ככה פתאום, מבלי ששמנו לב לכך, הטיגואן נמצא איתנו כבר זמן לא מועט וכמו תמיד בעולם הרכב – כאשר סימני עייפות נראים בשטח מגיע הזמן למתיחת פנים כזו של אמצע החיים לקראת המשך הדרך. חלקכם זוכרים בוודאי את מסע הפרסום האגרסיבי שקדם להגעתו של הטיגואן לארץ ב-2008 "כמו טוארג, רק טוב בשטח", או "כמו טוארג, רק לא מכוער" - זעקו המודעות בשלל עקיצות ורמיזות, אשר ניסו למתג אותו כילד הקטן והחצוף לבית משפחת פולקסווגן. המסר הפרסומי השנוי במחלוקת אולי היה מבריק ומקורי מאוד, אבל הרכב שהגיע בעקבותיו בכלל לא רצה להיות מורד וחצוף אלא בסך הכל עוד ילד טוב מבית משפחת פולקסווגן.
האם מתיחת הפנים שינתה את אופיו והפכה אותו באיחור של כמה שנים לחצוף ופורץ גבולות כמו שהבטיחו לנו? יצאנו לבדוק.
עוד לפני שיצאנו לדרך
מראש נקדים ונציין שהשינויים בטיגואן המחודש אינם קיצוניים: המראה החיצוני עודכן בעיקר בחזית כדי ליישר קו עם המראה העיצובי החדש האופייני לדגמי הקונצרן האחרים - מהגולף ועד הטוארג. תא הנוסעים נותר כמעט ללא שינוי ועדיין חולק לוח מחוונים עם הגולף פלוס. תא המנוע מכיל את אותו המנוע, אך זה זכה לתוספת של עשרה סוסים ושידוך לתיבת הילוכים כפולת מצמדים DSG בעלת שבעה יחסי העברה במקום שישה עד כה.
בעוד אני בוחן את הטיגואן בעיניים דקדקניות, אני מנסה לבדוק מה אני אוהב יותר ומה פחות בלוק המעודכן, ואיפה הוא קולע לטעם - לא רק שלי, אלא גם לטעמו של הרוכש הפוטנציאלי. מצד אחד יש בטיגואן סממני יוקרה מסוימים, כגון שבכת הגריל והפנסים הקדמיים שבהחלט מרשימים, מצד שני ישנם דברים שעוברים פחות טוב את המבחן הויזואלי כגון בתי הגלגל שעשויים מפלסטיק שחור ופשוט, ממש כמו החלק התחתון של הפגוש האחורי.
הסתובבנו סביב הרכב מספר דקות על מנת להכריע בסוגיה: האם הטיגואן הוא רכב מרשים או אנמי, אך בסופו של דבר - החומוס הכריע, אז נטשנו את הרכב והלכנו לאכול. הסכמנו כי הרכב כולו משדר סולידיות, כזו האופיינית לרכבי פולקסווגן, ובכך הוא מצליח להיטמע היטב יחסית בכביש - נקודה לזכותו או לרעתו? זה אתם תגידו.
נקודה לזכותו חייב להיאמר, מכיוון שכאשר עצרנו לסט של צילומים בזיכרון יעקב, עוברים ושבים אמרו "הנה הטוארג, זה החדש?" אז כנראה שבכל זאת, הקריצה לאח הגדול יותר ניכרת בטיגואן המחודש, וזה לא משהו להקל בו ראש לדעתי.
טוב, התיישבנו, מה עכשיו?
למרות כל אפשרויות הכוונון של מושב הנהג וגלגל ההגה, עדיין מצאתי את עצמי מתקשה למצוא תנוחת נהיגה מושלמת. נעם טען שאני קטנוני ובמילא לוקח לי שלוש שעות לכוון את הכסא בכל מכונית, אז "יאאללה הטורבו מתקרר, תן גז כבר" (ציטוט לא מדויק שלו). אני מלמלתי משהו על בטיחות, הוא טען שהיינו צריכים לצאת בשש בבוקר עם קצב ההתארגנות שלי, והמשכנו בדרכנו.
בנהיגה עצמה המושב מתגלה כתומך באופן סביר ונוח למדי ורק בסופו של יום נהיגה עמוס בקילומטרים התחלתי לנוע ולנוד בתוך המושב על מנת לאפשר תזוזה לחוליות עמוד השדרה שלי.
לאן נוסעים?
יום המבחן היה ללא ספק היום הסוער ביותר עד כה השנה, במזג אוויר שכזה הרוב המוחלט של תושבי ישראל העדיף לצלול לתוך שמיכות הפוך ולא לנסות לצלול במהירות לתוך פניות. אמנם גם חלק מצוות הבוחנים הריץ מחשבה כזו בראשו אבל בסופו של דבר החובה העיתונאית הכריעה ויצאנו לדרך. סירבתי להדרים מכיוון שאני חורש את כביש סדום ערד באופן קבוע, אחדים הציעו לצאת לגיחה זריזה דרך נס הרים בואכה ירושלים – "קרוב מדי", אני טענתי. הצעות אחרות גם הן לא זכו להתלהבות משאר יושבי הרכב, אז החלטתי לנסות טריק ישן שכמעט תמיד עובד: אני פשוט מסמן את המקום שבו אני מעוניין לאכול, דואג להלהיב את שאר יושבי הרכב, ומועך את דוושת הגז.
מה אתם יודעים? זה הלך! חומוס אבו אדהם נבחר כיעד הקולינרי, אבל לא זה שנמצא בתל אביב, אלא המקורי, בכפר יאסיף. זוהי נקודה טובה להתחיל ממנה את היום, שכן ברגע שהגעת לשם כל כבישי ושבילי הצפון נמצאים במרחק לחיצה הגונה על הדוושה הימנית.
במהלך הנסיעה עד כפר יאסיף בחנתי את המושב האחורי והגעתי למסקנה שמרווח הפנים מספק עד מאוד, יציאת המיזוג האחורית מועילה וגם משענת היד האמצעית מוסיפה עוד נדבך של איכות חיים. הרכב מבודד מאוד כך ששיחה ערה יכולה להתנהל בקלות, מה שאפשר לנו לסקור את כל ההיסטוריה המוטורית של האנושות... עד שהנשים שאיתנו רצו להכות אותנו נמרצות.
טוב, קראנו עד פה, הגיע הזמן לנהוג באמת!
חלק הנהיגה מתחיל בלי ציפיות מיותרות מצידי, מכיוון שאני תמיד נוהג לומר שציפיות הן לכריות. עדיין, יש כאן כמה מאפיינים שאי אפשר להתעלם מהם אשר עומדים בסתירה מסוימת אחד לשני. מצד אחד, אני מצפה להתנהגות פוליטיקלי קורקטית שכן מדובר בשלדת פולקסווגן, מצד שני יש כאן גרסה מוחלשת של המנוע המצוין של הגולף GTI הנוכחית.
אמנם בדרך מה-GTI לטיגואן המנוע איבד חלק מעדר סוסיו ומסתפק כעת ב-180 כ"ס, אבל עם נתון של 28.4 קג"מ שמתקבלים בטווח של 1,700-4,500 סל"ד אי אפשר לומר שזה לא מנוע שעושה את העבודה. התחושה היא של דחף קבוע וליניארי, לא מאיים או מתפרץ בשום שלב אבל נוכח ומורגש כמעט לכל אורך הסל"ד. למה כמעט? כי הוא נחנק מעט בסל"ד גבוה. איכשהו גם השקיטו את פעולתו, כך שהגרגור הקטן והערב לאוזן אשר מתקבל בגולף GTI עם כל החלפת הילוך ב- DSG, התחלף בטיגואן בצליל מכני משמים ומעט מלאכותי. חשוב לציין שאין בכך להוריד משידוכו המוצלח של המנוע לרכב זה, שכן האצות ביניים מתקבלות ללא כל שהות או הרהור. הנתונים הרשמיים מדווחים על האצה ל- 100 קמ"ש בתוך 8 שניות, לא רע לרכב בסגמנט הנ"ל.
תיבת ה- DSG מאפשרת התנהלות רגועה תוך החלפות הילוכים מתונות. היא אינה ממהרת להוריד הילוך בכל האצה קטנה, אולם כאשר היא מורידה הילוך, היא עושה זאת בצורה מהירה מאוד. נעם אוהב לנהוג במצב הידני ולבחור בעצמו את ההילוכים, אני טוען שאם אין דוושה שלישית ומשחקי עקב לצד אגודל - המצב הרצוי מבחינתי הוא S, ועליו יש לומר כמה דברים: בהתחלת נסיעה ובשיוט איטי, הדברים לא מתנהלים על מי מנוחות - התחושה קופצנית מעט ורגישה למדי, אך בנהיגה נמרצת הורדות ההילוכים נעשות באופן מהיר. יש לציין כי בשל התיבה מרובת ההילוכים (שבעה במספר, לא השתמשנו ביותר מחמישה במילא) תמיד התיבה מוצאת הילוך עם כח זמין להיות בו.
הטיגואן ניחן באחיזה מרשימה למדי שאין בינה לבין רכבי שטח וותיקים דבר, כיאה למכונית מודרנית המכילה בקרות רבות לשמירה על חיי הנהג (ABS, EDL, TCS, ESP, BAS). בנהיגה חלקה וטכנית גם אם מהירה, המערכות לא ממהרות להיכנס. פרובוקציה בהחלט תעיר אותן משנת החורף שלהן, אך שמירה על קו פניה נקי תוך שימוש בהפניה אחידה ומינימלית של ההגה לא תמהר להכניסן גם אם הרכב ירחיב מעט קו בתוך הפנייה או ביציאה ממנה. ההגה ניחן בחוסר תקשורת אך משקלו סביר, עם מעט שטח מת בהפניה הראשונית, בעוד המתלים רכים וסופגים את שיבושי הכביש - טוב ליומיום, פחות להתנהגות. הרכב מכויל כצפוי לתת היגוי על המגבלות, והתחושה של הנהג הממוצע תהיה שהרכב רוכן עוד הרבה לפני שהוא מאבד אחיזה באמת - דבר אשר ירמז על העתיד להגיע עוד לפני ההתרחשות עצמה. יכולת הבלימה של הרכב טובה ולא נרשמו דעיכות בעוצמת הבלימה בכביש המפותל החביב עלינו אשר נמצא אי שם על גבול הצפון.
כמו טוארג, רק טוב בשטח?
כבר בנקודה זו אקדים ואומר שלא בחור של רכבי שטח אנוכי, וגם אם כן - הרי שצריך להיות מדובר בג'יפ ספרטני ומסוקס או לחלופין בטנדר פשוט - מבחינתי שניהם עושים את העבודה. לכן, מגמת הפרימיום-שטח או רכבי הקרוס-אובר (שלמעט מראה קרבי אין בינם לבין השטח דבר) שפוקדת את ארצנו בשנים האחרונות מעט תמוהה בעיניי. אני יכול להבין מדוע אנשים נמשכים לנהיגה יומיומית בכלים הללו, אבל עדיין - זה לא בדיוק כוס התה שלי.
אם חוזרים לדון בטיגואן עצמו (הרי לשם כך התכנסנו כאן...), זוכרים את הפרסומת ההיא: "כמו טוארג, רק טוב בשטח"? בעידן של לפני מתיחת הפנים, הטיגואן, למרות ההצהרות וההנעה הכפולה לא הבריק בצורה יוצאת דופן בשטח (אם כי מעט טוב יותר מקרוס-אברים זולים יותר), והפעם עם הגרסה המחודשת לא באמת ניסינו. כלומר - לא ממש רצינו באמת לנסות. קודם כל, כי מראש הודיעו לנו שאם אנחנו נשארים עמוק בשטח - עלינו לא ינהלו משא ומתן עם החוטפים, ושנית כל, כי היה יום גשום וסוער וכל השבילים שראינו היו חלקלקים ומלאי בוץ. לאחר הקדמה זו נציין שנכנסנו בכל זאת בעל כורחנו (למען האמת העיתונאית) למספר שבילים מהודקים, בהם לא נרשמו תקלות מיוחדות - הטיגואן צלח אותם בשמחה ללא תלונות מיותרות. מצד שני, היו שם גם חבר'ה עם משפחתומטיות ומדבקות ליסינג שהיו חייבים לנצל את הדלק החופשי גם ביום סוער, שנסעו מאחורינו ומלפנינו, אז זה לא אומר הרבה.
אז מה השורה התחתונה?
בסופו של יום, יצאתי מהטיגואן ברגשות מעורבים. אני לא אוהב רכבי שטח ופנאי שאינם הארד קור ואת מה שהם מייצגים, אבל הטיגואן הוא לא באמת כזה, לכן מבחינתי קל לחבב אותו. למעשה, הוא מהווה מעין חוצץ בין הג'יפים האמיתיים לבין משפחתית איכותית, ובמשימה הזו לדעתי הוא קרוב יותר למשפחתית, למרות מידותיו הטובות. הוא מספק את תחושת הישיבה הגבוהה של הטוארג מחד, אך גם את האחיזה וההתנהגות של הגולף מאידך, הוא מצויד במנוע שמותאם היטב לרכב ומשודך לגיר מהיר והחלטי. פנים הרכב פשוט למראה ומעט אפרורי לדעת כולנו אך עשוי בצורה איכותית, אני טענתי שזה חלק ממה שקהל הרוכשים של פולקסווגן אוהב (או למד לאהוב).
כדי לדעת אם אתם מתחברים באמת לטיגואן, פשוט צריך לקחת אותו לסיבוב. גם אם לא תאהבו את מה שיש לו להציע, מאוכזבים לחלוטין בטוח לא תצאו ממנו, וגם זה משהו שצריך להעריך לדעתי. אז גולף מוגדלת, או טוארג מוקטן? האמת, לא הצלחתי עד עכשיו להחליט...
הכותב הינו מדריך לנהיגה מתקדמת.
