אני בתוך טויוטה פריוס פלוס, הגרסה עתירת המטראז' של פריוס ההיברידית. גם לפני יש טויוטה, טנדר היילקס שבכל פעם מזנק קדימה להגנה בחירוף נפש על המקום שלו ומשאיר אחריו עננת פיח שחורה. קשה לחשוב על שתי מכוניות כל כך שונות שמגיעות מאותה החברה.
פריוס פלוס היא ההיפך המוחלט מעננת פיח שחורה. זה מתחיל מכך שהיא בצבע לבן פנינה וממשיך בהבעה חייכנית וגוף עגלגל – בכלל יש לה מראה ידידותי מאוד. היא לא מיני-וואן בעל מראה קלאסי של תא נוסעים גדול משובץ חלונות. היא מעין פריוס גדולה, אבל עדיין שונה מספיק ובולטת מאוד.
האוטו שלנו גדול וירוק
מי שמכיר את ההיברידית האייקונית של טויוטה ירגיש גם בתוך תא הנוסעים של פריוס פלוס בבית. זה אומר הנדסת אנוש שדורשת פרק הסתגלות אבל בסופה מגלים שלא חסר כלום, כמעט.
מימין לנהג, במרכז הקונסולה מערך המידע המקיף ביותר אחרי מרכז השיגורים של נאסא שמספק של בדל מידע אפשרי בנוגע לצריכת הדלק של המכונית. יש גם מסך מרכזי (6.1 אינץ') שאיור הרכב על גביו מספק מידע שוטף על מצב הסוללה וניהול האנרגיה בזמן הנסיעה. קשה שלא להיגרר לנעוץ בו מבטים ארוכים ולשחק את משחק החיסכון שהיא מעודדת.
בתחילה התחושה היא של עודף מידע, שמנותב, מנוטר ומדווח ללא הרף ולעיתים מעמיס. זה נחמד בהתחלה, מנדנד בהמשך ואחר כך פשוט עסוקים באיך אפשר להעלים את זה – ולא, אי אפשר.
זה מצטרף לעוד כמה נקודות קטנות ומטרידות כמו כמות לא מספקת של תאי אחסון בסביבת הנהג, בעיקר בקונסולה המרכזית, שתא האחסון שתצפו למצוא שם מפנה את מקומו לסוללה. כן, בניגוד לפריוס הרגילה שם ניתן למקם את הסוללה מאחורי שורת המושבים השנייה, כאן יש צורך בשורה שלישית וגם תא מטען. לכן מוקמו הסוללות וכן המכלולים הנלווים שלהן בין המושבים הקדמיים.
הנקודה השנייה היא צפצוף שאינו ניתן לביטול שממלא את התא ברגע שמכניסים את המכונית להילוך אחורי, זהו צפצוף שאינו קשור לחיישני החנייה ומשמש תזכורת לכך שהרכב בהילוך אחורי. אם אתם צריכים תזכורת לכך שאתם נוסעים אחורה – כנראה שכל העסק של נהיגה הוא לא בשבילכם...
מעבר לאלו, מדובר בחלל שהייה נעים מאוד ומרווח. המראה מעט פלסטי אבל איכות החומרים טובה ואין כשלים נראים לעין. גם המושבים הקדמיים נוחים מאוד ובתור מכונית משפחתית למרבים בנסיעות מדובר בנכס של ממש.
במצב שימוש בכל המושבים תא המטען קטן. פחות או יותר בגודל המקובל במיניוואנים קטנים וזהה לזה שתמצאו במכוניות מיני קטנות אך שימוש בפריסה של חמישה מושבים מספקת שטח הטענה שהוא יותר ממספק לכל צורך משפחתי מצוי.
האוטו שלנו נוסע רחוק
התנועה העירונית בדרך לנתיבי איילון נעשית בכוח הסוללה החשמלית בלבד. יש לה די והותר כוח לנוע בקצב התנועה והמעבר למנוע הבנזין אינו מורגש, טבעי וישיר.
לעיצוב החיצוני המעט גמלוני של הפלוס יש מחיר בשדה ראיה שדורש הסתגלות, במיוחד בתמרונים עירוניים צפופים. היא מעט נוקשה בנסיעה עירונית, אבל לא יותר מכך, לא באופן מורגש. בנסיעה בין עירונית המצב משתפר.
כאשר רוצים להשתלב בקצב תנועה מהיר יותר, מתגלה אחת מנקודות התורפה שלה – הביצועים.
כל עוד העניינים רגועים, לא מרגישים את זה, אבל ברגע שרוצים להתנייד מהר יותר או כאשר תאוצות ביניים ותאוצות בכלל נדרשות מגלים שהיא נמצאת על סף העמידה בקצב של תנועה מהירה. העקיפות צריכות להיות מתוכננות ואי אפשר לסמוך על עתודות כוח שיהיו שם לעת הצורך.
היבט נוסף הוא הפער בין הדממה המוחלטת והמבודדת בה היא נעה בעת נהיגה רגילה לבין מה שקורה כאשר היא מתבקשת להאיץ חזק. אז השקט מתחלף ביבבה קורעת לב של המנוע, יבבה שנשמעת כמו צליל הכריתה של אלף עצים באמזונס, וגורמת לנהג להפסיק רק בשל נקיפות המצפון.
כל ניסיון לנעוץ דורבנות בצלעות שלה ולדרבן אותה למעשה נהיגה שבצידו הנאה נקטע במהירות, מבהיר לך שאין לך אפילו מה לחשוב על זה. המכונית הזו לא ננהגת, היא משונעת או מתופעלת.
היא רוכנת בכבדות בפניות, צמיגיה מציצים באימה, ההגה מתוגבר חשמלית ברמה כל כך גבוהה עד שנדמה שהוא פשוט חשמל עצמו לדעת. אם למרות כל הסימנים תמשיכו תמצאו בקרת יציבות שנמצאה כהיסטרית יותר מאשתי (וזה לא דבר קל בכלל...).
בקופה
האופנה הזו לא נעלמה מעיני טויוטה, אבל דווקא מי שהביאה לעולם את המכונית ההיברידית, לקחה את הזמן עם הרחבת ההיצע ושקדה על מענה שיש לו תוכן מעבר לסמל מאחור. התוצאה אם כן היא כלי רכב מגובש ויעיל שאינו נראה או מעניק תחושה על עבודת טלאים או פתרון מדף.
לכל זה יש מחיר – 176 אלף שקלים לגרסת האבזור GLI שהיא היחידה (והמאוד מאובזרת יש לציין) כרגע. זה לא זול, זה מציב אותו בחלק העליון של הקבוצה ובפער של כ-16-12 אלף שקלים מגרסאות הבסיס של קיה קארנס (164 אלף) ומאזדה5 (165 אלף)סיטרואן C4 פיקאסו (160 אלף). הוא גם יקר יותר, אם כי לא בהרבה מאופל זאפירה (171 אלף שקלים) ופיג'ו 5008 (גם כן 171 אלף שקלים). אגב, אם אתם תמהים על צירוף המקרים המפליא של סמיכות המחירים על אף שהפריוס פלוס נהינת ממס קניה מופחת של רק 30 אחוז– פנו לרגולטור הקרוב למקום מגוריכם.
בכל מקרה אם אתם שוקלים רכישה של פריוס פלוס, נדרש חישוב מדוקדק של הנסועה השנתית שלכם, צריכת הדלק והעלויות המשוערות, זאת על מנת להעריך את משך פרק זמן הנדרש כדי שפער במחיר הרכישה יצדיק את עצמו בהיבט של חיסכון בדלק.
יש לו את החסרונות שלו, בעיקר בתחום הביצועים, לאלו של הנדסת האנוש אפשר להתרגל. מה שמקבלים בתמורה זה מוביל נוסעים מרווח יחסית, נוח ויעיל. אבל גם ואולי בראש ובראשונה מאוד מאוד חסכוני. ביומיים של שימושים שוטפים, משפחתיים ולפרקים יותר מכך, הוא הציג צריכת דלק פנטסטית של 17 ק"מ לליטר - נתון מדהים לכלי רכב בגודל שלו. הממוצע של קבוצת המיניוואנים הקומפקטיים מסתובבת באיזור 10-11 ק"מ לליטר כאשר הם ננהגים בדחילו ורחימו.
בשורה התחתונה ללקוח הפרטי בעל השימושים הצנועים אולי ייקח כמה שנים כדי להצדיק כלכלית את המחיר הגבוה יותר, אבל הוא כן יכול להתאים למי שההיבט האקולוגי משחק תפקיד חשוב יותר בסל השיקולים וגם למי שצריך מיניוואן, מקבל רכב צמוד ממקום העבודה ויכול ליהנות משווי שימוש מופחת ב-500 שקלים בכל חודש בשל הטבת המס לכלי רכב ירוקים.
>> מבחן דרכים: סיטרואן C4 פיקאסו החדשה