נסו לרגע להתעלם מהצהוב המוחצן של מכונית ההדגמה הנשקפת אליכם מהתמונות המצורפות למבחן ונסו לדמיין אותה בלבן או כסוף ליסינג. היא נראית כמעט בדיוק כמו הפוקוס 1.6 שהשכן שלכם קיבל עם דלקן ממקום העבודה. בעבור רוב האנשים היא תצטייר כתמימה, לא מאיימת, אולי אפילו קצת משעממת, אבל אלה שיסרקו אותה קצת יותר לעומק יגלו שכאשר מתמקדים בה היא שולחת רמזים דקים על אופייה האמיתי. מקדימה ומאחור יש כיתובי ST צנועים, הפגוש הקדמי כולל כונס אוויר ממש גדול וניתן לציין גם כי בפגוש האחורי יש חצאית נפוחה, ספוילר צנוע בקצה הגג וחישוקים קלים ממש גדולים במקום צלחות פלסטיק.
הנוכחות הנסתרת שלה עלולה לעיתים לגרום אפילו לכם להפוך ליהירים בנוגע אליה וקצת לזלזל בה ולא להיות בטוחים שזו המכונית שכל כך משבחים בעולם, שהיא הפוקוס האולטימטיבית (נכון לעכשיו) ושהיא יכולה להישיר מבט ללא מעט מכוניות עם מסורת ספורטיבית ארוכה ושמות מפוצצים.
וזה בדיוק הקטע שלה כי ברגע הזה שלא תהיו בטוחים לגביה היא תראה לכל הנהגים מסביב את האגזוז הרובוטריקי הכפול שנמצא במרכז האחוריים שלה ותהפוך בעבורם מהר מאוד לנקודה רחוקה באופק.
זו הפוקוס שלא תקבלו בליסינג. קוראים לה ST וסביר להניח שאם אתם חולי הגה יותר מסביר כי בקרוב תחלמו עליה בלילה, אבל בל נקדים את המאוחר.
תגידי לי מי את?
גם בגרסאות העממיות שלה הפוקוס של פורד נחשבה מאז ומתמיד כמשפחתית קומפקטית עם ערך מוסף בתחום הנהיגה וכמי שתמיד הגיעה עם פוטנציאל בתחום פורד דאגה להציע לפוקוס גם גרסאות "חמות".
זה קרה בעולם, אבל בישראל "דלק מוטורס", יבואנית פורד ומאזדה, התמקדה בלמכור ל"עמישראל" את גרסאות הליסינג של מאזדה 3 ופורד פוקוס בכמויות סיטונאיות ואף אחד מאשפי השיווק בחבורתו של גיל אגמון לא באמת חשב שהעם בציון ירצה או ידע להעריך מוצר נישתי כמו הוט-האצ' כוחנית ופשוט בחרו שלא להעלות דגמים אלה ארצה.
אבל לאחרונה משהו בדלק מוטורס השתנה והחברה, ששלטה בשוק המקומי ביד רמה בזכות גרסה אחת או שתיים של דגם מבוקש, נאלצת כעת להתאמץ הרבה יותר כדי להגיע למספרים יפים בדוח המסירות החודשי וכך למשל אנו זוכים לקבל את כמעט את כל הדגמים של הפוקוס כולל גיר ידני, אוטומטי כפול מצמדים, אטמוספרי, טורבו, דיזל, האצ'בק, סדאן וסטיישן שנמכר כמו לחמניות טריות וכעת גם את ST שהיא, נכון להיום ועד שנזכה לדור של ה-RS, הפוקוס החזקה ביותר.
תהליכי גלובליזציה שעוברים על ליין הדגמים של יצרני הרכב הגדולים השפיעו גם על ה-ST והיא פותחה בשיתוף שתי חטיבות הספורט של היצרן SVT האמריקאית ו- Team RS האירופאית, מה שמצד אחד יכול להביא את הטוב מכל העולמות ומצד שני עלול לגרום לשעטנז שיקדיח את התבשיל בהתנגשות ציוויליזציות.
עם הכניסה לתא הנוסעים ה-ST שולחת אזהרה נוספת - היא רצינית משחשבתי ויש לה גם צד נסתר.
אי אפשר שלא להתרשם ממושבי הריקארו הנאים שמרגישים כאילו נתפרו במיוחד עבור המידות הקומפקטיות שלי (אבל יש לזכור שלאנשים לא מאותגרי גובה ובמיוחד לאלה במימדים מעל לממוצע המושבים היפים מרגישים קצת צפופים). לבד מהמושבים היא מעניקה עוד כמה רמזים לייחודה כמו כיתוב ST בתחתית גלגל ההגה ו-3 שעונים בחלק העליון של הקונסולה המרכזית המדווחים על לחץ השמן, הטמפרטורה שלו ועוצמת הגדישה בטורבו.
שאר הקוקפיט הוא בדיוק מה שאתה מוצא כמעט בכל פוקוס ברמת פאר גבוהה מזו שתקבלו בליסינג. זה בעיקר טוב אבל זה גם אומר שה-ST קיבלה בירושה את אותה מערכת סוני מסורבלת וקשה לתפעול, את כפתורי בקרת האקלים ממוקמים נמוך מידי ומחייבים הורדת מבט מהכביש ואת ים הכפתורים המבלבל על ההגה. ניתן גם לציין שבקוקפיט עם הרבה גוונים של שחור חסרה קצת שמחה או אווירה דרמטית שיצביעו על שאר רוח שהיינו מצפים למצוא באחת שאמורה לגרום להתרגשות.
דוקטור ג'קיל
לחיצה על כפתור ויחידת הכוח מתעוררת אך נשארת שקטה למדי, לא מעידה על כמות הכוח החבויה בה. בפרוספקט רשום שיש כאן 250 סוסים מנפח של שני ליטר מוגדשים בטורבו ובהזרקת דלק ישירה, שהמנוע עשוי אלומיניום ויש תזמון שסתומים משתנה. כל בלבול המוח הטכני הזה לא משנה, כי עכשיו הסיטואציה לא מאפשרת לי להרגיש אותה - פקקי תנועה שנוצרו בגלל קצת גשם המוכיח שבחודשים הקרובים בוודאי עוד נתגעגע לא מעט לנהג הישראלי הגרוע של הקיץ לנוכח יכולות הנהיגה שמפגינים נהגי ישראל כשרטוב שם בחוץ.
הפקקים נמשכים ונמשכים ובמצב הזה קצת קשה להעיד על איך ה-ST ברגעי השיא, אבל בהחלט אפשר להבין איך היא בשגרה, והאמת היא שדי בסדר - המתלים אמנם נוקשים והם מדווחים לך על כל מה שעובר מתחתם ולחלל תא הנוסעים חודר גם רעש רב מהצמיגים הרחבים, אבל יחד עם זאת, גם אם החותנת שלך ביקורתית בצורה מרגיזה (חלק מדרישות התפקיד) היא לא תתלונן יותר מדי בדרך לסעודת החג אצל הדוד וספק אם היא תשים לב שאתה בעצם פרחח שקנה מכונית ספורטיבית ולא סתם משפחתית אפרורית.
הפקק משתחרר סוף כל סוף, ואני מחליט להתפקס ולבדוק את השרירים שהפרוספקט הבטיח שחבויים בגופה של הפוקוס.
היא ממש לא מאכזבת, ולמרות ש-6.5 שניות למאה כבר לא מרגשות אותנו, היא מהירה, נעימה ושופעת מומנט. המשיכה מוחשית מאזור 3,000 סל"ד בהחלט עשויה לשכנע אותך לקחת אותה למעלה לאזור בו כל שוטר תנועה או מצלמת מהירות יתחילו להבהב לך בדרך.
בקטע כביש שומם יחסית ניתן לגלות שיש לה אפילו הרבה יותר מכך והיא מסוג הפרטנריות שבנונשלנטיות יכניסו אותך למהדורת החדשות של שמונה אם לא תשים כל העת לב אליה, תגלה בגרות, איפוק ויכולת להשתמש במגביל המהירות המגיע כסטנדרט.
מי שלא נשמע לכל האזהרות על אובדן הרישיון הקרוב יכול למשוך אותה לאוקטבות גובהות ממש כדי לגלות שגם שם, ליד הקו האדום (הממוקם נמוך מדי ב-6,800 סל"ד), היא מרגישה בבית ואף מציגה בונוס בדמותו של צליל ערב המגיע ממערכת יניקה עם שסתום ויסות ומערכת הפליטה הליברלית.
מיסטר הייד
אז עד כאן ה-ST הייתה כמו עוד מכונית זריזה (מאוד), אבל את הפאנץ' האמיתי אני מקבל בכביש המפותל. אומר את זה כבר כאן, למרות שיש מהנות ממנה וזולות ממנה, ה-ST לדעתי היא המכונית המהנה ביותר לנהיגה המציעה גם 5 מושבים נורמליים, בגאז' ושימושיות משפחתית מתחת לרבע מיליון שקלים.
הרבה גשם ירד בסוף השבוע הלוהט שלי עם ה-ST וחיפשתי פיסת אספלט יבשה ואוחזת כדי לבדוק עד כמה רחוק אפשר לקחת אותה ומי למעשה ימצמץ קודם במשחק הטיזינג הזה, אני או היא.
הכביש היורד מערד לצומת סדום הוא אחד הכבישים המהנים ביותר בישראל. יש שאפילו נסחפים ומכנים אותו נורבורגרינג הישראלי על שם אותו מסלול מהולל בגרמניה, עם 24.5 קילומטרים ו-109 פניות בהחלט ניתן לציין שמדובר בפיסת אספלט חלומית. יחד עם זאת יש לזכור שמדובר בכביש ציבורי בירידה חדה בה אתה מאבד 870 מטר וחשוב מאוד לא למצמץ לרגע ולאבד את החיים כפי שקרה ליותר מדי רבים וטובים שזיכרונם מונצח באנדרטאות לצד הדרך לאורך נחש האספלט המוביל למקום הנמוך בעולם.
הפוקוס לא נכנסת ללחץ, זורמת איתך ועושה בדיוק מה שמבקשים ממנה - צמיגי הגודייר F1 האסימטריים דביקים ואוחזים באספלט כמו עלוקות, ההגה למרות שלוקח להתרגל ליחס המשתנה שלו מהיר, מדויק ותקשורתי מאוד ביחס להגאים חשמליים (אבל לא כמו אלה שניתן לפגוש במגאן RS או במיני קופר S). אמנם אפשר להתלונן על מהלך ידית ההילוכים הארוך יחסית, על דוושות שמקשות על גזגוזי ביניים ועל הבלמים שציפינו שיגלו קצת יותר אורך רוח, אבל בסך הכל היא טובה הרבה יותר ממה שהעזתם להאמין שניתן לצפות ממכונית משפחתית והיא מזכירה כל העת מחדש למה אתם בעצם כל כך אוהבים לנהוג.
יתרה מזאת, ה-ST תדחוף אתכם לנהוג כמו שכבר הרבה זמן לא נהגתם ותזכיר לכם תחושות שחשבתם שכבר שכחתם. מדי פעם היא גם רומזת לכם בקטנה שהיא יכולה עוד הרבה יותר ממה שאתם מעזים, אבל שבשביל זה צריך להכיר אותה קצת יותר.
קבלו עוד קצת פירוט מקצועי מחייב עבור "ההרדקוריסטים" שבינינו שבאמת שוקלים לרכוש את המכונית, השאר מוזמנים לדלג לסיכום. בקרת היציבות מציעה שלושה מצבים, בקרה פעילה באופן מלא, מצב ספורטיבי - ליברלי יחסית ומצב כבוי לחלוטין. מצב הביניים אידיאלי לכביש הציבורי המפותל ומאפשר פסיעות קטנות של האחוריים וסף התערבות גבוה יותר, מהמצב המנותק כדאי להימנע בכביש ציבורי ונציין כי ללא בקרות ועם דוושה ברצפה לפוקוס יש זנב שמח כמו שאנחנו אוהבים אבל חשוב להדגיש שהליברליות הישבנית הזו מחייבת תגובות מהירות ומדויקות אחרת ממש בקלות אתם עשויים למצוא את עצמכם מביטים לכיוון ממנו באתם וזה עוד במקרה הטוב.
לאלה שמיומנים ממש נציין כי ניתן לנהוג בה כמו במכונית ראלי – תגובת המרכב להעברות משקל חיובית וביחד עם ההגה המהיר, המנוע החזק ומערכת ETVC (מערכת אלקטרונית העושה שימוש בבקרת המשיכה בכדי לדמות דיפרנציאל מוגבל החלקה) נראה שניתן לנצח את החוקים של ניוטון גם כשבקרת היציבות מנותקת.
חתונה?
פורד פוקוס ST הייתה יכולה להיות האימפרזה טורבו GT של העשור הנוכחי, אלא שב-220 אלף שקלים היא פשוט יקרה בכדי להיות פופולארית כמו אותה סובארו מיתולוגית משנות התשעים.
היא יקרה ממחירי הבסיס בפועל של הפולקסווגן גולף GTI (פחות מ-200 אלף ש' לגרסת 3 הדלתות הידנית) ורנו ספורט מגאן RS (שלמו 200 אלף ש' במזומן והיא שלכם) ועולה בערך כמו התאומות היפניות; GT86 ו-BRZ לבית טויוטה וסובארו.
במחיר הזה ניתן לציין שמי שמעדיף שימושיות יומיומית ימצא ב-GTI (שמוחלפת בקרוב) הנוחה יותר, המציעה אופציה לגיר אוטומטי ומגיעה ממותג נחשב יותר בת לוויה אידיאלית יותר, המגאן תקרוץ לחובב ההגה שלא עושה פשרות - היא מהנה יותר לנהיגה, מציעה איכויות ייחודיות בקטגוריה ומראה עם הרבה יותר נוכחות ואילו הצמד היפני מציע, למי שמוכן להתפשר על ביצועים בקו ישר ומושב אחורי תיאורטי, ערך נוסף רב חשיבות בדמות חוויית הנע(א)ה אחורית ייחודית.
הפוקוס קצת פחות ממוקדת ומיועדת בעיקר למי שמחפש מכונית שימושית בעלת 5 דלתות, עם יכולות ספורטיביות לא מבוטלות הן בביצועים והן בניהוג אבל נראית כמו הכבש ה-19 במשפחת פוקוס.
דווקא אותו דיסוננס בין איך שהיא נראית לאיך שהיא באמת על הכביש גרם לי לאהוב אותה. יתרה מזאת, היא הצליחה להוציא ממני דברים שאבדו לי עם הזמן, דברים שחשבתי ששכחתי, איתה הרגשתי שאני יכול להיות פרחח זב חוטם ולא להרגיש רע עם זה או שחלילה הסביבה תחשוד בי ככזה.
הפוקוס ST היא הבת החמודה של השכן שהופכת במקומות מסוימים לחסרת כל תמימות, קרה מבחוץ ולוהטת מבפנים. מין דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, לא מתאימה לכל אחד, אבל מתאימה לי כמו כפפה ליד.