מבחן דרכים: אופל אסטרה GTC – ללכת עם, להרגיש בלי

"טוב, אני מודה. את ממש יפה!", אני לוחש לה בשקט בעודי מלטף את חיטוביה ומשתדל שאף אחד לא ישים לב לאדם המשונה שעומד באמצע מגרש חניה שטוף שמש ומלטף מכונית צהובה.

מה לעשות זה היה חזק ממני ומהרגע שראיתי את ה-GTC הסקסית היה לי קשה לשלוט בהתפעמותי מיופיה המתפרץ. הדבר הראשון שבלט לעיניי, בעצם השני מיד לאחר הישבן הסקסי בצהוב בוהק, היו צמיגי ה-18' הגדולים והרחבים שממלאים בקלות את בתי הגלגלים ומשתלבים בצורה מושלמת בגוף הספורטיבי והחטוב שלה.

זה לא רק אני, יש לה נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה, תשאלו את כל אלה שנתפס להם הצוואר לאחר שחלפו על ידינו בפחנועי הליסינג שלהם או אפילו את נהגי המרצדסים והאודיים למיניהן שהתקשו לשמור על פאסון לצידה.

אמנם האופל אסטרה GTC מתבססת על האסטרה המשפחתית הסטנדרטית שכבר נפוצה למדי על כבישי ארצנו והגם שבהחלט מדובר במשפחתית האצ'בק נאה, קצת קשה להאמין שדוגמנית העל הזו בצהוב היא בסך הכל מטמופרפוזה לבת הסבירה של השכן ממול.

צהוב בחוץ

אל מול הפיגורה המושלמת דווקא הפרונט של ה-GTC קצת מאכזב ואין מנוס מלציין שהוא דומה מדי לאחות המשפחתית הסטנדרטית, אך לאחר האכזבה הראשונית ניתן לציין שהפנסים המעוצבים ותאורת היום היוקרתית מצילים את המצב.

הפרופיל המהמם שלה כבר לא צריך שום התנצלויות וכולל קימורים בדלתות המציגים הקפדה על פרטים כמו הדגשת קו המותנים על ידי אלמנט עיצובי שיוצא מכיוון ידית הדלת ונפגש עם הפנס האחורי כשמעליו ניצב חלון ארוך וצר המשלימים יחד את צדודית הקופה הספורטיבית שלה.

בחלקה האחורי צביר פנסים מעוצבים למשעי עם צביטה דמוית ספוילר אינטגרלי מתחת לחלון האחורי ופגוש משולב בשחור וצבע הרכב. התוצאה, כפי שכבר בוודאי הבנתם, קרובה למושלמת והגם שיש שיטענו כי ניכרת ב-GTC השראה מעיצובה של המגאן קופה של רנו שהוצגה לפניה אנו לא מקשים עליה בדרישה להוכיח שאין לה אחות ומסכמים כי ככה בדיוק צריכה להראות מכונית קופה.

אפור בפנים

אחרי שמסתנוורים מהעיצוב המרהיב אנו מוזמנים פנימה ועל מפתן הדלת מקבל את פנינו סף אלומיניום מעוצב שכולל בתוכו את הכיתוב OPEL, אך שם בערך מסתיימת החגיגה לעיניים ולמרות שעיצוב הפנים מוצלח בסך הכל הוא מתקשה לעמוד ברף הציפיות שהותיר העיצוב החיצוני.

אמנם החומרים ברמה מאוד גבוהה ויש גם דיפוני עור בדלתות ומושבים כביכול ספורטיביים ותומכים, אך מאחורי הקישוטים הללו תא הנוסעים יותר מדי מזכיר את זה של האחות המשפחתית ובהחלט חסרים כאן עוד אלמנטים עיצוביים כדי להעשיר מעט את האווירה האפרורית והסטנדרטית השולטת.

גם מבחינת אבזור אין פה משהו מעבר לצפוי. ה-GTC אמנם ויתרה ויתור מבורך על בלם היד החשמלי של האסטרה טורבו המשפחתית, אך למעט ציפויי העור וגלגלי מגנזיום לא קיבלנו בדגם הספורטיבי אבזור מרחיב דעת אחר וכמו באחות המשפחתית בולטים בחסרונם דברים די מתבקשים ב-2012 כמו מתאם בלוטות', שליטה על הטלפון הנייד, חיבור USB ועוד. מה שכן, מערכת השמע באיכות טובה מאוד ונשלטת מההגה, וכמו כן יש מערכת בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, מחשב דרך יעיל, תאורה פנימית אווירתית מושקעת ותא אחסון למשקפיים לנהג.

כמו בכל משפחת האסטרה, גם פה הקונסולה המרכזית מעוצבת וניצבת בשיפוע מרשים שמשתלב היישר אל בין המושבים הקדמיים וגם פה עדיין, למרות המראה המזמין, הפקדים בקונסולה מתגלים כלא נוחים לשימוש מאחר והם צפופים וקטנים מדי.
מה שבהחלט מפתיע לטובה הוא דווקא מרווח הפנים שבמרבית מכוניות הקופה הוא בעייתי למדי. מלפנים יש שפע מקום והמושבים הספורטיביים נוחים ואוחזים בנהג ובנוסע באופן מוצלח. מאחור, כצפוי ממכונית קופה המצב פחות טוב, אך מפתיע לטובה. הדלת ארוכה וכבדה בפתיחתה אך מאפשרת כניסה נוחה למדי למושב האחורי כשהאחרון מאפשר ישיבה נוחה לשני מבוגרים ממוצעים גם בעת נסיעה ארוכה ומבלי שיהיה צורך בקטיעת איברים חיוניים יותר או פחות.
בתא המטען המצב אינו מושלם. אמנם נפח ההטענה טוב, אך סף הכניסה הגבוה יאלץ להניף אל על את הכבודה כדי להעמיסה.

היכון, הכן, צא!
המראה החיצוני הקרבי של ה-GTC יוצר, עוד לפני שאוחזים בהגה שלה, ציפיות גבוהות להרבה הנאה מנהיגה, אך מיד עם התמקמות במושב הנהג אני נזכר שלמעשה מתחת למכסה המנוע נמצא בדיוק אותו המנוע שפגשנו באסטרה המשפחתית.

אמנם המנוע הזה כולל את המילה הנחשקת טורבו אך לא מדובר ביחידת הנעה מטורפת ובשרנית אלא במנוע שנפחו 1.4 ליטרים ובעזרת מגדש הקסמים מפיק 140 כוחות סוס ומומנט של 20 קג"מ הזמינים כבר ב-1,850 סל"ד.
גם ב-GTC, כמו בדגם המשפחתי, המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית בעלת שישה הילוכים.

אמנם, האסטרה טורבו שבחנו כאן לא מכבר הרגישה שובבה וכוחנית למדי יחסית למשפחומטית, אך בהקשר של מכונית עם מראה שכזה מיד עלתה השאלה איך מערכת ההנעה הזו תתמודד עם הציפיות שנוצרו. את הרמז הראשון קיבלנו כבר עם ההנעה - המנוע שקט מאוד בפעולתו והבידוד הפנימי מוצלח. תחילת הנסיעה בלחיצה בינונית בעוצמתה על הדוושה מפיקה קצב תנועה ותחושה כלל לא מרשימים.

שאר המכלולים של הרכב, לעומת זאת, מעניקים כבר בתחילת הנסיעה רושם של מוצקות של רכב שיושב בביטחון רב על הכביש.

בנסיעה איטית ההיגוי אינו מרגיש זריז במיוחד אך ככל שעולה המהירות התגובות משתפרות יחד עם תחושת ההיגוי, אך עם זאת לא מדובר בהגה מחובר ומתקשר ברמה ספורטיבית באמת אבל בהחלט הרבה מעל הסטנדרט שנאלצנו להתרגל אליו בשנים האחרונות.
השלדה מרשימה אף יותר ותגובותיה יכולות להרטיט לבבות, ליהנות ולתגמל בהתאם.

אך פה מגיע ה-אבל, או ה-חבל. חבל שהמנוע שהיה מספק ליכולותיה הדינמיות של הגרסה המשפחתית, לא מדגדג את ה-GTC - לא שמדובר בעגלה, אך החסרונות שבלטו במערכת ההנעה בגרסה המשפחתית נעשים בולטים אף יותר ב-GTC בגלל יכולות הניהוג המשופרות וקשה שלא לשים לב שאין מספיק כוח בתחתית הסל"ד, תגובות הגיר מעט איטיות לא פעם ועל מנת להשיג דחיפה משמעותית יש לבעוט באגרסיביות בדוושה וגם אז מה שמתקבל בסיבובים הגבוהים זה יותר רעש מאשר כוח.

יכול להיות שגיר ידני היה משפר משמעותית את המצב, אם היה אחד כזה זמין בארץ. אבל בעוד שבשימוש יומיומי רגוע ה-GTC יכולה בהחלט לספק ולרצות את בעליה, עם ההגעה לכביש תובעני יותר הנהג של ה-GTC מוצא את עצמו בעיקר מפלל לעוד כוח ומה שנותר לו זה רק לדמיין עם כמה עוד כוח הייתה יכולה להתמודד ה-GTC על מתליה ושלדתה המוצלחים ויכולותיה הגבוהות.

בסעיף הנוחות, כמו בסעיף המרווח הפנימי, מצליחה ה-GTC להפתיע לטובה. בהתחשב בכיול הנוקשה וחתך הצמיגים הנמוך, מדובר בהחלט בספורטיבית נוחה. כיול המתלים המצוין מצליח להקנות מעט רכות וספיגה בבסיסו מחד ומעבר מהיר להקשחה בפניות ובבלימות מאידך.
מבחינת צריכת הדלק, מהלך המבחן הניב צריכה ממוצעת של 9 ק"מ לליטר. נתון סביר בהתחשב בכך שניסינו לחלוב כמה שיותר כוח מהמנוע הקטן של ה-GTC.

משבר אנרגיה

לאסטרה GTC אין הרבה חסרונות, להיפך: היא יפה עד כאב, מרווחת, מתנהגת ברהיטות ואפילו נוחה - אך על חיסרון אחד קשה למחול לה: הכוח שלה או יותר נכון - המחסור בו, וכאשר מסתכלים על שורת המחיר, חיסרון זה יוצר גם בעיית תמורה מסוימת - בכל זאת, מדובר ברכב שעולה 150 אלף שקלים, שזה 27 אלף שקלים יותר מהאסטרה המשפחתית המצוידת באותו המנוע.

אמנם כאן יש גם חישוקים קלים, מושבי ספורט ועיצוב מהמם אבל למרות כיולה הספורטיבי לא מדובר במכונית ספורט של ממש ובתמחורה הנוכחי ה-GTC נופלת קצת בין הכסאות, ממש כמו שתי מתחרותיה הישירות בדמות ה-CRZ של הונדה והמגאן קופה האוטומטית של רנו שגם הן לא זכו לנוכחות של ממש בשוק הקופה בישראל הנשלט מלמטה על ידי היונדאי וולוסטר, שמציעה ביצועים דומים, עיצוב ואבזור מרשימים ובמחיר נמוך בכ-30 אלף שקלים, ומלמעלה, עם תג מחיר גבוה בין 15 ל-30 אלף שקלים בהתאם לגרסה (1.4 ידני או אוטומטי), על ידי השירוקו של פולקסווגן שממוצבת כספורטיבית, חזקה יותר ובעלת פוטנציאל גדול לשיפורים.

על כן, נראה שהפתרון ליצירת עסקה טובה יותר במקרה של האופל יכול להיות מצד אחד שילוב של מערכת הנעה משופרת (למשל מנוע ה.1.6 המוגדש ורב האון המצוי בקורסה OPC ומפיק 192 כ"ס) שתהפוך אותה לספורטיבית אמיתית וישפר את התמורה למחיר, או תמחור נמוך יותר שיהווה תחרות למכוניות בעלות פוזה ספורטיבית כמו הונדה סיוויק האצ'בק ויונדאי וולוסטר.

בכל מקרה, במידה שאתם כאלה שמוכנים לשלם יותר בשביל ללכת עם (הלוק הספורטיבי והפוזה) אבל פחות חשובים לכם הביצועים והריגוש (להרגיש בלי) ניתן בהחלט להמליץ לכם ללכת על ה-GTC שתעניק לכם חוויית נהיגה טובה, פשרה מינימלית יחסית בתחום הנוחות והפרקטיות ובעיקר בזכות ה"בייבי דול" הסקסי שלה, שמעניק הרבה הרבה כבוד על הכביש.

>> מבחן רנו מגאן קופה

>> מבחן הונדה CRZ

>> מבחן יונדאי וולוסטר

>> מבחן אופל קורסה OPC