תעשיית הרכב בקוריאה עוברת מזה תקופה מהפכה שקטה ועמוקה. אם עד לפני לא יותר מדי שנים התוצרת הקוריאנית הייתה לא יותר מתחבורה בסיסית ואמינה נראה שבחמש השנים האחרונות הקוריאנים, ובמיוחד יונדאי וחברת הבת שלה קיה, מתמקדים בכל פעם בסגמנט אחר, מביאים אותו קדימה ומיישרים קו עם שאר העולם.
הקוריאנים הם אנשים מאוד חרוצים ויעילים ונראה שהם מצליחים בשנים ספורות לגשר על פערים גדולים ובאופן כמעט גורף ליצר רכבים שמתמודדים בכבוד עם המתחרים מיפן ואפילו עם רוב הרכבים האירופאיים.
בכל שדרוג דגם שקיה מבצעת היא מצהירה שהיא שמה את הדגש על העיצוב, האבזור והדינמיות. בהתאם, כל דגם חדש שהוציאה החברה בתקופה האחרונה - מהספורטאז' ועד הפיקנטו - סיפק עיצוב שהתאפיין בחתימתו של המעצב הגרמני פיטר שרייר (מכירים את האודי TT?) שקל לזהות בעיקר באמצעות אותו גריל מרשים ותווי הפנים הנמריים.
כעת, אחרי שינויים בכמעט כל ליין דגמי הנוסעים של החברה הגיע תורה גם של הריו – אותה מכונית סגמנט B אפרורית לא מבריקה ששלטה ביחד עם אחותה החורגת, האקסנט של יונדאי, בשוק התת-משפחתיות החביב כל כך על ציי הרכב.
הריו החדשה בדורה השלישי מגיעה אלינו כמיטב מסורת הסגמנט בתצורת סדאן 4 דלתות וכשהיא מצוידת במנוע בנפח 1.4 ליטר וגיר אוטומטי המאפשרים ליבואן נוכחות בקטגורית התת-משפחתיות המתעבה לאחרונה בשוק הליסינג בעקבות העלייה בתעריפי שווי השימוש.
בנוסף, הריו מגיעה גם בתצורת האצ'בק 5 דלתות נאה במיוחד ובשילוב אותה יחידת הנעה שתקרוץ יותר לקהל הלקוחות הפרטיים.
גרסה מעניינת נוספת היא גרסת הכניסה המצוידת במנוע צנוע יותר בנפח 1.25 ליטרים המפיק 85 כ"ס המוכר מהקיה פיקנטו ומשודך לתיבת הילוכים ידנית. גרסה זו מגיעה במרכב האצ'בק ועם תג מחיר אטרקטיבי במיוחד של 81,900 שקלים ההופך אותה למסקרנת בשוק הידני המתחמם.
הריו החדשה מגיעה לארץ בתזמון מצוין בעבור יבואני קיה הנהנים בחודשים האחרונה מהצלחה מסחררת של האחות הקטנה – הפיקנטו, ושל האחות הגדולה – הספורטאז', שהחדירו את המותג ישירות אל מרכז הקונצנזוס ולמקום הרביעי בטבלאות המכירות. כעת, עם בואה של הריו, היבואן מאמין שיש ברשותו דגם אטרקטיבי נוסף כדי להמשיך את התנופה והמהפכה שעוברת על המותג עוד שלב קדימה.
מהפכה חיצונית?
מבחינת העיצוב החיצוני, בהחלט כן. גם מי שהצליח להבחין בריו הקודמת, למרות עיצובה השקוף, יתקשה למצוא קשר בינה לבין הריו החדשה, בעיקר כי הריו החדשה היא רכב יפהפה ומעוצב לעומת הדגם הקודם שנראה היה שהיופי היה ממנו והלאה.
אפילו עיצוב גרסת הסדאן שהצריך תהליך לא פשוט ובדרך כלל מועד לכישלון של הדבקת ישבן צלח להם, בעיקר בזכות חלקה האחורי האלגנטי המרשים שנותן פייט עיצובי רציני לקרובת משפחתה המעוצבת אף היא, יונדאי i25, שלדעתנו לפחות מעט מקושקשת מדי.
אך למרות שהסדאן, לפחות לטעמנו, זוכה בתואר מלכת היופי של סגמנט התת-משפחתיות בכל זאת אנחנו אהבנו יותר את עיצוב של גרסת חמש הדלתות שהולם יותר את פרופורציות הרכב ומציג חזית מעט יותר ספורטיבית ושובבה.
העיצוב בשתי תצורות המרכב מרמז לכיוון הקופה, כשהגג המשתפל כלפי מטה לקראת חלקו האחורי ומשתלב לספוילר ספורטיבי (בהאצ'בק) ומשם לחלון האחורי שמשתלב יפה בעיצוב הכללי.
במבט מן הצד אפשר להבחין בקו החלון הקדמי שחודר לכיוון הכנפיים הקדמיות, כאשר לטובת העניין מראות הצד מונחות על שני מוטות קצרים הבולטים מהדלתות. התוצאה מוצלחת ויוצרת תחושה אוורירית הן מבפנים והן מבחוץ. עיצוב החלק האחורי מזכיר סגנון לטיני מבית סיאט ובאפן כללי מכל זווית ובכל גרסה התוצאה בהחלט מרשימה.
מהפכה פנימית?
לא ממש. פנים הרכב אמנם מציג מהפכה אבל רק מול הריו הקודמת - דַלת העיצוב, האיכות והאבזור, אך ביחס למכוניות משפחתיות בגודל מלא לא מדובר ברכב שמביא עמו איזושהי בשורה.
עיצוב הפנים מכוון ישירות לאמצע הדרך ולא מנסה לפרוץ או להמציא משהו מחדש. הפלסטיקה איכותית באופן משמעותי מבעבר אבל לא כוללת משהו מעבר לסטנדרט שהתרגלנו לראות במכוניות מהמזרח ואין פה אלמנטים או שימוש בחומרים שמרחיבים את הדעת.
ברמת האבזור שאינה מגיעה לארץ מיקמו מסך מגע צבעוני שממלא את מירב שטחה של הקונסולה המרכזית, אך בדגמים שמגיעים לארץ מיקמו מסך פשוט וקטן יותר, מה שמותיר שטח פלסטי משמים מסביב למסך. גם הדשבורד עצמו כולל דונמים נרחבים של פלסטיק משעמם בין החלון ללוח השעונים. זה בולט במיוחד בגרסאות בהן פנים הרכב מוגש בצבעים כהים.
ברמת הפאר הגבוהה בחלק מצבעי המרכב ניתן לקבל את פנים הרכב בשילוב של צבעים בהירים וכהים היוצרים מראה מעט אטרקטיבי יותר.
לחיוב נציין את קונסולת בקרת האקלים שמעוצבת בסגנון רטרו דמוי רדיו ישן כמו ברכבים האמריקנים של שנות החמישים וכוללת גם כפתורים בולטים בחלקה התחתון המזכירים פקדים של אורגן משנות השמונים, את ההגה הקטן והמעוצב הכולל, בגרסה המאובזרת, ציפוי עור, את הצבעים בלוח השעונים ואת תאורת הלילה הנעימה.
בסך הכל מדובר בתא נוסעים שנעים להיות בו אבל היינו שמחים לפחות מטראז'ים של פלסטיק וליותר שילובי צבעים ובד על מנת לספוג אווירה מעט יוקרתית יותר, כפי שחלק מהמתחרות מספקות.
מבחינה פרקטית הריו מציעה מרווח פנים מצוין לארבעה נוסעים, ואפילו אנשים גבוהים ירגישו בה בנוח.
עם זאת, הגג מעט נמוך ויורד קצת מוקדם מדי על ראש הנוסעים מאחור - קצת מעצבן אבל לא מחדל שממש מפריע ברוב המקרים. רוחב הספסל האחורי לא יאפשר לחמישה נוסעים בוגרים להתרווח בנוחות, אך זו פשרה שאינה חריגה בסגמנט.
נפח תא המטען סביר בלבד בשני המרכבים: 288 ו-389 ליטרים בחמש ובארבע דלתות בהתאמה. פתח ההטענה סובל מסף מעט גבוה ומפתח ההטענה קצת מצומצם.
מהפכה אבזורית!
אכן מהפכה. כפי שציינו מעבר לעיצוב (החיצוני בעיקר) קיה שמה דגש על אבזור ובקיה ריו החדשה יש בהחלט ביטוי למדיניות זו. זה בולט כבר ברמת האבזור הבסיסית, שמעניינת במיוחד את חברות הליסינג, הכוללת אבזור כמו 6 כריות אוויר, מערכות סיוע אלקטרוניות מתקדמות לנהיגה, מחשב דרך, מערכת סטריאו מרובת רמקולים עם תמיכה ב-MP3 ושליטה מההגה (אגב, איכות השמע לא מרשימה בעיקר בצלילים הנמוכים), שקע AUX ו-USB עם חיבור ושליטה על iPod, הפשרת אדים במראות ועוד.
תוספת של אלפיים שקלים בלבד למחיר המחירון הרשמי של גרסת האבזור LX (בפועל יש להניח שהמחיר שציי הרכב ישלמו הוא נמוך בהרבה) תאפשר לכם לקבל את גרסת ה-EX שתאריך את רשימת האבזור ותוסיף: תאורה חיצונית אוטומטית, תאורת לד מפוארת, מערכת בקרת אקלים, חיישני גשם למגבים, מערכת בלוטות' לחיבור המדיה והטלפון עם שליטה מההגה, ציפויי עור לגלגל ההגה ולידית ההילוכים, חלון גג חשמלי, מראות צד המשלבות פנסי איתות ומתקפלות חשמלית וחישוקי סגסוגת קלים בקוטר “16 - מרשים בהחלט.
מהפכה על הכביש?
לא ממש. גם בתחום הזה, אין ספק שהריו החדשה עשתה כברת דרך נחשולית לעומת הדור הקודם ולעומת מה שהיה נהוג במכוניות הסגמנט עד ממש לא מזמן, אך בהשוואה למתחרות הנוכחיות (יונדאי i25, מאזדה 2 סדאן ושברולט סוניק) הריו החדשה ממוצעת לגמרי הן מבחינה דינמית והן מבחינת הנוחות ועבודת המתלים.
אבל נתחיל דווקא מהמנוע. הגרסה המרכזית שתגיע לכאן היא הגרסה המצוידת במנוע 1.4 ליטרים עם 109 סוסים המשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 4 יחסי העברה בלבד ואין מנוס מלציין שמדובר במערכת הנעה סטנדרטית שמתחילה להתיישן ולפחות חלק המתחרות כבר מציעות כסטנדרט גירים חדשניים ומרובי הילוכים בשילוב מנועים חזקים יותר. אמנם ביצועי הריו האוטומטית סבירים לחלוטין ובכלל לא מדובר בעגלה וכל עוד לא דוחקים בה היא בהחלט מתפקדת בסדר גמור, אך כשלוחצים קצת יותר על המנוע ישנה תחושה של חוסר אוויר במעלה הסל"ד והרעש המתכתי שחודר לתא הנוסעים מעודד את הנהג לשחרר את הרגל מדוושת הגז ולהציל את המנוע מהחנק חסר הדחף אליו הוא נקלע במרומי טווח הפעולה. הגיר יעיל בתגובתו ודי מהיר אך בנסיעה מעט תובענית יותר, בהרים למשל, ישנה תחושה שעוד שני הילוכים ועוד קצת זמינות בסל"ד נמוך יותר היו מרימים את רמת היעילות והכיף. ההגה המתוגבר חשמלית גם תורם להרס החגיגה בכבישים מסולסלים, אם כי זו לא ממש התחילה. ההגה מרגיש קל בנסיעה עירונית ומתקשח מעט במהירות גבוהה, אך התחושה נותרת עמומה ומלאכותית כנהוג בהגאים חשמליים של מכוניות פשוטות וחבל כי דווקא השלדה והמתלים המכוילים לכיוון הקשיח יותר של הסקאלה מעניקים אחיזה לא רעה בכלל והיו יכולים לתרום לנהיגה דינמית ולספק מעט הנאה.
מצד שני, הכיול הנוקשה של המתלים פוגם, כצפוי, בנוחות הנסיעה ויוצר רכב מעט קשיח בבסיסו ומקפץ בעיקר בנסיעה עירונית ולמעשה נוצר פה מצב של מכונית קצת פחות נוחה מהממוצע בסגמנט לשווא, מאחר ומבחינה דינמית היא אמנם מרגישה מאוד בטוחה ונשלטת אך אינה מאתגרת או מתגמלת את חובב הנהיגה.
אז רבולושן או ריו-לושן?
גרסת ההאצ'בק במחירים של בין 99,900 ל- 101,990 שקלים נמצאת בטווחי המחיר של מכוניות מסגמנט הסופר מיני ומציעה מרכב שנראה, לפחות מבחינה ויזואלית, מעט גדול יותר ואבזור נדיב.
גרסת הסדאן במחירים שבין 106,900 - 108,000 שקלים מציבה את קיה ביתרון קל אל מתחרותיה הישירות מבחינת מחיר ולמרות שמבחינה אובייקטיבית אין מנוס מלציין שהיא לא מתעלה בצורה משמעותית באף אחד מהסעיפים מול מתחרותיה בסגמנט אין ספק שהיא מתמודדת איתם בכבוד ואף מעבר לכך.
אין ספק, קיה עשתה זאת שוב. הריו אמנם לא מפתה את הלקוח ביכולות נהיגה מרשימות או ברמת נוחות גבוהה, אך היא בהחלט מציעה נראות בולטת, תמורה גבוהה למחיר בדמות אבזור רב שעולה על הסטנדרט, אחריות ארוכה יותר מכולם (7 שנים) ותחושה של רכב שלם ומרשים ולא פשרה לוזרית בתמורה לכרטיס תדלוק חופשי שכה אופיינית למכוניות הסגמנט.
>> דייט עם האחות הקטנה – קיה פיקנטו במבחן