העולה החדשה ממשפחת סיטרואן הכוללת ניילונים על המושבים, צבע נוצץ ומראה צעיר וסקסי הארוזים בחבילה קטנה במחיר העומד על מחצית ממחירה של משפחתית אפורה מעוררת עניין בקרב רוכשי המכוניות בחודש האחרון.
אחרי שבמשך למעלה מעשור הנוכחות של מכוניות קטנות מימדים הלכה והצטמצמה עד לכמעט העלמות מוחלטת מהשוק המקומי, בשנה האחרונה התחולל קאמבק שהחזיר למרכז הזירה מכוניות בסיסיות שאפילו, רחמנא ליצלן, הגיעו כשהן מצוידות בתיבת הילוכים ידנית.
המהפך התחולל על רקע שינויים במדיניות המיסוי שכונו "תקנות המיסוי הירוק" שגרמו לעליית מחירי מרבית המכוניות ולהפחתה במחירי המכוניות הבסיסיות.
"מכשירי תנועה", יבואנית סוזוקי, הייתה הראשונה להרים את הכפפה ולפני קצת יותר משנה הטילה פצצה בשוק הרכב המקומי כשהחלה להציע מכונית חדשה במחיר של 60 אלף שקל. אחרי יותר משנה ו-4,000 סוזוקי אלטו שעלו על הכבישים הבדידות של האלטו בתחתית סקאלת המחירים הסתיימה ולחבורת הזולות הצטרפה הסיטרואן C1 המצוידת בתג מחיר של 64,900 שקל לקהל הרחב ו60 אלף במסגרת מבצע למנויי עיתון.
הסיטרואן הקטנה מציעה מפרט דומה מאוד לזה של האלטו שכולל מימדים צנועים, מקום המוגבל ל 4 נוסעים, מנוע שלושה צילינדרים בנפח ליטר ותיבת הילוכים ידנית, אך בניגוד לאלטו ,שמשדרת תחושה ספרטנית וזולה, סיטרואן מציעה במחיר דומה מכונית עם הרבה שיק שלא נראית זולה. סוג של מציאה, במושגי השוק המקומי.
הC1 שייכת לפרויקט משולש של טויוטה, פיג'ו וסיטרואן לייצור מכונית עירונית ולמעשה, למעט נגיעות עיצוביות בפרונט ובאחוריים המבדילות בין השלישייה (כשלפחות לטעמנו הסיטרואן היא הצלע היפה בחבורה), הסיטרואן זהה ללפיג'ו 107 (המשווקת בארץ במחיר גבוה יותר) ולטויוטה אייגו (שלא משווקת כאן). שלושתן מיוצרות במפעל טויוטה בצ'כיה וכוללות מרכב חמש דלתות שימושי היוצר אשליה של מרכב שלוש דלתות ספורטיבי ואת אותם מכלולים מבית טויוטה, מנוע 3 צילנדרים בנפח ליטר המפיק 68 כ"ס, תיבת הילוכים ידנית ואבזור בטיחותי הכולל 6 כריות אוויר, מערכת בקרת אחיזה, מזגן חזק ומפרט נוחות ואבזור בסיסי.
בעוד שמבחוץ מדובר ביפהפייה אמיתית מבפנים המצב קצת פחות מלהיב. אמנם גם פנים הרכב בהחלט מושקע ומעוצב יחסית אך התחושה הכללית מעט מאכזבת: דיפוני הדלתות החלקיים שחושפים פח צבוע אולי יכולים להיראות מגניבים במראה ראשון אך בהמשך הם מקנים מראה זול ותחושה של דלת דקיקה. המבנה נטול הדיפונים לא מאפשר להשעין את היד על הדלת ובימים חמים יש להניח שהפח ילהט. המכונית אמנם מצוידת בחלונות חשמליים קדמיים אך על מנת לתפעל את חלון הנוסע על הנהג לרכון לעבר מתג ההפעלה הבודד המצוי בדלת הנוסע.
מאחור, במקום חלונות עולים ויורדים, קיבלנו חלונות צד הנפתחים לכדי חרך קטנטן באמצעות וו ידני כמו שהיה פעם במכוניות עם שלוש דלתות. אמנם ישנם שפע של תאי אחסון אך אפילו לאחד מהם אין דלת סגירה, המראות מתכוונות בכיוון ידני ומערכת הסטריאו המקורית מסתפקת בצמד רמקולים עם סאונד של טרנזיסטור. מרחב המחייה ליושבים מקדימה טוב למדי אך המושבים רחוקים מלהרשים. הם בסיסיים ודקים מדי ובעיקר פשוט לא נוחים, שורת המושבים האחורית מציעה דרגש לא מפנק ונמוך מדי אך המרחב בהחלט סביר כל עוד לא מנסים לדחוף לשם יותר משני הנוסעים המותרים ברישיון. תא המטען בסדר כל עוד מתייחסים אליו כאל לא יותר מתא כפפות מרווח.
יוצאים לדרך
לא ברור אם מדובר בחסד נעורים או באידיאליזציה של העבר אבל לרבים מאיתנו יש פינה חמה בלב למכוניות קטנטנות. אמנם אנו זוכרים במעומעם גם את הספרטניות, בעיות האמינות והתחושה הפחית שלהן אבל בעיקר אנו זוכרים אותן כשובבות, מלאות אנרגיה והתנהגות כביש מלאת אופי שגרמו לנו, גם אם קצב התנועה לא היה מהיר במיוחד, להרגיש מצוין.
בדקות הראשונות גם הC1 משדרת את אותה אווירה קלת דעת ומעט רועשת. היא לא מהירה במיוחד אך משרה תחושה זריזה. כל עוד מתניידים איתה בתוך העיר היא מספקת יכולת תמרון טובה ואפשרות להשתחל לחניות קטנות.
הC1 במהותה היא מכונית עירונית ויש להניח ששם היא תבלה את רוב זמנה, אבל גם בכביש בין עירוני מנוע שלושת הצילינדרים מצליח לשמור על קצב תנועה סביר פלוס, ועד מהירות של 120 קמ"ש ואף מעט מעבר לזה, אין תחושה של עלה נידף ברוח, למרות רעש הרוח גבוה, אך נסבל.
כשמגיעים לכבישים מפותלים מתגלה אחיזת כביש סבירה ביותר, אך עד מהרה אפשר לשים לב שמי שעמד מאחורי תכנון המכונית הם למעשה מהנדסי טויוטה, והגיע הזמן לפרוע את הצד השני של המשוואה, שכללה מצד אחד חבילה אמינה ובנויה היטב, אך מצד שני ויתור מוחלט על כל שמץ של הנאה מנהיגה. ההגה אולי מדויק, אבל מתקשר בערך כמו הגה בפלייסטיישן.
מערכת בקרת האחיזה ממהרת להתערב, וכיוון שאין למכונית ארסנל של סוסים רבים, ברגע שהיא מתערבת, קשה למכונית לצבור שוב תאוצה זריזה.
לא מדובר בנקודה קריטית עבור הרוכשים הפונטציאלים, שהרי רובם, ככל הנראה, ישארו בעיר.
בטיפוס הררי לירושלים גם מתגלה קוצר נשימה קל, אך שימוש אינטנסיבי בידית הזאת ששכחתם איך משתמשים בה, יוכל לשמור, למרות "בורות" קלים בין ההילוכים ותפעול מעט קשה של הידית, במיוחד בהורדת הילוך, על קצב תנועה סביר פלוס.
נוחות הנסיעה סבירה לחלוטין, אך באופן יחסי למכוניות ממותג סיטרואן היא מעט קופצנית ומעבירה די הרבה ממחדלי הכבישים של מע"צ לחלל תא הנוסעים.
המושבים שכבר לא היו נוחים עוד בחניה מתגלים כאחת מנקודות התורפה המשמעותיות ביותר של הרכב. המסעד קצר מדי, החסכון בריפוד מורגש ככל שיושבים יותר זמן באוטו ואין ספק שמושבים ראויים היו יכולים לשדרג את החוויה באופן משמעותי.
ה C1 חסכונית לא רק לקניה, כשצריכת הדלק הממוצעת במהלך המבחן עמדה על 16.5 ק"מ לליטר. בתנאי נסיעה פחות מאתגרים, מרבית הלקוחות יצליחו לחלץ ממנה נתונים של 18 ק"מ מרשימים לכל ליטר דלק במחיר שערורייתי.
רק יפה?
בעבור 65 אלף שקלים (או 60 למנויי עיתון), אתם יכולים לשים ידכם על מכונית חדשה שבראש ובראשונה נראית מדליקה ומלאת סטייל, ויותר מהכל – לא משדרת כלפי חוץ הצהרה זולה.
כל עוד מרבית הנסיעות שלכם הן קצרות וברחבי הכרך, הc1 יכולה להיות בת לוויה נעימה ביותר לחיים צעירים ותוססים.
היא יפה, קלה לחניה, חסכונית מאוד בדלק, מגיעה עם 3 שנות אחריות, מספקת קצב תנועה זריז בעיר, מצוידת במזגן מצוין ויפה, כבר אמרנו?
בעבור מי שצריך יותר מזה לא בטוח שהC1 יכולה תת את המענה ולהוות תחליף למכונית משפחתית. היא רועשת מדי, לא נוחה בנסיעות ארוכות, מצוידת בתא מטען זעיר ומחייבת החלפת הילוכים ידנית. על כן, במידה והתקציב שלכם מוגבל, יתכן שבחירה במכונית גדולה יותר, משומשת היטב בת שלוש שנים עם עבר מליסינג אמנם תהיה פחות מרגשת אך תעשה את העבודה טוב יותר.
>>ביוקר: מבחן דרכים למרצדס CL 63 AMG