בדרך כלל כשיצרן משחרר דגם חדש שגורם לנו לשחק במשחק "מצא את ההבדלים" בין הדגם שזה עתה נחת לקודמו, זה לא סימן מבשר טובות. בחטיבת פולקסווגן זה קורה יותר מדי, ורק בשנה וחצי האחרונות ה-A3 של אודי, הגולף החדשה ועכשיו גם האוקטביה לקו באותו סימפטום מעצבן. אבל בעוד שבמקרה של שתי האחיות של האוקטביה לפלטפורמת ה-MQB ניתן עוד להבין זאת, מאחר והעיצוב שלהן הוא סוג של אייקון לכל הסגמנט, במקרה של האוקטביה שמעולם לא התבלטה יותר מדי זה כבר פחות הגיוני ולמרות שבמהלך השנים יצרה לעצמה מוניטין איכותי, העיצוב הסולידי מדי השאיר אותה תמיד קצת מאחור. האם למרות נתון הפתיחה המבאס הזה האוקטביה החדשה תצליח להרשים אותנו?
משעממת מבחוץ, איכותית מבפנים
במבט חטוף בהחלט אפשר להתבלבל באיזו סקודה מדובר. אולי זו הראפיד (האחות הקטנה והזולה מנישת התת משפחתיות) או בכלל הסופרב (מסגמנט המנהלים)? אבל מבט מדוקדק יותר מגלה שבתוך המסגרת הנוקשה של קווי העיצוב המאוד שמרניים שנכפו על המעצבים יש כמה הבדלים בין הדגמים וגם בהשוואה לאוקטביה הקודמת וכך למשל ניתן לציין שזו החדשה פחות מסורבלת וכוללת פרונט נאה יותר עם פחות סרח עודף לפני הגלגלים, פנסים צרים המשלבים תאורת לד ויציבה מעט נמוכה ומאתגרת יותר.
התוצאה הכללית הומוגנית ונעימה לעין מבעבר, משדרת מעין קרירות גרמנית סולידית אך עדיין חסרת נוכחות מספקת כמו שהוכיח לנו הסיבוב בכבישי הארץ בו זכתה העולה החדשה מצ'כיה להתעלמות מוחלטת מהסביבה, וזה עוד עם צבע חום-מטאלי מיוחד של מכונית המבחן.
נכנסים פנימה. ממששים. מכוונים. לוחצים על כפתורים. התחושה: כמעט פרימיום - סטנדרט אחר בסגמנט המשפחתיות הקומפקטיות. נכון שגם שאר המתחרות החדשות שבאו לעולם בשנה האחרונה הוכיחו התקדמות ניכרת באיכויות הפנים, אך האוקטביה מגלה קפיצת דרך משמעותית במיוחד. היא קרובה מתמיד למה שראינו בגולף החדשה, קובעת הסטנדרטים בקטגוריה. החומרים הרכים, שילובי הצבעים והפידבק מהלחצנים, הכל משדר איכות מהסוג שהיינו פוגשים עד לפני שלוש-ארבע שנים רק בקטגוריות יוקרה. הדבר היחיד שאפשר להלין עליו, גם בקבינה, הוא שוב עיצוב סולידי מדי הגובל בשעמום ושימוש נרחב למדי בגוונים כהים.
מבחינת אבזור, רכב המבחן הגיע ברמת האבזור הבסיסית, המכונה בפולקסווגנית ambition, אך כבר ברמה זו הרכב מאובזר היטב ביחס למה שהורגלנו אליו בסקודה בעבר וכולל בקרת שיוט, מערכת מדיה מקורית עם שמונה רמקולים, מסך מגע גדול למדי, קישוריות בלוטות' וסוף סוף כניסת AUX ואף USB. ההגה מצופה עור וכולל כפתורי שליטה על מערכת השמע והדיבורית, יש פתח מיזוג בשורת המושבים השניה, מערכת start-stop, שבע כריות אוויר (ציון ריסוק של 5 כוכבים במבחני יורו NCAP) ורק חבל שהמזגן מכני ובמקום חישוקים קלים מקבלים טאסות.
מעבר לשדרוג ברמת החומרים, מה שבולט במיוחד עם הכניסה לתא הנוסעים הוא המרווח - מדובר במכונית מרווחת כמעט באופן חריג לקטגוריה, במיוחד בספסל האחורי. מרווח הרגליים אין סופי כמעט ורק חבל שהנוסע בעמדה האמצעית יסבול מבליטה מעצבנת בגב המושב ומבליטה גדולה יחסית ברצפה.
תא המטען נהנה מנוחות הטענה מצוינת בזכות מרכב נוצ'בק (5 דלתות במראה של 4) ומציע בנוסף גם מספר רשתות ותאים המעניקים יכולות סידור טובות למטען בחלל העצום העומד על 586 ליטרים, וזה עוד לפני קיפול המושבים האחוריים שהופכים את האוקטביה לרכב מסחרי של ממש עם נפח של לא פחות מ-1,588 ליטרים. 
קטן זה טוב?
האוקטביה החדשה משווקת במחוזותינו בשלב זה בשתי גרסאות הנעה בלבד. האחת עם מנוע 1.4 ליטרים TSI מוגדש טורבו עם 140 כוחות סוס, והשנייה בנפח 1.2 TSI טורבו, עם 105 כוחות סוס. שתי הגרסאות משודכות לאותה תיבה כפולת מצמד DSG עם שבעה הילוכים. למבחן קיבלנו את גרסת ה-1.2 ליטרים והזולה יותר שגם צפויה להיות הפופולרית יותר.
אם אתם עדיין נבהלים מנפח מנוע צנוע כזה למכונית משפחתית לא קטנה ואם מספר הסוסים נשמע לכם ממש לא מספק הרשו לנו להמליץ לכם, רגע לפני שאתם פותחים שם למטה בשלל תגובות קטלניות, לעשות לעצמכם טובה ולקחת סיבוב על האוקטביה החדשה. אמנם לא מדובר במכונית ספורט אבל כוח בהחלט לא יהיה חסר לכם ואין ספק שתופתעו מקלילות וזריזות התנועה שהקטנצ'יק הזה מספק לרכב ויחד עם התיבה כפולת המצמד נוצר שילוב שתמיד נמצא בהילוך הנכון ומספק את הכוח הרצוי, אם תחת מאמץ או בשיוט נינוח וחרישי למדי בעת נסיעה רגועה.
הבעיה בדרך כלל עם יחידות הנעה מוגדשות שכאלה הוא שבעוד שבתנאי שימוש רגועים הן מתגלות כחסכוניות למדי, תחת מאמץ הן צמאות לפחות כמו מנועים בנפחים מסורתיים ואף מעבר לכך, אך לא כאן. למרות תנאי המבחן המאומצים שכללו לא מעט שילובים למצב ספורטיבי בגיר, במהלך המבחן התקבלה תוצאה מרשימה בהחלט. במחשב הדרך נרשם ממוצע של 13.2 קילומטרים לליטר ובחישוב ידני לאחר תדלוק התקבלה תוצאה טובה אף יותר של 14.1 קילומטר לליטר.
לא נבהלת מהאספלט הישראלי
נוסעים בעיר, הכביש בנוהל הישראלי - משובש. האוקטביה משדרת מעט נוקשות אך עושה זאת בנינוחות יחסית תוך ספיגה טובה למדי. השיפור לעומת הדור הקודם ניכר ואיכות הנסיעה שהיא מעניקה היא ברמה גבוהה גם ביחס לחלק נכבד מהמתחרות. הדבר בא לידי ביטוי הן מבחינת שקט פעולת המתלים והבידוד מהעולם החיצון והן מבחינת התחושה הנעימה המתקבלת גם בנסיעה בכביש משובש למדי.
מתקדמים לכביש המהיר. כל עוד איכות הכביש טובה הנינוחות נשמרת, אך פגישה עם בור או שיבוש תובעני יותר או עם רצף של כאלה תגלה יכולת פחותה בהתמודדות שבאה לידי ביטוי בעיקר ברצף קיפצוצים פחות נעימים ואין מנוס מלציין שעל אספלט ברמה ישראלית ממוצעת פלוס-מינוס מחוץ לעיר הנוחות לא מושלמת.
בסעיף ההתנהגות מתגלה עוד פן מפתיע למדי ואפילו אפשר להיסחף ולקבוע, לנוכח האופי מעלה הפיהוק שרוב המתחרות בסגמנט מציגות, שהאוקטביה בהחלט מתגלה כבולטת לטובה: להגה יש משקל מצוין ותגובה טובה ולמרות שהוא, כצפוי, לא מתקשר במיוחד הוא בהחלט נותן תחושת שליטה טובה ומשתלב מצוין עם תגובות שלדה ישירות ומתלים קשיחים במידה היוצרים יחד מכונה מהירה שנוסכת ביטחון רב בכל נהג האוחז בהגה שלה. 
חשבון בבקשה
המפגש הראשון עם האוקטביה החדשה בארץ הקודש חיזק את התחושה הראשונית שקיבלנו לגביה בהשקה על קרקע אירופאית - מדובר במתחרה איכותית שלא רק מביאה עמה יכולות להתמודד עם הטובות שבחבורת המשפחתיות הקומפקטיות, אלא גם מציבה בסעיפים מסוימים רף חדש בסגמנט. עם זאת, על התענוג צריך גם לשלם בסוף ולצערנו גם פה נקבע סטנדרט גבוה חדש בסגמנט וכבר ברמת הכניסה שנבחנה כאן היא חוצה את רף ה-130 אלף שקלים ותהיה שלכם בתמורה ל-132 אלף שקלים - 4,500 שקלים יותר מהממוצע בסגמנט וכמחירן של הגרסאות המאובזרות או החזקות יותר של רוב המתחרות.
נתון נוסף שפוגע בסיכוי של האוקטביה להפוך למלכת הסגמנט הוא העיצוב. האוקטביה אמנם לא מכוערת, אך העיצוב שלה משעמם וזועק סקודה. בסופו של יום ועם כל הכבוד למותג, ויש היום הרבה כבוד, לרוב הרוכשים הפוטנציאליים בשוק הישראלי זה לא מובן מאליו שצריך לשלם על רכב צ'כי מחיר כל כך גובה.
בשבוע הבא תוכלו לקרוא כאן ב-mako רכב מבחן השוואתי ענק בו יתמודדו זו מול זו כל המשפחתיות הבולטות בסגמנט - מהפוקוס של פורד, דרך יונדאי, קיה וסובארו ועד לקורולה, מאזדה 3 והאוקטביה החדשות.
>> מבחן דרכים פולקסווגן גולף החדשה
