קודם כל, אני חייב להתנצל מראש. להתנצל בפני מי שציפה למצוא כאן פתיח מגרה בלוטות, מלהיב חושים ומסעיר רגשות. בשביל הקטע הזה, תצטרכו לעבור לפסקה הבאה, כי בינתיים יש לי כאן מטען על הלב שאני חייב לפרוק ואנשים לפטור מקריאה.
מרצדס A45 AMG היא מכונית קומפקטית, לא מאוד מרווחת, לא מאוד גדולה ובתצורת האצ'בק של חמש דלתות (כמו פולקסווגן גולף, יונדאי i30 ושות'), אבל היא עולה 400,000 שקלים.
כן, שמעתם נכון, 400 אלף שקלים למכונית קומפקטית. עכשיו אחרי שהתעוררתם, הצבע חזר לפנים ושתיתם כוס מים, אתם מוזמנים לעבור ל"אוכל טוב", אתר האוכל של mako, יש שם מתכון נהדר למאפה פסטה גבינות וארטישוק.
ועכשיו, יחד עם הקומץ שעדיין נשאר, נעבור למבחן הדרכים של מרצדס A45 AMG.
"מה זה היה?!" אני אומר לעצמי בעוד רעם המנוע שוב מתגבר אחרי החלפת ההילוך השניה. המכונית שוב פורצת קדימה בשעטה כאילו לא חלפנו כרגע על מגבלת המהירות בכביש מהיר במדינה מזרח תיכונית אחת, מחט המהירות פורצת אל מעל כיתוב ה-100 וממשיכה לטפס בלי שום סימן להתמתנות. דף הנתונים מצביע על 4.6 שניות למאה קמ"ש, וקשה לי לחשוב על דרך מהנה יותר להעביר את השניות הללו. אגב, זה מהיר יותר בלא פחות מ-0.3 שניות מהזמן של שתי המתחרות העיקריות שלה – אודי S3 וב.מ.וו M135 ומי שזה מאוד חשוב לו יוכל לחסוך 30 שניות במצטבר על כל 100 זינוקים, 30 שניות בהן הוא יוכל להרהר עד כמה זה בעצם חסר משמעות...
עוד ב-mako רכב
מבחן דרכים מרצדס GLA
מרצדס E400 קופה מול ב.מ.וו 435
מבחן דרכים: אודי S3 מול ב.מ.וו 135M
עוד הילוך מוחלף ורעד שוב חולף דרך כל המרכב כאשר תיבת ההילוכים כפולת המצמד מנסה לעשות שלום בית בין 360 סוסים די מטורפים לכל ארבעת הגלגלים. הטלטול הזה של כל המכונית יחד עם הבעיטה האדירה קדימה ונביחת האגזוז יוצרים פרצי רעש שהם שילוב של יניקה, פריקה, שריפה ופיצוץ עם שלל צלילים מכניים.
התיאור הזזה אולי ישמע לחלק מכם כאילו יש בעיה ברכב אבל צליל המנוע הזה, המזכיר שאגת אימה עוצמתית של הונדה S2000 וקייטרהאם 620R, הוא ללא ספק מהמוסיקה המוטורית הטובה ביותר שמנוע 4 צילינדרים יכול לייצר.
כל העסק קורה בעוצמה אדירה שאני בטוח שזהו, הוא לא יחזיק מעמד והתיבה ומכלולי ההינע הולכים לירות את עצמם בחתיכות דרך האגזוזים הרבועים. זה כבר 170, 180, 190 והספרות בצג עדיין מסתחררות במהירות שקשה לקרוא אותן.
- קאט, רבע שעה לפני כן.
מנהלה
אלוהים כמה שזה היה קשה, מייסר וארוך, אבל את הדרך לכביש הנהיגה המפותל והצפוני עשינו בנהיגה איטית ומנהלתית שנמשכה כמו נצח על גבי כביש החוף. כי מה לא עושים כשצריך לבדוק צריכת דלק בשיוט (12.5 ק"מ לליטר כשממש מתאמצים, אם זה מעניין אתכם) והיא שותה אוקטן גורמה 98 ממנו אנחנו רוצים לשמור כמה שיותר לכבישי הנהיגה האמיתיים.
"כדאי לך להיות שווה את זה", אמרתי לה, כי בינתיים לא ממש נוח על הבולמים המוקשחים שלך, עם הצמיגים הרחבים והנמוכים שבינתיים מייצרים בעיקר רעש בלתי פוסק. "חוץ מזה, בינינו, צריך לזכור שאת מבוססת על מרצדס A קלאס שאינה ספינת דגל של המותג אלא כרטיס כניסה לעולם הכוכב המשולש – ועבור מכונית ב-400 אלף שקלים, תא הנוסעים שלך הוא לא משהו לכתוב עליו הביתה”.
"אמנם הקבינה עדיפה מהמראה הפשוט מדי במתחרה מבית ב.מ.וו אבל את דיפון האריג דמוי סיבי הפחמן עדיף שתשאירי לאלפא מיטו, וגם לא ברורה לי הפואנטה האסתטית של גימור הטבעות האדומות סביב פתחי מיזוג האוויר שנמרחו בלק אדום בגווני 'סלון יופי אורטל&מורטל'”.
לסיום, גם החגורות האדומות הן לא ממש כוס התה שלי – ברור לגמרי שזו מכונית שפונה לקהל לקוחות צעיר מאשר המקובל ב-AMG, אבל לא במחיר של טריקים שקצת, איך נאמר – לא הולמים את המעמד. זה מזכיר לי ניסיונות של הורים או מורים לתקשר עם בני נוער בעזרת סלנג כמו "מזניב", "גזעי" ו"תיסלם" – מישהו בסוף צריך להגיד להם שאף אחד כבר לא מדבר ככה.
בכלל, הנה טיפ קטן לכל יצרני הרכב ששווה להפנים – אם זה משהו שאפשר לקנות בחנות אביזרי רכב השכונתית – אל תשימו את זה! אתם לא רוצים לגמור כמו סנפיר הגג של ב.מ.וו שסטטיסטית נמצא על יותר מיצובישי סופר לנסר מאשר על מכוניות החברה הבווארית...
עם זאת, לזכותה ניתן לציין שבמקומות הכי חשובים בתא הנוסעים לא עשו כאן קיצורי דרך; ההגה קטן בעל חלק תחתון שטוח וחלק עליון מעט פחוס – ממש כמו הגאי מרוץ מקצועיים. הלפיתה שלו כל כך נעימה, כמו לחיצת יד למישהו שאתה פשוט יודע מהשניה הראשונה שאתם הולכים להיות חברים טובים. כך גם המושב הקדמי, שהוא פשוט יצירה מפוסלת לתלפיות, עליה יושב עור שקשה לתאר עד כמה הוא מתוח והדוק בלי לצאת טיפוס מפוקפק וקצת מפחיד. שכה יהיה לי טוב ותסלח לי האישה, לא יכולתי להפסיק למזמז את המושבים והייתי גם מלקק אותם אם לא היו מסתכלים עליי כל הזמן. שאר סביבת הנהג בסדר גמור, בורר ההילוכים עבר ממקומו המשונה מאחורי ההגה במקום בו בדרך כלל ניתן למצוא את מנוף המגבים לידית קטנה ומעוצבת בבסיס הקונסולה המרכזית – שזה נוח, הגיוני ונורמלי, אבל המחיר הוא וויתור על תא אחסון. יש גם הרבה אבזור ומושב אחורי ותא מטען, אבל הדחף להתחיל להעיף את הקוביה הלבנה הזו בין הסיבובים כבר היה חזק מדי.
תבהלה
ובחזרה לטירוף החושים. בום, מעבר חד לבלמים ה-A45 AMG מפחיתה מהירות ומפעילה על הצוואר שלי כוחות G לא קטנים כשארבעת הדיסקים המאווררים והענקיים (350 מ"מ מקדימה ו-300 מ"מ מאחור) נועצים אותה במקום. המשקל עובר קדימה, הרבה ממנו ועדיין, למרות הציפיה להתרוממות של האחוריים, לערעור היציבות, ה-A45 AMG נשארת נטועה בקו הבלימה ועם הפחתת העומס ההדרגתית אני עדיין יכול לכוון אותה פנימה בדיוק אל שיא הפניה. הרושם הראשוני מההגה החשמלי בעיקר נוגע לזה שהוא כבד. לא כבד רע ומלאכותי, כבד טוב כזה שמרגיש במהירות גבוהה כאילו אין בכלל מערכת תגבור. לא מעט פניות חלפו עד שהצלחתי לייצר את הרגישות והכיול של עוצמת ההפניה הנדרשת כדי להפיק ממנה את המיטב וגם בקצב פניה פסיכי, שגרם לנוסע לידי לחשוק שפתיים, לכווץ את עצמו במושב וכנראה גם את פי הטבעת בפחד – למכונית זה בכלל לא הזיז. אדיקות פנאטית, פסיכית, חסרת פשרות באספלט.
אין ספק שאם נהיגה ואחיזת כביש הייתה כת חרדית – ל-A45 AMG היה שטריימל צמרירי של סאטמר על הגג.
אפילו כשהיא נדחקת לפניות הדוקות וצפופות, ראשי סיכה עם שינויי גובה, היא מצליחה להיכנס ולצאת עם שמירה טובה מאוד על קו הפניה ביחס למכוניות הנעה כפולה שבדרך כלל לא מרגישות בנוח בתמרונים הצפופים האלה. מה שכן קורה זה שבפניות האיטיות, אם ישנה סטייה מההיגוי הניטראלי – זה לרוב ילך לכיוון של תת היגוי קל, כמעט בלתי מורגש. זה קורה כי כך מכיילים היום מכוניות, אבל בעיקר בגלל שמערכת ההנעה שלה, למרות שנקראת "כפולה" היא הנעה קדמית כברירת מחדל ורק עם זיהוי צורך או איבוד אחיזה שולחת עד 50 אחוזים מהכוח לציר האחורי. בעוד שמערכת העברת הכוח מגיבה מהר, חלק ומדויק, בפניות הצפופות מתגלה פעולה מבולבלת וגסה של תיבת ההילוכים כפולת המצמד שלא מהירה מספיק ולא תמיד מסכימה להוריד הילוך כשמבקשים ממנה.
נכון, זה לא V8 עתיר סמ"קים, אלא סתם עוד ארבעה צילינדרים לרוחב תא המנוע עם מגדש טורבו, אבל למרות ש-AMG היא סדנה שבנתה את המוניטין שלה על מנועי 8V ו-12V, מסתבר שהם לא רואים במנוע ארבעה צילינדרים פחיתות כבוד ומתייחסים אל הניסיון הראשון שלהם בבניית מנוע בתצורה זו בכובד ראש ראוי. כמו כל מנועי AMG, גם הוא נבנה בעבודת יד ועל הלוחית בראשו מתנוססת חתימת האיש שאחראי על ייצורו. את מערכת הקירור למשל, כמו גם את המודולים של המחשב בתיבת ההילוכים היא חולקת עם מכונית הסופר ספורט של מרצדס, ה-SLS AMG.
הנה שוב נפתחת ישורת קצרה, הדוושה ברצפה, הראש במשענת והמוח, אה המוח, הוא עובר למצב "נייס גיא". מסתבר שלתואר המכובד "מנוע 4 צילינדרים הסדרתי החזק בעולם" יש משמעות מעשית מאוד ברורה – כי כל הכיף הזה מגיע במנות גדושות, אדירות. הוא מתחיל למשוך בכוח מ-2,200 סל"ד, הופך לטרפת חושים לקראת 5,000 סל"ד ומשם עד לקו האדום זו טרפת של עוצמה מתפרצת שמורחת את נוזלי גלגל העין ולך תסביר שלא בכית, או לפחות לא מעצב...
אני צולל עכשיו לרצף של פניות S מהירות ובסופן שמאלית שהולכת ומתהדקת. הפעם אני מתרכז גם בפעולת בולמי הזעזועים – אמנות שלפעמים נראה שהולכת ונעלמת מהעולם גם במכוניות "ספורטיביות". יש ל-A45 AMG את האיזון המופלא בין תמיכה במרכב בבלימות חריפות ובהעברות משקל, אבל לא במחיר של הקשחה קיצונית – כזו שגובה מחיר בעצבנות של שינויי כיוון. כמו בלא מעט מקומות, גם בכל מה שקשור לפעולת ההיגוי והמתלים – חטיבת AMG עשתה עבודה יסודית בהסבת A קלאס לאחת שראויה לתג הסדנה. בולמי הזעזועים מוקשחים ומונמכים ב-15 מ"מ ביחס לדגם הרגיל, מפרקי ההיגוי מוקשחים, וגם המסבים בזרוע המתלה התחתונה והתושבות של בולמי הזעזועים. היתרונות של כל ההקשחה הזו באים לידי ביטוי בפניות מאוד מהירות, כאלו שבעבר לא חשבתי בכלל שאפשר לצלוח במצערת מלאה בהן היא תשמור על קו נקי מאוד ובמקרים קיצוניים אולי אפילו תפסע באופן לא מורגש עד עדין עם אחוריה.
בפניות פחות מהירות, כאלו שלא דורשות בלימה ממש אלא יותר הפחתת מהירות קלה והעברת משקל קדימה – התאכזבתי לגלות שלבלמים חסרה הרגישות לליטוף הדוושה, צריך הרבה זמן גישוש כדי לאתר את הנקודה בה היא מצד אחד מעבירה משקל קדימה, אבל לא במחיר של בלימה ממש. אבל אז נפתחה עוד ישורת, שוב גז, שוב מהר, שוב ראש במשענת, דמעות אושר ונייס גיא ועל מה בכלל אנחנו מדברים, תזכירו לי?
תהילה
כדי לברר שלא הסתחררנו ונסחפנו בדבר ההלל, הפגשנו את AMG 45A למפגש חפוז עם המתחרות שלה ב.מ.וו M135 ואודי S3. על ההשוואה והשאלה האם היא שווה את פער המחיר של כ-85 אלף שקלים מהשתיים תוכלו לקרוא בהמשך.
מול היריבות בקרב על הבכורה - ניר בן זקן  ב.מ.וו 135M ואודי S3 שנבחנו אצלנו בעבר הן שתי מכוניות דומות על הנייר, אך בעלות אופי שונה בתכלית במציאות. הראשונה בעלת הנעה אחורית (ההוט-האצ' היחידה שמציעה תמהיל כזה) ואופי מרגש ומלהיב, על גבול הפראיות שמחייב ידיים מיומנות מאחורי ההגה. השנייה מהירה, אוחזת ומדויקת ברמה שמאפשרת גם לנהג לא מיומן להרגיש סופרמן ולתת קצב מהיר מאוד בכבישי נהיגה מפותלים אבל בו בזמן מנותקת, חסרת רגש, תקשורת ושותפות של הנהג במעשה הנהיגה, דבר חשוב למדי במכונית ספורטיבית. אלו הן הטרוניות היחידות, כי בעוד ה-S3 וה-135M הן הוט-האצ' טובות מאוד עם יכולות דינמיות גבוהות ממה שמרבית הלקוחות אי פעם ינצלו, הן לא באמת מרגישות כמו "הדבר האמיתי", דגמי ה-M וה-RS של ב.מ.וו ואודי, אלא יותר כמו פשרה מרשימה מאוד - אבל פשרה. ה-A45 לעומת זאת היא ללא ספק AMG אמיתית במרכב של מכונית קומפקטית ללא קיצורי דרך, מכונית שתרגיש בנוח במסלול המרוצים (אם אי פעם יקום בישראל...) ובנהיגה מנהלתית בכביש הציבורי באותה מידה.  |
הערת שוליים: פינת הצרכנות הנבונה  |