ואחת ולמעמד של עשירים מזן שונה לחלוטין.

עיצוב כמעט עתידני

בהתאם למגמה הזאת נחשפו ה XF וה-XK שנטשו את המראה השמרני והציגו עיצוב עדכני למדי, אך את עיקר העניין עוררה חשיפתה המיועדת של ה XJשלא רק שהבטיחה ליישר קו עם מראה המכוניות במילניום השלישי אלא גם להציג מראה שונה מהצללית הדי אחידה של מכוניות מסגמנט היוקרה.

ואכן, לבד מהשם, הנציגה הבכירה במשפחת החתוליים הבריטיים האריסטוקרטיים שנחשפה באמצע 2009 מציגה משהו שונה לגמרי ממה שהכרנו ב- XJ המקורית, כשאת הקווים הפשוטים החליף עיצוב כמעט עתידני הכולל חרטום אגרסיבי ואחוריים באווירת סדאן קופה המחברים בין הגג הנמוך למכסה תא המטען בשילוב שמשה כמעט אופקית ויחידות פנסים מאוד מיוחדות.

אגב, על עיצוב המכונית אחראי איאן קאלום, האיש שעומד מאחורי כמה מהמכוניות היפות ביותר שמסתובבות כיום בעולם מבית אסטון מרטין. ה-XJ אמנם נראית מרשימה גם בתמונות אבל כדי להתרשם ממנה באמת צריך לראות אותה במציאות כשהיא נפרסת על יותר מחמישה מטרים לכדי לוק שבהחלט אי אפשר להתעלם ממנו.

אם את מבחן המראה החיצוני עוברת ה-XJ בהצלחה מרובה, בתוך תא הנוסעים המצב אולי אפילו מרשים יותר עם פרשנות מודרנית לעיצוב קלאסי הכוללת את אחד הדשבורדים המרשימים ביותר שראיתי מעודי שמשלב בין ציפוי עור בתפירה כפולה, יצירות אוורור מעוגלות ופס עץ (אמיתי, לא פורמייקה זולה) מרשים בגימור מבריק המחבר בין חלקו העליון של הדשבורד לדיפוני הדלתות ויוצר תחושה של יאכטה יקרה. היגואר הגדולה מצליחה גם לכלול כמעט כל אבזור מודרני אפשרי כולל לוח מחוונים כאילו אנלוגי שהוא למעשה מסך LCD, מוט הילוכים ייחודי בצורת כפתור כסוף עגול המזדקר לאחר לחיצה על מתג ההנעה מהקונסולה המרכזית, מערכת שמע מדהימה הכוללת מעבר לסאונד משובח צג גדול המסוגל לשדר במקביל שתי תצוגות שונות כשהנהג בזווית הראיה שלו רואה תצוגה של פקדי השליטה השונים ואילו הנוסע רואה על אותו מסך בדיוק סרט מנגן הדי.וי.די והרשימה עוד ארוכה. כל זאת מבלי להיראות לרגע מצועצעת וזולה.
המושבים מקדימה כצפוי מצוינים וכוללים גם אפשרות למסאז' (נחמד, אבל לא מתקרב למסאז' של הלקסוס LS600h).

גם מאחור נוח מאוד ודי מרווח ויש יציאה של מערכת בקרת אקלים עם שליטה נפרדת על העוצמה והטמפרטורה כמו גם אופציה להסיט את ריפוד התקרה החושף חלון גג לא נפתח מזכוכית. אבל מי שרוכש את המכונית הזאת כדי לשבת במושב האחורי רצוי שיבחר בגרסת בסיס הגלגלים הארוך הכוללת תוספת של 125 מ"מ במרחב לרגליים ו-50 אלף ש"ח נוספים בהמחאה לפקודת היבואן.

חתול אצילי וזריז במיוחד

היצע המנועים כולל מנוע טורבו-דיזל V6בנפח 3.0 ליטר שמייצר 275 כ"ס בגרסת הבסיס ועוד מנועי בנזין V8 בנפח 5.0 ליטר בשתי גרסאות: אטמוספרי שמייצר 385 כ"ס ומוגדש העושה שימוש במגדש על שסוחט מהמנוע 510 כ"ס.

אנחנו קיבלנו את ה-V8 האטמוספרית ברמת האבזור הגבוהה שתהיה שלכם בעבור סכום פעוט של 940 אלף שקל.
אמנם בעידן של הספקים מטורפים 385 כ"ס כבר לא נשמעים כל כך הרבה למכונית באורך של מעל לחמישה מטרים אבל הדרך שבה המנוע הזה מייצר את הכוח שלו ומשגר אותו לגלגלים פשוט מדהימה ולמרות הגודל העצום החתול הגדול הזה יודע לשעוט קדימה בזריזות מדהימה וכל זה עוד לפני שהעברנו את הכפתור של מערכת ניהול המנוע למצב ספורט שבו תגובת המצערת הופכת חדה ובשרנית יותר. הנתונים יודעים לספר על מהירות תלת ספרתית בתוך 5.7 שניות ומהירות סופית מוגבלת אלקטרונית של 250 קמ"ש. למרות מחירי הדלק המשתוללים יש להניח שמי ששם קרוב למיליון שקלים על הכביש לא ממש מוטרד מנתוני צריכת הדלק ובכל זאת נציין שהחתלתול לגם ליטר בנזין לכל 5.5 ק"מ. אמנם לא נתון שירצה את מחבקי העצים אבל בהחלט סביר למנוע V8 גדול נפח ורגל כבדה על הדוושה.

רצועות אספלט מפותלות וטכניות הן לא בדיוק המגרש הטבעי למכוניות בגודל הזה אבל היגואר מצליחה בהחלט לשמור על קצב תנועה מרשים ביותר ואף להעלות חיוך של הנאה על פרצופו של האוחז בהגה, אם זאת נראה שהיא מרגישה מעט פחות מהודקת מכמה ממתחרותיה הגרמניות.
מתלי האוויר עם השליטה האלקטרונית עושים רוב הזמן עבודה מצוינת בבידוד הנוסעים מהעולם החיצון אך מתקשים לעיתים להתמודד עם סלילה ארץ-ישראלית טיפוסית ועם שמירה על נוחות מרבית וניתוק מרחף ליושבי המושב האחורי בעת נהיגה מאתגרת בכביש מפותל.
בכל מקרה חייבים לציין שבסיום נהיגה רצופה של מעל ל-400 קילומטרים ה XJ-משאירה את האוחז בהגה והנוסעים רעננים ומחויכים כיאה לחוג הסילון.

עושה את זה טוב יותר?

סופרי האפונים בוודאי יציינו שבמדינה עם תנאי תחבורה, כבישים וגודל כמו של ישראל אין הצדקה של ממש לרכוש רכב שעולה כמעט מיליון שקלים. אולי הם צודקים ובאמת אין מנוס מלציין שאפשר גם להסתדר בקלות עם מכוניות סאלון צנועות יותר המצוידות בתג מחיר העומד על מחצית וביננו אולי בכלל לא צריך כאן יותר ממאזדה 3?

יכול להיות, אבל המציאות מוכיחה שבישראל 2011 יש לקוחות המוכנים לשלם סכומים שכאלה כדי להחזיק בסט גלגלים איכותי במיוחד ובעבורם ה-XJ החדשה היא בהחלט אחת האופציות המעניינות שבנמצא.

אמנם יתכן שמכוניות היוקרה הגרמניות ביצועיסתיות יותר והיפניות (בעיקר לקסוס LS600) מציעות יותר גאדג'טים על כל מטר של פח אבל במילניום השלישי בעולם שבו לאפקט הוויזואלי יש חשיבות עצומה ליגואר יש משהו אחד במינון שאין לאף אחת מהמתחרות וזאת נוכחות מהפנטת.

יכול להיות שאנשים כבר התרגלו לתצורות הסדאן של המרצדס והב.מ.וו הגדולות, אולי האודי הבכירה דומה מדי למכוניות אחרות של אותו היצרן ויש להניח שבמקרה של הלקסוס העיצוב הוא מעט נחבא מדי אל הכלים, אבל אין ספק שבת האצולה הבריטית יוצרת אפקט הגעה ברמות אחרות לחלוטין, אפקט שאי אפשר להתעלם ממנו שיוצר שובל של גלאמור יוקרתי ולא מזויף על הסביבה בכל עצירה אפילו בתחנת דלק שכוחת אל בכביש הערבה.

כן, לעיתים זה יכול להרגיש מעט מעליב אבל ליד כל מי שעצרנו באותו יום, מבדואי עם גמל בצומת אלמוג ועד לבעליה של מסעדת יוקרה בתל אביב, תמיד נראה שנשמעה ברקע אנחת אכזבה קטנה כשהתגלה להם שמהיגואר העצומה לא יצאו עוד רגע קייט ו-וויליאם שקפצו לירח דבש מפתיע, V.I.P בקנה מידה עולמי או לפחות איזה טייקון מקומי, אלא בסך הכל כתב רכב שלקח את בת האצולה לחפוז.

>> קצת יותר זולה: קיה פיקנטו במבחן