בקטנה, הוא גם התרחב קצת לעבר אפריקה ומעט למזרח התיכון ובסך הכל היה מבסוט לגמרי מהחיים.
היו לו כמה טריקים חביבים שהפכו אותו למקובל ומוערך בקרב חבריו ואפילו אויביו והוא ניצל אותם עד תום ולא טרח להזיע כל כך במקומות שהצריכו מאמץ.
אבל בעשור האחרון משהו השתנה. אל שטחי המרעה הטבעיים שלו החלו לפלוש זרים ולהציע יתרונות בתחומים בהם מי שחשב את עצמו למלך החיות נהג לחפף.
בתחילה האריה סירב להתרגש והמשיך בשלו, אולי אפילו בכוונה בחר שלא להתאמץ יותר מדי. "הרי הם עוד יתגעגעו אליי", חשב לעצמו בביטחון, אבל הזמן עבר, הרעב גבר וממש רגע לפני שזה היה מאוחר מדי האריה החליט לשנס מותנים ולצאת בחזרה למסע צייד ללא רחמים כדי לזכות בכבוד האבוד ובנתח העסיסי של השוק שהוא היה רגיל לו בעבר.
באיחור רב האריה הבין שהפעם כבר לא יספיק שטח המרעה הישן ויש לתור את כל קצוות הגלובוס אחר מקומות חדשים בהם אפשר להתיישב ולהרחיב את השבט. הוא גם הבין שאחרי שנים של בטלה עליו לחזור ולעבוד על הקסם ההוא שפעם הפיל את כולם בשביו ובסופו של דבר למד גם לקח ממש ממש חשוב לפיו עליו לפתח יכולות חדשות ולא להתבייש ללמוד מאחרים גם אם הם רק ג'וקים והוא מלך החיות.
הרבה הרבה זמן לקח לפיג'ו להבין שאל מול שוק אירופאי במיתון, ביקוש גובר למכוניות מסוגננות יותר בשווקים החזקים, הרבה יותר מתחרים על כל לקוח שמציעים סחורה ראויה ויכולת ממשית לזינוק במכירות וצמיחה רק במדינות העולם השלישי (סליחה, נחזור לתקינות הפוליטית – שווקים מתפתחים) יש לשנות מהקצה אל הקצה את מתכונת הפעולה. הבעיה היא שאת הפיגור הטכנולוגי שנצבר בשנים של שאננות לוקח זמן להדביק ובעוד שבמחסן החלפים של מרבית היצרניות האירופאיות יש כבר די מזמן מנועי טורבו קטני נפח וחסכוניים, תיבות הילוכים רובוטיות כפולות מצמדים ועוד שלל טכנולוגיות מתקדמות, במחסן של קונצרן PSA עדיין יש מדפים מלאים בתיבות ה-AL4 הארכאיות ומנועים אטמוספריים לא ממש לוהטים.
בפיג'ו הבינו שאי אפשר לחכות עוד והחליטו שהגיע הזמן לעבוד, ובשנתיים האחרונות הציגה החברה את ה-208 שמנסה לחזור למתכון הטוב ההוא מה-205 וה-206 שהעניק לה בזמנו דומיננטיות כה בולטת בשוק הסופר מיני, את ה-301 שמכוונת לאותם שווקים מתפתחים שכולם מדברים עליהם ונשענת על מבנה פשוט עם יכולות שרידות גבוהה כמו אייקונים מיתולוגיים מההיסטוריה של המותג דוגמת ה-404, וכעת משיקה החברה בזמן אמת יחסית במקביל לדגמים חדשים מבית רנו, שברולט, אופל ופורד – קרוסאובר מסגמנט B, או במילים קצת פחות גבוהות את התגובה של האריה להצלחה המסחררת של הג'וק.
מתרשמים
כמו כל מתחריו בסגמנט הג'יפונים הקטנים, גם ה-2008 מתבסס על פלטפורמת הסופר מיני של החברה שעליה הורכבו משטחי פח, קומפוננטים ומכלולים שונים שאמורים להעניק לרכב החדש נוכחות אחרת שתקסום ללקוחות הפוטנציאלים ותיצור להם הרגשה-אשליה שהם מקבלים יותר מסתם תחפושת ואיפור על מכונית סופר מיני.
בניגוד לניסאן עם הג'וק ורנו עם הקפ'צור שהחליטו ללכת על נוכחות מתפרצת ויש שיגידו אפילו צעקנית, בפיג'ו בחרו בקו עיצובי שונה, רגוע וסולידי - הרבה יותר סולידי, ואין מנוס מלציין שאפילו אל מול רכבים אפרוריים כמו היטי של סקודה ה-2008 מתקשה לבלוט.
שלא תבינו אתנו לא נכון, לא מדובר ברכב לא נעים לעין וכשבוחנים כל אחד מהפריטים שמרכיבים אותו בהחלט ניכרת השקעה וירידה לפרטים: מפרונט המכיל את הפנים החדשות של פיג'ו בשילוב סבכה גדולה ופגוש עם ניחוחות קרביים, דרך צדודית הכוללת כמה קימורי פח שיוצרים זרימה, גגון מסילות ותפיחה בחלקו האחורי של הגג המשלבת אלמנט עיצובי בהשראת החלון העליון באחורי לנד רובר דיסקברי (או טלבוט מאטרה עם אתם בעלי זיכרון ארוך במיוחד ומעדיפים להאמין שההשראה של המעצבים הגיעה מתוך המשפחה), ועד לאחוריים עם פגוש מסיבי ויחידות תאורה גבוהות. אבל המכלול קצת מסורבל, לא מעורר חשק ויותר מכל לא סקסי כמתבקש כל כך בסגמנט.
כשמוסיפים לזה יציבה לא גבוהה במיוחד עם מרווח גחון של 15.5 סנטימטרים בלבד שלא שונה באופן מהותי מגובהם הממוצע של רכבי סופר מיני סטנדרטים, חישוקים לא גדולים ואת העדרם של כנפוני פלסטיק שחורים מעל בתי הגלגל, אין מנוס מלציין שה-2008 נראית יותר כמו גרסת סטיישן משודרגת ל-208 מאשר ג'יפון אופנתי.
תא הנוסעים, לעומת זאת, מקורי ומזמין יותר וכולל שילובי גוונים נאים, דיפונים באיכות טובה ודשבורד שכמו ב-208 מציע פריסה ייחודית עם הגה קטנטן ולוח מחוונים הממוקם מעליו ומאפשר לראות את המידע שבמחוונים מבלי להסיר עיניים מהדרך. כמו ב-208 גם כאן בקונסולה המרכזית יש מסך גדול השולט על מערכת השמע, דיבורית הבלוטות' המובנית ומערכת הניווט ומציע גם גישה לרשת (זמין באירופה בלבד) דרך מספר אפליקציות ייחודיות שפיג'ו פיתחה.
לאווירה הנעימה מוסיפים ידית בלם יד בעיצוב מקורי, מערכת בקרת אקלים מפוצלת עם קונסולת שליטה בגימור שחור מבריק, מושבים מעוצבים עם תפרים בולטים, תאורת לד כחולה מסביב למחוונים ועל התקרה, דוושות מחוררות ועוד.
חבל שיש משטחים, כמו חלקו העליון של הדשבורד ובכמה מהדיפונים, בהם איכות פלסטיקה לא מרשימה ומעניקה תחושה חלולה הפוגמת באווירה הכללית.
המושבים הקדמיים נוחים ומציעים שלל אפשרויות כיוון כולל גובה גם במושב הנוסע, המרווח טוב וניתן להגיע לתנוחת נהיגה כמעט אידיאלית (אם כי יש אנשים שלא מתחברים להגה הנמוך).
המרווח מאחור טוב משמעותית מאשר ב-208 ושני מבוגרים ישבו כאן ללא בעיה, אך זווית המושב זקופה מדי ומעניקה תחושה מעט ספסלית. כמו כן, למרות הגג המוגבה, מי שגובהו מעל 1.80 מטרים יאלץ לפתח בשורת מושבים זו קשר אינטימי עם הגג.
תא המטען בהחלט מפתיע לטובה ומציע מבנה נוח, פתח הטענה נמוך ורחב ונפח של 360 ליטרים במצב רגיל וכמעט 1,400 ליטרים כאשר שורת המושבים האחורית מקופלת ויוצרת משטח הטענה בגובה אחיד.
כל הגרסאות של ה-2008 מגיעות עם הנעה קדמית בלבד וניתן לבחור בין 3 מנועי דיזל ו-2 מנועי בנזין ובהתאם לגרסה לבחור בין תיבת הילוכים ידנית, רובוטית אוטומטית עם מצמד יחיד או אוטומטית פלנטרית.
הגרסאות הרלוונטיות לשוק הישראלי הן גרסת הבנזין 1.2 המצוידת בגיר ידני עם 5 יחסי העברה ומנוע אטמוספרי עם 3 צילינדרים המפיק 82 כ"ס ובעיקר גרסת ה.1.6 הכוללת את המנוע שפותח ביחד עם מותג מיני של ב.מ.וו ומוכר מדגמים רבים של קונצרן פיג'ו-סיטרואן שמפיק בגרסה אטמוספרית זו 120 כ"ס ומשודך לתיבת ההילוכים AL4 האוטומטית הותיקה שמסתפקת ב-4 יחסי העברה.
בהמשך הדרך, תוך בערך שנה וחצי, בפיג'ו מבטיחים לעדכן את ההיצע עם גרסת טורבו למנוע ה-1.2 שתגיע בשתי רמות גדישה עם 110 או 130 כ"ס וסוף סוף גם להציע גרסת 1.6 אוטומטית חדשה שתחליף, אחרי 15 שנים לא מוצלחות במיוחד בשירות את תיבת ה-AL4 ה"חכמה" בתיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית חדשה לחלוטין עם 6 יחסי העברה.
נוהגים
כנהוג בהשקות אירופאיות המארגנים התמקדו בגרסאות הידניות ולצערנו בפיג'ו לא הרגישו שום צורך מיוחד להפגיש את כל עיתונאי הרכב בעולם עם בינתה המלאכותית ה"מופלאה" של תיבת ה-AL4.
בהעדר גרסה אוטומטית הסתערנו על גרסת ה-1.6 בנזין הידנית ויצאנו לדרך. הנתונים הרשמיים מדווחים על מאה קמ"ש בתוך כ-10 שניות ומהירות מרבית של כמעט 200 קמ"ש. על הכביש ה-2008 אמנם לא מרגיש כוחני במיוחד אבל מספק דחף סביר גם בכביש ההררי, עם זאת כדי להשיג ממנוע זה את המיטב יש לדחוף אותו אל טווח הפעולה הגבוה ובמצב זה הוא מעט מחוספס ורועש בצורה שלא ערבה לאוזן אשר לא מעודדת להמשיך בקצב הזה. תיבת ההילוכים הידנית המשודכת למנוע מסתפקת ב-5 הילוכים וסובלת מידית מעורפלת ובעלת מהלך ארוך.
הראות בסך הכל טובה והנהג לא סובל משטחים מתים גדולים, עם זאת תנוחת הישיבה לא גבוהה באופן משמעותי מזו שברכב רגיל וה-2008 לא מעניק ליושביו את התחושה השלטת שהלקוחות של רכבי הפנאי כה אוהבים ומחפשים. בכביש המהיר ה-2008 מתגלה כפרטנר נעים שניתן לנסוע איתו מרחקים ארוכים מבלי לסבול יותר מדי רעשי רוח ודרך.
נוחות הנסיעה מפתיעה לטובה, והגם שהאספלט הצרפתי ללא ספק טוב בהרבה מזה של מע"צ, ניתן לקבוע שמדובר ברכב שיודע לחסוך מישבני הנוסעים את מרבית שיבושי הדרך.
גם בכביש המפותל ה-2008 לא מתבלבל ונתיב ההשקה, שכלל הרבה כבישים הרריים, בהחלט מצביע על כך שבפיג'ו די בטוחים ביכולת הדינמית של הרכב החדש שלהם.
למרות תוספת האורך והגובה, זוויות הגלגול מתונות למדי וכמו ה-208 גם ה-2008 מרגיש מהודק, מדויק ומאוזן וכולל מערכת היגוי המציעה נכונות מרשימה לצלול לתוך הפניה. עם זאת, עדיין יש לזכור שמדובר בהגה חשמלי וזה לא מספק יותר מדי אינפורמציה לאוחז בו וגם סובל מערפול קל במרכזו.
הגרסה השנייה של ה-2008 שרלוונטית לשוק הישראלי היא גרסת ה-1.2 הידנית שאמורה לתת ל-2008 מחיר פתיחה אטרקטיבי. מנוע זה המסתפק ב-3 צילינדרים ומציע 82 כ"ס לא מרגיש נמרץ במיוחד, אבל מסוגל לנפק קצב תנועה מתקבל על הדעת. באופן מפתיע דווקא בגרסת הבסיס תיבת ההילוכים הידנית (גם עם 5 יחסי העברה) מרגישה מדויקת הרבה יותר וכוללת ידית העברה נעימה וקלה לתפעול.
גרסת הדיזל הבכירה המציעה מנוע 1.6 מוגדש אמנם מציגה הספק של 115 כ"ס, הנמוך במעט מזה של גרסת ה-1.6 בנזין המקבילה, אך מומנט עדיף באופן משמעותי ועקומת הספק שטוחה מעניקים על הכביש קצב תנועה וגמישות טובים בהרבה שבשילוב תיבת הילוכים מצוינת עם 6 יחסי העברה הופכים את הנסיעה ב-2008 דיזל לנעימה במיוחד ורק מדגישים עוד יותר את חוסר ההיגיון שבאפליה ממנה סובלים לוגמי הסולר מצידן של רשויות המיסוי הישראליות.
אמנם ה-2008, כמו כל הג'יפונים הקטנים, לא באמת אמור להעניק יכולת שטח ממשית, אך בפיג'ו מציעים בתוספת תשלום מערכת בקרת אחיזה לשטח שאמורה לשפר במשהו היכולות של ה-2008 גם מעבר לאספלט.
המערכת כוללת בורר מצבים שהועתק במדויק ממערכת הטריין רספונס המפורסמת של לנד רובר הפועל על מערכת בקרת האחיזה ומציע בחירה בין 5 מצבים שונים (בקרת אחיזה מנותקת, מצב כביש, שלג, חול ובוץ). ניסוי קצר של המערכת במכשול בוץ שהוכן לכבודנו על ידי המארגנים מציג מערכת שאמנם לא היינו ממליצים לבנות עליה בנתיב ג'יפים אתגרי, אבל בהחלט יכולה לעזור להוציא נהג לא מיומן בקלות יחסית מכל מיני צרות. עם זאת, התנסות השטח הקצרה שלנו גם הדגישה את מגבלות מרווח הגחון המצומצם ובאחד השיפועים חלקו הימני של הפגוש הקדמי יצא ממקומו לאחר שפגע בקרקע.
מסכמים
על הנייר ה-2008 מציג יכולת ביצוע טובה עם תא נוסעים נאה, נוחות נסיעה ראויה ויכולות דינמיות שלא נופלות מאלו של מכונית סופר מיני ממוצעת. לחובתו ניתן לזקוף את מנועי הבנזין שמתקשים להרשים ואת מפרט הגרסה החשובה ביותר לשוק הישראלי שיכלול, לפחות בשנה וחצי הקרובות, תיבת הילוכים אוטומטית מיושנת עם 4 יחסי העברה בלבד.
אבל הבעיה המרכזית של ה-2008 היא לא בביצוע אלא במהות ונראה שכמו במקרה של ה-3008 שנולד כדי להתחרות בסגמנט רכבי הפנאי הקומפקטיים (קיה ספורטאז', מאזדה CX5 ודומיהם) גם במקרה זה בפיג'ו פשוט לא ממש הבינו שבסגמנט הפנאי העיצוב והנוכחות משחקים כינור ראשון ועם עיצוב לא סקסי שמתקשה לרגש, מרווח גחון מצומצם ואפקט ויזואלי שלא מעניקים ל-2008 את הפוזה הנדרשת, ה-2008 יתקשה לשחק באמת במגרש של המתחרים הבולטים בסגמנט.
עם זאת, במידה ויהנה מתמחור נכון ואטרקטיבי (רמז - מקסימום 120 אלף שקלים לגרסה האוטומטית) ויגיע ברמת אבזור נדיבה, יתכן שלנוכח עליית הפופולריות של מכוניות בתצורת סטיישן ה-2008 יוכל לזכות כאן להצלחה בקרב משפחות בנות לא יותר מארבע נפשות שיוכלו ליהנות מרכב שימושי ומוקפד ומעט מקורי יותר אל מול עדר המשפחומטיות.
