לפני כעשור וחצי אודי הציגה את ה-A3 ובעצם המציאה סוג חדש של מכוניות שאפשר לאנשים הללו להצטייד ברכב עם הילת פרימיום במחיר של לא יותר משל משפחתית גדולה או רכב פנאי צנוע.
בתחילה היו מי שטענו שאף אחד לא באמת יהיה מוכן לשלם את תוספת הכסף בעבור לא יותר מפולקסווגן גולף עם סמל של אודי, אבל המציאות הוכיחה אחרת וסגמנט הקומפקט-פרימיום נמצא מאז בצמיחה מתמדת ומעבר לנתוני מכירות נאים מאוד הוא גם משמש מנוע צמיחה מרכזי של מותגי הפרימיום שמכניס כל העת "דם חדש" לתחום היוקרה ולקוחות שבהמשך חייהם ועם התרחבות המשפחה ועליה ברמת ההשתכרות ישתדרגו לדגמים הגדולים והיקרים יותר של היצרן.
שנה לאחר הצגת ה-A3 מרצדס הגיבה והציגה את ה-A קלאס המקורית שהייתה אמנם מכונית מתקדמת מאוד טכנולוגית אך סבלה ממראה לא סקסי שהזכיר וואן מוקטן. בהמשך הצטרפה גם ב.מ.וו עם סדרה 1 שהעניקה פרשנות משלה לסגמנט, אלפא רומיאו שהחליטה בעשור האחרון לנסות למצב את עצמה כמותג פרימיום ולקסוס, מותג היוקרה מבית טויוטה, שהחליט לאחר ביסוס מעמדו בארצות הברית לנסות לחדור גם לשוק האירופאי עם משפחתית קטנה ויוקרתית המבוססת על הפריוס.
לפני כשנתיים ב.מו.וו הציגה את הדור השני של סדרה 1. מאז מרצדס הציגה דור שלישי ל-A קלאס שנטש לחלוטין את המראה המיניוואני לטובת מרכב האצ'בק קונבנציונלי יותר, וולוו הציגה את ה-V40 המהווה כניסה ראשונה של המותג השוודי לסגמנט ולפני כשנה אודי הציגה דור חדש ל-A3 שלאחרונה התחדש גם בגרסת ספורטבק עם 5 דלתות.
הדור החדש של מכוניות היוקרה הקטנות מבטיח כעת, יותר מתמיד, להביא את הטכנולוגיה והאיכויות של המכוניות הגדולות והמפוארות של המותגים לאריזה קומפקטית של מכונית משפחתית. יצאנו לבחון זאת בגרסאות המנוע הבסיסיות המציעות להצטייד בסמל נחשק ולקבל עודף מכובד מ-200 אלף שקלים.
הסולידית – לקסוס CT200h
רמת האבזור Luxury הבסיסית, העולה 173 אלף שקלים, כוללת בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע עם שליטה מההגה, חיבור USB וקישורית בלוטות', התנעה ללא מפתח, חיישני גשם ותאורה, מראות מתקפלות חשמלית, חישוקים קלים בקוטר 16" ו-8 כריות אוויר.
רמת האבזור Edition Special מוסיפה ריפוד דמוי עור (שפחות אהבנו מזה שבגרסה הבסיסית), מצלמת רוורס, חיישני חניה מאחור ובקרת שיוט בעבור עשרת אלפים שקלים.
יחידת הכוח משלבת בין מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטר ומנוע חשמלי המספקים יחדיו 136 כ"ס ומשודכים לתיבת הילוכים רציפה. הביצועים נופלים מאלה של המתחרות והיא מסיימת את מבחני התאוצה מהמקום ותאוצות הביניים אחרונה, לא מעט באשמת תוספת המשקל של המערכת ההיברידית.
המתלים, לעומת זאת, מעניקים את נוחות הנסיעה הטובה ביותר ומסננים ביעילות את שיבושי הכביש מישבני הנוסעים. בכביש המהיר הלקסוס היא השקטה ביותר, אך בכל פעם שנדרשת האצה הגונה כניסת מנוע הבנזין לפעולה בסיבובי מנוע גבוהים מלווה ברעש צורמני.
ה-CT200h לא ממש מככבת בכבישים מפותלים. אמנם רמת האחיזה טובה באופן משמעותי מאשר בפריוס (לא מעט בזכות מתלה אחורי נפרד וכיול ספורטיבי יותר של המתלים) אך עדיין בתחום זה היא נופלת משאר המתמודדות כאן ובשילוב הגה מעורפל ונטול תחושה, בקרת יציבות שפועלת באיחור ובאגרסיביות והעדר אפשרות להורדת הילוכים במצב ידני (מצב B מעניק בלימת מנוע מסוימת בכביש הררי) לא סביר להניח שהיא תתאים לנהג חובב ההגה.
בסיום צריכת הדלק הייתה, כצפוי, הטובה ביותר ועמדה על 12.3 ק"מ לליטר בתנאי המבחן המאומצים.
>> מבחן דרכים לקסוס CT200h
היפה – אלפא רומיאו ג'ולייטה
גם שטחי החלונות קטנים יחסית מאחור וחלק מהבוחנים התלוננו שקורת A פוגעת בשדה הראיה בפניות שמאלה. תא המטען סביר בגודלו (350 ליטר) אך בעל סף הטענה גבוה וצר.
רשימת האבזור בגרסת Progression הבסיסית, שמחיר המחירון הרשמי שלה הוא 176,500 שקלים (אך נמכרת רוב הזמן במבצעים שונים בין 150-160 אלף שקלים), קצרה יחסית וכוללת בקרת אקלים מכנית ולא מפוצלת, מערכת שמע עם שליטה מההגה, חישוקים קלים בקוטר 16" ו-6 כריות אוויר. רכב המבחן הגיע ברמת האבזור Milano הגבוהה המוסיפה בקרת אקלים מפוצלת עם פתח למושב האחורי, משוטים להעברת הילוכים מההגה, מראות מתקפלות חשמלית, בקרת שיוט, חיישני גשם ותאורה, ריפודי עור, חלון שמש כפול וחישוקים קלים בקוטר 18" בעבור תוספת מחיר של 31,500 שקלים.
בתא המנוע של הג'ולייטה האוטומטית ניתן לפגוש מנוע בנפח 1.4 ליטר טורבו מסדרת מולטיאייר שבגרסה זו מפיק 170 כ"ס ומחובר לתיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמד עם שישה יחסים. למרות הנתונים המרשימים על הנייר, הג'ולייטה מסיימת במקום השני בתאוצות מהמקום ושלישי בתאוצת הביניים במבחנים שערכנו.
בנהיגה מנהלית יומיומית הג'ולייטה לא ממש מרשימה. אמנם המנוע מספק יכולות האצה נאה במיאוצי רמזורים אך התחושה היא לא מלוטשת מספיק, המתלים נוקשים ובשילוב חישוקי 18" ברכב המבחן לא נחסך יותר מדי מידע מהכביש המשובש בדרך לישבני הנוסעים. עם זאת, בגרסה הבסיסית עם חישוקי 16" הנוחות צפויה להשתפר מעט.
גם בכביש המהיר האיטלקיה רועשת יחסית ורעשי רוח ומנוע, שלצערנו חסר את הצליל הקלאסי של אלפא, חודרים לחלל הנוסעים.
את היתרון בסעיף ההנאה הנהיגה אי אפשר לקחת מהג'ולייטה שכמהה לכבישים מפותלים. העברת מתג מצבי הנהיגה ל-Dynamic (אחד משלושה מצבים) מחדדת את תגובת המנוע ותיבת ההילוכים, מאלחשת את בקרת היציבות ומקשיחה את ההגה, וגורמת חיוך גדול לאוחז בהגה. יחד עם זאת הקשחת ההגה מרגישה מלאכותית ואינה משפרת באמת את המשוב.
צריכת הדלק בתנאי המבחן המאומצים הייתה הפחות טובה, 6.2 ק"מ לליטר.
>> מבחן דרכים אלפא ג'ולייטה אוטומטית
המהנה – ב.מ.וו 116
תא הנוסעים פשוט למדי; בצד החיוב ניתן לציין שהוא אינטואיטיבי (כולל מערכת שליטה I-drive מהדור החדש עם מסך ברור) ומעניק תחושה שהכל נופל לידיים, אך מאידך למרות חומרים לכאורה איכותיים הוא מרגיש פחות יוקרתי מהמתחרות ומעלה ניחוחות שמזכירים מכונית ליסינג.
עם זאת, גלגל ההגה קטן, שמנמן, ספורטיבי ומזמין וגם המושבים הקדמיים טובים ומציעים שילוב בין נוחות לתמיכה. למרות בסיס הגלגלים הגדול (269 ס"מ) המרווח מאחור מצומצם, המושב צר ברוחבו ותעלת גל ההינע למעשה מונעת כל אפשרות של ישיבה בעמדה האמצעית. תא המטען בעל נפח טוב יחסית (360 ליטר), אך זה בא על חשבון גלגל רזרבי שנעדר מהמפרט ומוחלף בערכת ניפוח.
האבזור בגרסת Business ב-166,500 שקלים אמנם כולל בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים למושב האחורי, מערכת שמע עם שליטה מההגה, חיבור USB וקישורית בלוטות', הנעה ללא מפתח, חיישני לחץ אוויר בצמיגים ו-6 כריות אוויר אבל מביש בסעיפים אחרים ומגיע עם חישוקי ברזל וטאסות, ללא תאורה במראות האיפור ועוד כל מיני פרטים המתבקשים ברכב שרוצה להיחשב פרימיום.
רמת האבזור Luxury מוסיפה חישוקים קלים בקוטר 16", חלון שמש, חיישני גשם, ריפוד דמוי עור, תאורה בסכי השמש וחיישני חניה מלפנים ומאחור בעבור 18 אלף שקלים.
המנוע בנפח 1.6 ליטר טורבו מפיק 136 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים האוטומטית עם שמונה יחסים המעבירה את הכוח לגלגלים האחוריים (הנעה קדמית בשאר). למרות מספר הסוסים המועט בדף הנתונים, הבימר השאירה את כל המתמודדות מאחור בכל מבחני התאוצה, לא מעט בזכות תיבת ההילוכים המצוינת שמוכיחה שגם גיר אוטומטי קונבנציונלי (היחידי בהשוואה זו מול תיבות רובוטיות כפולות מצמדים בוולוו, באלפא, באודי ובמרצדס ורציפה בלקסוס) יכול לעשות עבודה מצוינת.
ריכוך המתלים שעבר הדור הנוכחי לא הצליח לשדרג באופן משמעותי את איכות הנסיעה ולדרג את ה-116 גבוה במבחן נוחות הנסיעה וגם כעת הבימר מקפצת ומתרסקת בכביש עירוני ומשובש. בכביש המהיר הנוחות משתפרת ובידוד הרעשים טוב למדי, אך ההגה לעומת מתגלה כרגיש וחד מדי ברמה המקשה על שמירת הנתיב בנהיגה מנהלית נינוחה.
האמונים ששמרה ב.מ.וו להנעה אחורית (דבר שככל הנראה יעלם בדור הבא של סדרה 1 שיגיע עם הנעה קדמית), הופכים את סדרה 1 למכונית המהנה ביותר לנהיגה. נכון שהספק המנוע הצנום כלל לא מאפשר בשום מהירות להוציא את חלק האחורי בהחלקות כוח, אך למרות זאת ההפרדה בין היגוי להנעה עושים את שלהם והבימר מרגישה חדה, מתקשרת והמהנה ביותר מבין המכוניות שנבחנו כאן. עם זאת, בחבילה פוגע ההגה הסובל ממשקל קל מדי וחדות מוגזמת הדורשים הסתגלות.
צריכת הדלק בתנאי המבחן המאומצים עמדה על 8 ק"מ לליטר.
>> מבחן דרכים ב.מ.וו סדרה 1 החדשה
הבת החורגת – וולוו V40
תא הנוסעים לעומת זאת מרגיש הרבה יותר שייך למותג, כשמצד אחד הוא מציע את המושבים הטובים ביותר וחומרים איכותיים, אך מאידך הוא חסר ניחוחות פרימיום מספקים וכך למשל הקונסולה המרכזית הצפה נראית מעט מינימליסטית מדי ומסך התצוגה שבמרכזה קטן (5") וקשה לקריאה בגרסה הבסיסית (7" בגרסת Active). הדעות היו חלוקות בקשר ללוח השעונים שבמקום מחוונים אנלוגיים כולל מסך דיגיטלי עם מספר אופציות לתצוגה ובעוד שהיו שלא אהבו את התחכמות היתר, אחרים מאוד אהבו את אפשרויות התצוגה השונות. בכל מקרה כולם הסכימו כי גודלו של גלגל ההגה מוגזם.
המרווח במושב האחורי סביר (264.6 ס"מ בסיס גלגלים) ותא המטען מכיל הכי פחות נפח (335 ליטר) ובעל סף הטענה גבוה וצר. רמת האבזור הבסיסית Kinetic ב-183 אלף שקלים צנועה וכוללת בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע עם שליטה מההגה, חיישני תאורה, חישוקים קלים בקוטר 16", 7 כריות אוויר ואת מערכת City Safety (בקרת התנגשות עירונית) הייחודית.
רמת האבזור Active מוסיפה חיבור USB וקישורית בלוטות' למערכת השמע, בקרת שיוט וחיישני חניה מלפנים ומאחור.
מערכות הבטיחות המתקדמות הן אופציה בתוספת תשלום.
כרית אוויר הנשלפת ממכסה המנוע להגנה על הולכי רגל תעלה 8,000 שקלים.
מערכת סיוע לנהג המזהה תמרורי מהירות ומתריעה מפני הולכי רגל הקופצים לכביש, נהיגה בעייפות, סטייה מנתיב הנסיעה תעלה 8,700 שקלים.
חבילה כוללת המציעה את מה שהוזכר לעיל וגם בקרת שיוט אדפטיבית הבולמת עד עצירה (מסוגלת לשמש גם כבקרת זחילה בפקקים ללא שימוש בדוושת התאוצה או הבלימה), וכן מערכת הבולמת בעצמה במקרה של סכנת התנגשות את הרכב עד למהירות של 80 קמ"ש ומערכת לזיהוי עצמים בשטחים מתים עולה 29 אלף שקלים.
יחידת הכוח כאן היא החזקה ביותר, 1.6 טורבו 180 כ"ס (גרסת T3 עם 150 כ"ס לא מוצעת עם גיר אוטומטי ולכן מסורבת עליה) ותיבת הילוכים כפולת מצמד עם שישה יחסים, שניהם תרומת בעלת הבית הקודמת פורד.
למרות זאת, ה-V40 מהססת בזינוק מהמקום (ככל הנראה באשמת בקרת האחיזה) ואפילו האודי והמרצדס מהירות ממנה עד קרוב למהירות תלת ספרתית בה היא עוברת להוביל, אך בתאוצות הביניים היא כבר הייתה טובה יותר והתמקמה שנייה. נוחות הנסיעה אינה מה שהייתם מצפים מוולוו והיא מרגישה נוקשה יחסית בנסיעה על אספלט מקומי ושבור, אך היא עדיין טובה יותר מרוב מתחרותיה. מחוץ לעיר הנוחות והנינוחות משתפרים, אך רעש המנוע נוכח יחסית לאחרות.
להבדיל מהאופי הלא הרפתקני שנהוג ליחס לתוצרי וולוו, ה-V40 ממש לא מתבלבלת כשהכביש מתחיל להתפתל. עם זאת היא לא ממש מהנה לנהיגה בהשוואה לחלק מהמתמודדת; ההגה הגדול קל ונטול תקשורת וגם רמת האחיזה מרגישה מעט פחות מהוקצעת מאצל האחרות.
צריכת הדלק בתנאי המבחן המאומצים הייתה בינונית, 6.7 ק"מ לליטר.
>> מבחן דרכים וולוו V40
האיכותית – מרצדס A180
תא הנוסעים הוא איכותי, מעוצב ובולט גם אל מול מתחרות הפרימיום שבהשוואה זו - תאורת האווירה בלילה (פסי תאורה בגב המושבים), התפרים במושבים המצוינים בעיצוב ספורטיבי, ההגה הקטן והשמנמן והפלסטיקה האיכותית יוצרים אווירה מושקעת שמעניקה לקבינה מראה שאי אפשר לטעות בו.
עם זאת היו מי שלא אהבו את מסך התצוגה (5.8") המחובר בצורה בולטת ולא הומוגנית במרכז הדשבורד, את עומס הכפתורים הפוגע באינטואיטיביות וגם ידית ההילוכים של מרצדס שממוקמת היכן שרגילים לפגוש את מתג המגבים ודורשת הסתגלות.
המושב האחורי מציע מרווח סביר בזכות בסיס הגלגלים הגדול ביותר כאן (269.9) אך שטחי החלונות הקטנים יוצרים תחושה מעט קלסטרופובית ותא המטען בעל פתח הטענה צר וקטן יחסית (341 ליטר) למרות שאינו מכיל גלגל רזרבי.
רכב המבחן הגיע ברמת האבזור Style הבסיסית ב-180 אלף שקלים שכוללת בקרת אקלים מכנית ולא מפוצלת, מערכת שמע עם שליטה מההגה, חיבור USB וקישורית בלוטות', מושבים בעיצוב ספורטיבי וגימור עור חלקי, בקרת שיוט, בלם יד חשמלי, משוטים להעברת הילוכים מההגה, חיישני תאורה וגשם, חישוקים קלים בקוטר 16", 7 כריות אוויר ואת מערכת CPA להתרעה מפני אי שמירת מרחק והגברת עוצמת הבלימה במקרה של סכנה.
המנוע בנפח 1.6 טורבו מפיק 122 כ"ס ומחובר לתיבה כפולת מצמד עם שבעה הילוכים. במבחני התאוצה המרצדס הייתה זהה ל- A3 (המגיעה אף היא עם מנוע עם הספק זהה) והשתיים התמקמו בסוף החבורה האירופאית, אך בפער קטן ובכל מקרה בתנאי נהיגה יומיומיים לא מורגשת עצלות או מחסור בכוח.
כיול המתלים מוצק למדי וה-A אינה מסננת שיבושים ביעילות, אך יחד עם זאת היא שומרת על ריסון מרשים ואינה מתרסקת גם לבורות המרושעים ביותר. בכביש בינעירוני ה-A מרגישה מכונית גדולה בהרבה עם תחושת "ישיבה כבדה" במובן הטוב של המילה המאפיינת את כל דגמי מרצדס וסינון טוב מאוד של רעשי דרך ורוח.
בכביש המפותל היא מצליחה להיות מהנה לנהיגה אך למרות שהיא מגיבה היטב לשינויי כיוון מהירים היא מעט פחות מרשימה כאן מה-ב.מ.וו, האלפא והאודי.
צריכת הדלק בתנאי המבחן המאומצים עמדה על 8.6 ק"מ לליטר.
>> מבחן מרצדס A קלאס
המסורתית – אודי A3
תא הנוסעים, לעומת זאת, עבר שינוי מסיבי וכעת עיצובו מינימליסטי והוא נקי כמעט לחלוטין מכפתורים בזכות מערכת השליטה MMI (מגיעה כסטנדרט ואינטואיטיבית מבעבר).
אמנם האיכות מרשימה מאוד ויש גם אלמנטים נחמדים כמו פתחי מיזוג בעיצוב המזכיר מנוע סילון ומסך תצוגה (5.8") המתרומם ממרכז הדשבורד עם סיבוב מפתח ההתנעה אך העדרם של חומרים כמו עץ, אלומיניום מוברש ועור מעניקים מכלול מעט פשוט ובשילוב גוונים הכהים שולטים בכל, גם קצת קודר.
ה-A3 היא המרווחת ביותר ולמרות שהמושבים הם בעלי מסעד קצר מעט היא היחידה בה ארבעה מבוגרים ירגישו בנוח (בסיס גלגלים - 263.6 ס"מ) גם לאחר נסיעה ארוכה וזאת שלא על חשבון נפח תא המטען הגדול (380 ליטר) שגם מציע סף הטענה נמוך ורחב.
רמת האבזור הבסיסית ב-167,400 שקלים כוללת בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים למושב האחורי, מערכת שמע עם שליטה מההגה, חיבור USB וקישוריות בלוטות', משוטים להעברת הילוכים מההגה, בלם יד חשמלי, חישוקים קלים בקוטר 16" ו-7 כריות אוויר, אך אין תאורה למראות האיפור.
בעבור 25 אלף שקלים נוספים תקבלו את רמת האבזור Sharp של רכב המבחן המוסיפה חלון שמש, פנסי קסנון, חישוקים קלים בקוטר 17" ותאורה למראות האיפור כמתבקש.
המנוע מכיל 1.4 ליטר, מוגדש טורבו, מפיק 122 כ"ס ומחובר לתיבה כפולת מצמד עם שבעה הילוכים.
ה-A3 מרגישה זריזה למדי בעיקר בזכות תיבת ההילוכים המצוינת, זאת על אף שבפועל, במבחני התאוצה, היא מתמקמת יחד עם ה-A180 בתחתית הרשימה.
הנקודה העיקרית ששופרה בדגם החדש ביחס לקודמו היא כיול המתלים ואלה מעניקים כעת נוחות נסיעה טובה באופן משמעותי מבעבר ושנייה בטיבה רק ללקסוס.
גם בכביש הבינעירוני שומרת האודי על עידון מרשים ומסננת רעשי רוח ודרך בצורה טובה מאוד.
ה-A3 מציגה רמת אחיזה גבוהה מאוד בכביש המפותל, ונשארת אדישה גם לניסיונות אגרסיביים להוציא אותה משלוותה, אך ההגה הקל והמנותק פוגע בחווית הנהיגה, ולמרות שהיא ככל הנראה הכי מהירה כאן היא פחות מהנה מהב.מ.וו, האלפא וגם המרצדס.
צריכת הדלק במהלך המבחן המאומץ עמדה על 9.2 ק"מ לליטר.
>> אודי A3 החדשה בארץ
Feel good factor
כל אחת מהנבחנות כאן מציעה נתוני מידות, ביצועים ואבזור שאינם רחוקים באופן מהותי מאלה של מכונית משפחתית בגרסאות הבכירות שלהן.
ולמרות שאין לכך לכאורה הצדקה הגיונית הן דורשות מהלקוח תוספת תשלום של בין 40 ל-60 אלף שקלים אל מול מקבילותיהן המציעות פחות או יותר את אותו הדבר אך בצירוף לוגו עממי יותר בחזית.
הסיבה העיקרית להעדיף אותם היא מרכיב ה-Feel good factor אותו הן בהחלט מעניקות בשפע.
עם זאת, כל אחת מהמתמודדות עושה זאת בדרך אחרת והבחירה הסופית היא לא מעט עניין של טעם אישי והעדפה להתהדר במותג זה או אחר. ניסינו לשים את השיקולים הללו בצד ולהגיע להכרעה על פי רמת הביצוע ושלמות החבילה של כל אחת מן המתמודדות.
לקסוס CT200h מציעה לכאורה את הערך המוסף הגבוה, הפופולרי והאופנתי ביותר בעולם המודרני הנוכחי מעצם היותה היברידית וירוקה המציעה נתוני צריכת דלק נמוכים במיוחד.
גם נוחות הנסיעה והאבזור משביעים רצון, אך העיצוב החיצוני הפושר, תא הנוסעים שמרגיש זול בחלקו והביצועים הפחות טובים מונעים ממנה להתברג לראשות הרשימה.
היותה היברידית יחד עם הורדת המחיר ל-173 אלף שקלים בגרסה הבסיסית מקנה לה רלוונטיות גם בקבוצה המוצלחת והחדשנית איתה התמודדה.
אלפא ג'ולייטה היא ההיפך מלקסוס, הצד השני של המתרס. מרהיבה ביופיה החיצוני, בעלת אופי ספורטיבי, מהנה לנהיגה וגם בעלת תדמית נחשקת. יחד עם זאת, כמו כל אחת שנראית כמוה, היא דורשת ויתורים ויש לה תא הנוסעים צפוף, מושבים לא נוחים במיוחד, נוחות נסיעה לא מפנקת, דשבורד שלא מצליח להראות יוקרתי או ספורטיבי באמת וקושי להרשים מספיק בהשוואה ראש בראש אל מול המתחרות הבולטות, אך עבור המחפשים מכונית יפהפיה ומרגשת שתמריץ את הדם ומוכנים לעשות פשרות וויתורים ב-176 אלף שקלים לגרסת הבסיס (ולרוב בזול יותר בשלל מבצעי מכירות בין 150- 160 אלף שקלים) הג'ולייטה עשויה להיות בחירה טובה.
אמנם כל הבוחנים העדיפו לנהוג כמה שיותר על הב.מ.וו 116 ולזכותה ללא ספק נרשמים הביצועים והתנהגות הכביש הטובים ביותר ומחיר התחלתי אטרקטיבי, אבל למעשה הבימר מצטיינת רק בסעיף הניהוג ובשאר התחומים ואל מול המתחרות היא מעט מתקשה לבלוט. גם אם שמים בצד את העיצוב החיצוני השנוי במחלוקת אין מנוס מלציין שתא הנוסעים מרגיש פשוט מדי וצפוף בעיקר מאחור, האבזור דל בגרסת הבסיס ונוחות הנסיעה בינונית במקרה הטוב. כפי שאתם מבינים, ה-116 לא מנצחת את המבחן, אבל היא תהיה הבחירה עבור המקדשים את הנאת הנהיגה.
הוולוו V40 מבצעת היטב בכל הפרמטרים: היא נראית טוב, תא הנוסעים שלה מוצלח ומכיל את המושבים הנוחים ביותר, הביצועים טובים (למרות שמעט מאכזבים בהתבסס על דף הנתונים) וגם נוחות הנסיעה טובה. עם זאת, היא מרגישה פחות ספורטיבית ומהנה לנהיגה מרוב המתחרות ועדיין מאחר שגרסת הבסיס עולה לא פחות מ-183 אלף שקלים היא היקרה ביותר כאן ולצערנו לא כוללת את שלל מערכות הבטיחות המדהימות שיש לוולוו להציע והיו יכולות להעניק לה קלף מנצח לו לפחות חלקן היו כלולות במחיר הראשוני. מאחר שמרבית הלקוחות הפוטנציאלים, בשלב זה לפחות, פחות מתחברים למותג שעדיין סובל מתדמית בוגרת יותר קשה לראות אותה הופכת ללהיט מכירות בסגמנט. עם זאת, אניני טעם שדווקא מעדיפים להתרחק ממותגים שעלולים להצביע על ראוותנות ובמיוחד מי שמעוניין ומוכן להוסיף כסף ולרכוש את מערכות הבטיחות שהיא מציעה ה-V40 יכולה להיות בחירה יותר מראויה.
מרצדס A180 היא המכונית המרשימה ביותר כאן במיוחד בהתחשב בשינוי הקיצוני שעברה לעומת קודמתה. העיצוב החיצוני יפה ונכון, היא נוטפת איכות מרצדסית מכל עבר. יש לה תא נוסעים בדרגה אחת מעל שאר המתמודדות, התנהגות כביש שמציעה גם קורטוב הנאה שחסר באודי ויש לה שם משפחה שכל אחד בוודאי ישמח להתהדר בו. עם זאת היא צפופה מעט במושב האחורי, נוחות הנסיעה לא יותר מסבירה והמחיר גבוה יחסית ומתחיל ב-180 אלף שקלים.
ה-A קלאס תהיה כנראה הבחירה של מי שמאס באופציה הבנאלית של ה-A3 ואכן מתחילת השנה היא מובילה את טבלת מכירות הסגמנט, אבל בשקלול קר היא תופסת את המקום השני.
אמנם האודי A3 החדשה נראית כמעט בדיוק כמו הדור הקודם וסביר להניח שרבים יתקשו לנחש שמדובר במכונית חדשה ואחרי 15 שנה עם אותו לוק בדיוק, לדעתנו לפחות, לגמרי הגיע הזמן להתחדש.
אבל למרות שגם תא הנוסעים שלה מעט משעמם והיא לא ריגשה אף אחד מהבוחנים, אין מנוס מלציין שהיא מבצעת את כל המטלות היטב: יש לה את תא הנוסעים המרווח ביותר, נוחות הנסיעה בה טובה מאוד, היא מרגישה זריזה ומציגה אחיזת כביש גבוהה וגם רמת האבזור טובה, במיוחד בהתחשב במחיר של גרסת הבסיס, העומד על 167,400 שקלים.
כך שבשקלול הסופי ה-A3 יוצאת מנצחת מהקרב הזה, אבל אין ספק שאל מול המתחרות המודרניות יהיה לה קשה הרבה יותר להמשיך לשלוט ללא עוררין בסגמנט ויתכן כי הבחירה של אודי לא לקחת שום צ'אנסים לא תעשה עמה חסד בסיכום טבלאות המכירות בסוף השנה.
>> שטח יוקרתי – ג'יפוני הפרימיום במבחן
בחנו: שמוליק מזור, מירי מאיר, מולי גומא, מורן אינגל, רני דקל, נעם וינד וניר בן זקן