הדור הנוכחי של המגאן של רנו כבר עבר מזמן את אמצע חייו. בזמן הזה הוא הספיק לעבור שתי מתיחות פנים, להופיע אצלנו בארבעה סוגי מרכב: האצ'בק חמש דלתות, קופה, סדאן (המכונה פלואנס) וגם סטיישן, או "אסטייט" בשפת היצרן.

עד כה ניתן היה להשיג במחוזותינו את גרסת הסטיישן בשילוב מנוע דיזל בלבד. על אף שמדובר במנוע מוצלח, חסכוני וגם מצליח בסטטיסטיקת המכירות למרות מחיר גבוה אל מול מתחרות עם מנוע בנזין, בהחלט ניתן להבין את היבואן שמנצל את מתיחת הפנים הנוכחית שהדגם עבר כדי להנחית כאן גם גרסת בנזין המצוידת במנוע 1.2 טורבו מודרני בשילוב גיר אוטומטי כפול מצמדים.

רנו מגאן סטיישן (צילום: ניר בן זקן )
צילום: ניר בן זקן

בעוד שבעבר חשיבותה של קטגורית הסטיישנים בשוק המקומי הייתה זניחה ובעלת זהות סקטוריאלית ברורה, בשנים האחרונות אנו חוזים בביקושים ערים לתצורת מרכב זו והתחרות בסגמנט קשה ומרובת משתתפים.
המגאן הרשימה אותנו וזכתה, בגרסת הדיזל שלה, במקום השני במבחן הסטיישנים הגדול שערכנו לא מכבר, אך כעת לנוכח עדכון המראה, שילוב מנוע הבנזין שקל יותר לאנשים לעכל ובמחיר שמציב אותה בדיוק במרכז התחום, החלטנו לקחת את המגאן אסטייט למבחן נוסף כדי לראות האם יש לנו מתמודדת מחודשת על כתר הסטיישן האולטימטיבית.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא

עוד בערוץ הרכב של mako
בארץ: רנו מגאן סטיישן בנזין 
מבחן דרכים: אסטרה סטיישן 
משפחתיות הסטיישן של ישראל במבחן  

מתרשמים
הופעתה החיצונית לא מסגירה את גילה המתקדם, במונחים של תעשיית הרכב, והמגאן היא מהנאות ביותר בסגמנט הסטיישן.
מתיחת הפנים, גם אם היא קלה, מעדכנת את תווי פניה הנאים באמצעות הדגשת הפנסים הגדולים, שילוב עפעפיים מוכספים וסבכה חדשה עם סמל גדול במרכזה והיא מחדדת את המראה הכללי שבחלקים אחרים נותר ללא שינוי עם בתי הגלגלים מודגשים, פסי גגון נאים ואחוריים מעוטרים בפנסים ייחודיים המקנים יחדיו מראה דינמי, חטוב ורחוק ממראה הסטיישן המסורתי והמסורבל.

הבעיה של המגאן (גם לאחר מתיחת הפנים), היא שכל היופי הזה נשאר מחוץ לדלת. כשמתיישבים במושב הנהג גילה המתקדם מורגש מיד ועל אף שאיכות ההרכבה בסך הכל טובה הפלסטיקה נוקשה למגע. הצבעים קודרים ותא הנוסעים מרגיש מיושן.
נקודה כאובה נוספת ומוכרת שלא טופלה במתיחת הפנים היא הנדסת האנוש; בקרת השמע ממוקמת מתחת לבקרת האקלים והתוצאה היא בלבול מתמיד ביניהן ולכך מתווספים מתגים קטנים וכפתור שלרוב אחראי על השליטה בעוצמת השמע אך למעשה הוא זה השולט על העברת תחנות הרדיו.
ישנן עוד יציאות מוזרות כמו כפתור בקרת השיוט והגבלת המהירות שנמצא דווקא בין המושבים הקדמיים או מד המהירות הדיגיטלי, ואלו אינן מקלות על התפעול.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא

תנוחת הנהיגה סבירה אך היא נפגעת מזוויתו האופקית של ההגה – עניין מסורתי ברנו. המושבים עצמם רכים ונוחים למדי אם כי מעט פחות טובים בתמיכה.
למרות בסיס הגלגלים הנדיב (270.1 ס"מ) המרווח לנוסעים מאחור לא מדהים. הוא אמנם סביר בגזרת הרגליים אך מרווח הראש ורוחב המושב מתקשים להרשים.

תא המטען פרקטי הודות לסף נמוך ומפתח רחב ומציע נפח נדיב של 486 ליטרים וכולל גם תא נסתר מתחת לשטיח בנפח 33 ליטרים. קיפול המושבים יאפשר לכם להשלים הכנסה כמובילים באמצעות הגדלת הנפח ל-1,600 ליטרים.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא

המגאן אסטייט מגיעה בשתי רמות אבזור נדיבות למדי: גרסת הבסיס "אקספרסיון" ב-128 אלף שקלים הכוללת בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע עם שליטה מההגה, בלוטות' ו-USB, בקרת שיוט, מראות מתקפלות חשמלית, חיישני גשם, תאורה וחניה אחוריים, חישוקים קלים בקוטר 16' ו-6 כריות אוויר.
הגרסה הבכירה PSR מוסיפה לרשימה גג פנורמי ומפתח חכם בעבור 4,000 שקלים נוספים.
ברכב המבחן הותקנה גם מערכת מולטימדיה עם מסך מגע בגודל 7' הכולל מערכת ניווט, מצלמת רוורס, הצגת קבצי מוסיקה והעתקת ספר טלפונים בעברית בתוספת 5,900 שקלים, אופציה עליה היינו מוותרים נוכח המחיר הגבוה מדי וממשק התפעול המסורבל של המערכת.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא

נוהגים
למעשה השינוי המרכזי במגאן אסטייט המחודשת הוא באגף ההנעה. אל אופציית מנוע הדיזל הייחודית בנוף הישראלי מצטרפת יחידת ההנעה החדשה של רנו שמסתפקת בנפח של 1.2 ליטרים ומוכרת מהאחיות הצעירות לבית רנו, הקליאו והקפצ'ור.

המנוע נעזר במגדש טורבו ומצליח לנפק עדר מכובד של 132 סוסים ומומנט גמישות של 20.9 קג"מ כבר ב-2,000 סל"ד נמוכים.
יחידת ההנעה מעבירה את הכוח לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים רובוטית אוטומטית כפולת מצמדים עם 6 יחסי העברה.

רנו מגאן סטיישן (צילום: ניר בן זקן )
צילום: ניר בן זקן

על הכביש המנוע מרגיש קצת פחות חזק ממה שהנתונים מספרים, אך הוא מספק ביצועים טובים למדי. עם זאת, תחת לחץ, יחד עם תיבת הילוכים לא מאוד זריזה, אופי פעולתה של יחידת ההנעה לא מעודן ולינארי מספיק בעיקר בתחילת נסיעה.
מהעבר השני יחידת הכוח מתגלה כשקטה ונעימה בשיוט (2,400 סל"ד ב-110 קמ"ש) הודות לבידוד טוב של רעשי מנוע, דרך ורוח.

למרות תצורת הסטיישן, השלדה של המגאן מפתיעה לטובה וגם ההגה, על אף היותו שתקן מאוד, מדויק ומגיב בצורה ישירה לכל פקודה ומי שלא נרתע מהמתלים הרכים וזוויות הגלגול המוחשיות יגלה מכונית עם אופי פעולה המחבר למלאכת הנהיגה ושותפה מאוד חביבה לכבישים מפותלים ודינמיים.

רנו מקדשת את נוחות הנסיעה כאבן דרך היסטורית וגם רמת הנוחות של המגאן אסטייט בסך הכל גבוהה ומתבלטת לטובה בעיר, שם היא מתמודדת היטב עם שברי אספלט וחריצים. עם זאת, בכביש גלי ומהיר מעט יותר מורגש חוסר ריסון מסוים עקב הרכות הבסיסית.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא

מסכמים
למגאן אסטייט שלאחר מתיחת הפנים יש יתרונות רבים וחשובים וקל להתאהב בה ממבט ראשון בזכות עיצוב חיצוני מרשים.
בנוסף, היא מאובזרת היטב, מציגה נוחות נסיעה טובה ואפילו מהנה למדי לנהיגה.
המנוע החדש מספק ביצועים לא רעים, חסכוני יחסית בצריכת הדלק ואין ספק שהוא יביא לקוחות שעד כה נרתעו מטרטור הדיזל.
עקב האכילס המשמעותי ביותר של המגאן הוא תא הנוסעים שנותר ללא שינוי ומרגיש מיושן, קודר ולא אינטואיטיבי.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא

עם תג מחיר של 128 אלף, שקלים הזהה לשאר חברות הקטגוריה, המגאן אמנם לא זוהרת אבל נותנת בהחלט תמורה לא רעה למי שירכשו אותה.
כדי להכריע אם כעת בגרסת הבנזין היא יכולה להתמודד על צמרת הסגמנט החלטנו להפגיש אותה ל"חפוז" עם הקיה סיד SW, המנצחת במבחן הסטיישנים שערכנו בעבר.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא
רנו מגאן סטיישן (צילום: ניר בן זקן )
צילום: ניר בן זקן
רנו מגאן סטיישן (צילום: ניר בן זקן )
צילום: ניר בן זקן

מבחן בזק: רנו מגאן סטיישן מול קיה סיד סטיישן / ניר בן זקן

הקיה סיד SW היא מכונית די חדשה בזירה ולמרות שהיא עוצבה על ידי פיטר שרייר, אחד ממעצבי הרכב המוכשרים ביותר בעולם, במבחן הרושם הראשוני דווקא ידה של הצרפתיה על העליונה.
עם הכניסה לקבינה ההובלה עוברת לסיד, אשר למרות רשימת אבזור צנועה מאשר במגאן, מרגישה איכותית יותר. כמו כן תפעול המערכות השונות אינטואיטיבי יותר.
יש הרבה תאי אחסון וגם התחושה אוורירית יותר הודות לשטחי חלונות גדולים ושמשה משולשת בסמוך לקורה A.

מבחינת תנאי מחיה הקרב צמוד יותר, ובעוד שברנו יש מושבים נוחים מאוד אך מרווח מעט מוגבל, בקיה מאחור המושבים נוקשים יותר אך למרות בסיס גלגלים קטן יותר (265 ס"מ) המרווח לנוסעים מאחור נדיב יותר וגם תא המטען (528 ליטר) בעל נפח עדיף.

לסיד מנוע 1.6 שבסיוע הזרקת דלק ישירה מפיק 136 כ"ס ומשודך לתיבה כפולת מצמדים-אוטומטית עם 6 יחסים.
אופי פעולתה החלק של תיבת ההילוכים של הסיד בולט לטובה ולא סובל מההשהיה האופיינית לתיבות כפולות מצמד בזינוק מעמידה, דבר שמעניק לה את הבכורה בהאצות מהמקום. עם זאת בתאוצות הביניים המגאן זריזה יותר הודות לזמינות כוח עדיפה.

רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא

על מפגעי הסלילה העירוניים הסיד מרגישה נוקשה יותר כך שבמהירות נמוכה היא מבודדת שיבושים פחות טוב מהמגאן, אך מאידך מתליה המוצקים גורמים למרכב להתנדנד פחות ככל שמהירות הנסיעה עולה.

גם בידוד הרעשים טוב יותר. המנוע אמנם מעט נוכח (2,500 סל"ד ב-110 קמ"ש) אך רעשי דרך ורוח חודרים פחות מאשר במגאן.

היכולת הדינמית של הסיד טובה מאוד, אחיזת הכביש גבוהה, זוויות הגלגול מצומצמות ולהגה משקל טבעי (למרות שכמו זה שבמגאן, גם הוא לא קומוניקטיבי), ובסך הכל התנהגות הכביש של הקיה בוגרת, צפויה ובטוחה יותר אך פחות שובבה וכיפית לנהיגה מבמגאן.
במפתיע, למרות המנוע המודרני המוגדש ברנו, הקיה הייתה חסכונית יותר עם 14 קילומטר לליטר בשיוט ו-10.1 קילומטר לליטר תחת לחץ.

מבחן השוואתי משפחתיות סטיישן (צילום: נעם וינד)
צילום: נעם וינד

שורה תחתונה
בשונה מגרסת הדיזל של המגאן סטיישן שהציעה ייחודיות ואטרקטיביות בנוף המקומי, האסטייט בגרסתה עם מנוע הבנזין (שיווק גרסת הדיזל ב-134 אלף ש' נמשך במקביל) מתקשה, פרט למראה עדיף ולרשימת אבזור נדיבה ועם תג מחיר של 128 אלף שקלים, להציג יתרונות מוחצים ביחס לסיד SW (129 אלף ש') שניצחה במבחן הסטיישנים הגדול שערכנו.
כמי שמצוידת בתא נוסעים איכותי ומרווח יותר, בנימוסי כביש בוגרים יותר ואפילו בצריכת דלק עדיפה, נראה שהקוריאנית שומרת על הכתר.

רנו מגאן סטיישן (צילום: ניר בן זקן )
צילום: ניר בן זקן
רנו מגאן סטיישן (צילום: מולי גומא)
צילום: מולי גומא
_OBJ