אין ספק שהצליח להם, ברנו, במיוחד בהתחשב במראה גרסת הקופה ההזויה והרבועה של הדור הקודם של המגאן ובשתי אחיותיה הנוכחיות המגאן האצ'בק ובמיוחד הפלואנס שלא התברכו במראה מצודד במיוחד.
האם מתחת לחיטובים ולקימורי הפח מסתתרת מכונית שתרצו לחבק לחיקכם לקשר ארוך או שמדובר בסתם פריזורה, איפור ומחטבים שמאחוריהם בסך הכל מסתתרת משפחתית פושרת? יצאנו לבדוק.
מתרשמים מהגזרה
שתי גרסאות עיקריות של המגאן קופה מגיעות לחופי הארץ. ה-RS שמגיעה לכאן היישר מחטיבת הספורט המהוללת של החברה ומצוידת במנוע 2 ליטרים מוגדש המפיק 250 כ"ס, תיבה ידנית, אופי ספורטיבי בלתי מתפשר ותג מחיר של לא פחות מ-230 אלף שקלים והשנייה, הנבחנת כאן, שהגיעה לאחרונה לארץ ומציעה כמעט את אותו לוק מרשים אך מצוידת במנוע ללא יחוס ספורטיבי בנפח 2 ליטרים שמפיק 143 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית רציפה המוכרים גם מהפלואנס, הסניק והניסאן קשקאי.
תג המחיר נמוך משמעותית ממחיר הRS- ועומד על 155 אלף שקלים לגרסת הבסיס ו-167 אלף לגרסת המבחן שכוללת אבזור נוסף כמו חישוקים קלים, גג זכוכית פנורמי שלא נפתח, בקרת שיוט, גלגל הגה מצופה עור וחיישני רוורס מקוריים.
מבחוץ, כאמור, הקופה זוכה לציון כמעט מושלם עם פרונט שמשלב את הפגוש הקדמי ויחידות פנסים בצורה מפוסלת מרשימה, ירכיים תפוחות וסקסיות וחלון אחורי הפוגש את קורת C בצורה מאוד מעניינת. בחבילה הכוללת פוגמים רק החישוקים שעל אף היותם עשויי סגסוגת קלה (בגרסה הבכירה) הם קטנים מדי ביחס לבתי הגלגל ומגיעים בתצורה לא ספורטיבית כשעליהם נעולים צמיגים בחתך גבוה יחסית שיוצרים מרווח גחון גבוה מהמצופה במכונית ספורט.
המושבים הקדמיים בהחלט ראויים אך נראים ספורטיביים ממה שהם באמת. מאחור, כצפוי ברכב קופה, המצב לא מזהיר אם כי ניתן לאפסן שם שני חברים שאתם לא אוהבים במיוחד בדרך לבילוי לילי. תא המטען מציע נפח מכובד של 375 ליטרים אך סף הטענה גבוה וצר.
רק יפה או גם אופה?
הגיע הזמן לצאת לדרך ולראות האם הקופה דומה יותר לאחותה השרירנית או לאחותה הבורגנית.
בשביל התחושה הספורטיבית ההתנעה נעשית באמצעות כפתור. הרעיון מצוין הביצוע קצת פלסטי, אבל לבד מכפתור התנעה ועיצוב מזמין ברנו הבטיחו גם שהקופה כוללת כיולי שילדה שונים, היגוי חד והרבה אופי ספורטיבי.
עם זאת עם מנוע המפיק 143 כ"ס, תיבה אוטומטית רציפה ונתון האצה למאה קמ"ש של מעל לעשר שניות נראה שברנו יצטרכו להזיע הרבה כדי להפוך את הקופה לפרטנרית לחריכת כבישים ולגרזון פניות.
בתנועה עירונית ההגה החשמלי קל מדי אבל מסתבר שיש לא מעט אנשים שאוהבים את זה. מצד שני המכונית מספקת קצב תנועה זריז בכבישים התל אביביים העמוסים וגם הגיר האוטומטי מאפשר לצלוח את הפקקים ללא מאמץ מיותר. הראות לאחור דרך חרך הירי המכונה "חלון אחורי" יכולה להוות בעיה של ממש בתמרוני חניה צפופים.
מחוץ לעיר הקופה מתגלה כמכונית נעימה מאוד לשיוטים אפילו במהירויות גבוהות ביותר. כל עוד לא תדחקו בה היא תספק תאוצה ליניארית סבירה ושקט יחסי בתא הנוסעים. הבעיה היא שברגע שתנסו לדחוק בה עד מהרה תגלו שלמנוע חסר מחץ והגיר הרציף נוטה תחת מאמץ להעלות את סיבובי המנוע אך לא למצליח לתרגם את זה לכוח נוסף בגלגלים. בטווח הסיבובים הגבוה המנוע מפיק צליל חנוק, לא נעים ובטח לא ספורטיבי.
בכביש המפותל ניכר שבסיס הגלגלים המקוצר, המתלים הקשיחים והמונמכים וכיולי השלדה וההגה מעניקים חבילה הרבה יותר מגובשת ומהודקת מזו הרופסת של הפלואנס, אך עדיין, למרות אחיזה גבוהה בהחלט התחושה היא לא מאוד ספורטיבית, במיוחד בשילוב המנוע ותיבת ההילוכים הרציפה שלא מצליחים לספק את הדחף המתבקש לנהיגה מאתגרת של ממש.
כמה משלמים על עיצוב?
אמנם על עיצוב משלמים אבל גרסת 2 הליטרים של הרנו פלואנס החולקת עם המגאן קופה את יחידת ההנעה ומגיעה כשהיא מצוידת ברמת אבזור דומה לזאת של המגאן שנבחנה תעלה לכם 135 אלף שקלים שהם 32 אלף שקלים פחות מ-167 אלף השקלים שנדרשים עבור הקופה.
במידה והקופה הייתה מוצעת במחיר דומה למחיר הפלואנס או מעט גבוה יותר אין ספק שממש כמו בשנות התשעים היא הייתה זוכה כאן להצלחה גדולה והיינו שמחים להמליץ עליה בלב שלם כאופציה שובת עין למשפחומטית למי שאינו מוביל משפחה או חייב מושב אחורי של ממש. אבל, במחיר שמתקרב ל-170 אלף שקלים כדאי שבקרסו היבואנית לא יתפלאו שהלקוחות הפוטנציאליים יחפשו וימצאו תמורה טובה יותר במקומות אחרים.
>> האחות אומרת את דברה: רנו פלואנס 2 ליטרים במבחן
>> ספורטאית אמיתית: ניסאן Z370 במבחן
