אז ככה: האוויר בהרים של סיירה נבאדה בקליפורניה צלול להפליא עד כדי כך שהוא גורם לחבר'ה העירוניים לעשן הרבה יותר סיגריות מהממוצע היומי כדי להתאזן. האווירה נפלאה, החבר'ה הדרום אפריקנים שאיתנו עליזים ובעלי חוש הומור בריא והעבירות בוודאי שהייתה כמו בכל השקה של ג'יפ אמיתי.
אבל הפעם לא מדובר במסלול עבירות סטרילי ומתוכנן היטב שנבנה בידי אדם ושופל. מדובר בלא פחות מנתיב הרוביקון, "הר סיני" של כל חובב שטח אמיתי רוצה לסמן עליו וי ברקורד.
הסיבה למסיבה הוא גרסה מחודשת לג'יפ רנגלר רוביקון שקיבל מנוע חדש ועוד כמה שדרוגים ואף שלא מדובר במבחן אמיתי ומקיף של ממש, כל הרכיבים לטיול שטח בלתי נשכח נמצאים לפנינו בדרך לחוויה כמעט מושלמת.
על הנייר
נקודת הכינוס היא מלון Resort At Squaw Creek השוכן בעמק בו נערכה אולימפיאדת החורף ב-1960. כיום מציע האתר חופשת Outdoors פעילה לאמריקני הממוצע עם משטחי גולף, מסלולי אופניים בקיץ ומסלולי סקי בחורף. קשה היה לדמיין שילוב טוב יותר מג'קוזי חמים, אוויר נקי וקריר ונוף מרהיב שנגלה לעיננו באדיבות קרני השמש האחרונות כדי להירגע, אחרי כמעט יממה באוויר ובטרמינלים בהמתנה לטיסות הקישור.
את יום המחרת אנו מנצלים להיכרות עם האזור ויוצאים לטייל סביב אגם טאהו הסמוך על סיפונו של גרנד צ'ירוקי על סטרואידים בגרסת ה SRT8 עם 470 כ"ס ונהנים מאינספור פינות חמד, נוף מרהיב ותאוצות מסמרות שיער. אבל ברשותכם נעבור לסיבה לשמה התכנסנו והיא הרנגלר רוביקון שלכבוד 2012 קיבל כמה שדרוגים מתבקשים שאמורים לפתור את נקודות החולשה שלו שהעיקרית שבהן היא יחידת הכוח.
הפנתאסטאר V6 3.6 ליטר החדש של קרייזלר בו פגשנו כבר בגרנד צ'ירוקי הנמכר בישראל מחליף כעת את יחידות הכוח הוותיקה והעצלה של הרנגלר הקודם. המנוע החדש חזק יותר עם 285 כ"ס ו-35.7 קג"מ, ומאידך הוא חסכן יותר, מזהם פחות וגם קל יותר הודות לשימוש בראש ובבלוק מנוע מאלומיניום. בהמשך שרשרת ההנעה מוצעת כעת תיבת הילוכים אוטומטית בעלת חמישה יחסים (ארבעה בקודמת) עם אופציה לתפעול ידני טיפטרוניק או ידנית עם שישה הילוכים. התיבה האוטומטית מוצעת כעת גם עם יחס העברה סופי ארוך יותר שאמור לשפר את צריכת הדלק בנסיעות מנהליות.
תא הנוסעים של רנגלר שעבר שדרוג בשנה שעברה נותר זהה לחלוטין, אך למרות השיפור הניכר באיכות החומרים יש כאן עדיין כמה כשלים בהנדסת האנוש כמו היעדר מדרס לרגל שמאל, היעדר כיוון עומק לגלגל הגה וכפתור ניתוק בקרת יציבות שנמצא בסמיכות מטרידה לכפתור חימום המושב.
את יום הנהיגה הראשון אנו פותחים בנהיגת כביש קצרה על דגם הסהרה הארוך המצויד בתיבת הילוכים אוטומטית ויחס העברה 1:3.21 בדיפרנציאלים. הנהיגה ביום הקודם על ה-SRT המטורף קצת שיבשה לנו את כושר השיפוט, אך למרות זאת עדיין מורגש שיפור עצום ביכולת הניוד. עם המנוע החדש הרנגלר כבר אינו מרגיש סמרטוט. התאוצה מהמקום ומגלגול טובה משמעותית, תגובת תיבת ההילוכים לקיק דאון מהירה יותר ובידוד הרעשים טוב משמעותית. נוחות הנסיעה והתנהגות הכביש אינן כשל SUV מודרני, אך בהחלט כאלו שניתן לחיות איתן גם ביום יום.
בשטח
מאז שאני זוכר את כ"חולה שטח" שמעתי סיפורים וראיתי תמונות וסרטונים מנתיב הרוביקון כך שהציפיה הייתה גבוה מאוד. אנחנו מסיימים את קטע הקישור מהמלון לתחילת הנתיב ומחליפים את הסהרה הארוך הסגור והאוטומטי ברוביקון קצר עם גיר ידני וגג ברזנט. ההבדלים המכניים בין הדגמים כוללים יחסי העברה קצרים יותר בהילוך הכוח (1:4.0) ובדיפרנציאלים (1:4.10) שניתנים לנעילה. ברוביקון, סרני דנה 44 (35 בסהרה), צמיגי שטח מלאים בחתך גבוה יותר, כיול מתלים שונה ומוט מייצב קדמי מתנתק.
המסלול מתחיל בשביל משובש וזרוע אבנים, כמו השבילים ביערות הכרמל.
הרוביקון עם הילוך כוח, שהמדריכים האמריקאים דאגו לשלב עוד טרם כניסתנו לרכבים, ומוט מייצב קדמי מנותק מעניק נוחות נסיעה סבירה כשהגברת המהירות משפרת את הנוחות.
הרוביקון בעל הסרנים החיים בולע את המהמורות במהירות שהייתה שולחת כל רכב שטח בעל מתלים נפרדים היישר למכון כיוון פרונט. משמאל נגלה אגם מרהיב מכוסה בשושנות מים ולפתע דיפנדר - לא, לא המתחרה המושבע מתוצרת לנד רובר אלא מסוק שמופיע מעל ומצלם - מפתיע אותנו, אבל מכשולי עבירות שיאתגרו את הרוביקון או אותנו עוד אין לפחות עד ארוחת הצהריים.
אחרי שאכלנו ארוחה קלה בשטח המדריכים מבטיחים כי עכשיו יהיה יותר מעניין יותר שאנחנו יורדים את Cadillac hill. המעברים הופכים צרים ודורשים כניסה לשיפועי צד ובחירת נתיב מדויקת. המדריכים לא מאפשרים חופש פעולה ומכוונים את הנהגים בכל מכשול קטן. למרות זאת רוביקון השובב מצליח לנופף בגלגליו באוויר פה ושם לטובת המצלמה ופורס מהלך מתלה ארוך באדיבות ניתוק המוט המייצב, אבל בינינו, לפחות בשבילי ובשבילו אתגר עבירות אמיתי בינתיים אין. לעת שקיעה אנחנו מגיעים למחנה הלילה שממוקם באמצע הנתיב, תשעה מיילים מנקודת ההתחלה. ברביקיו אמריקאי עם מדורת ענק וסטייקים גדולים עוד יותר, בירות וגם ויסקי שנשפכים כמו מים וממלאים לנו את לוח הזמנים עד הכניסה לאוהל ולשק"ש. 
השכם בבוקר למחרת אנחנו לא ממשיכים מערבה אלא חוזרים על עקבותינו. המדריכים מבטיחים שהעלייה בדרך חזרה כבר תהיה הרבה יותר מאתגרת וקשה ובה נזדקק לעזרתן של נעילות הדיפרנציאלים שנשארו פתוחים בדרך הלוך. אך לא דובי גריזלי ולא יער וגם את המעלה שכולל מדרגות וסלעים הרוביקון ואני מסיימים ללא קושי עם דיפרנציאלים פתוחים ובניגוד להוראות המדרכים. זו מערכת בקרת היציבות שעובדת לא רע ומצליחה באמצעות מוח אלקטרוני לוותר על נעילה מכנית, ראשון low מאפשר קצב חלזוני וגם מערכת זינוק בעליה שמשאירה את הבלמים נעולים כשתי שניות לאחר שחרור הברקס מקלה על הזינוקים. בינינו למרות שחלק לא מבוטל מהמשתתפים מתרגשים מהישג השטח שלהם נראה שהרוביקון לא נמצא קרוב למגבלות האמיתיות שלו.
מוזרים הם המדריכים האמריקנים (והאמריקנים בכלל), הם מכוונים אותך ואז מחמיאים לך על בחירת הנתיב המדויקת ("כיוונתי את ההגה לאיפה שאמרת, מה בחירת נתיב מה?!"). לפני עיתונאי מצרי ברוביקון אוטומטי קצר לא מפסיק לגרד את הדיפרנציאל על כל סלע רענן ומטפס מעלה במיומנות של טירון בן יומו ולמרות זאת מקבל מהמדריך מחמאות על נהיגה מדויקת ועל כך שרואים שיש לו ניסיון בשטח ("תגיד, זה רק אני שמעתי את קולות ניפוץ הברזל בסלע?").
טעימה קטנה מנתיב הרוביקון
ולפעמים הם גם ממלאים חורים באבנים קטנטנות כאילו מדובר בהשקה לג'יפון. בין כל "הרד-נקים" עם חולצות ה- TRAIL GUIDE הייתה גם בלונדינית אחת, שניסתה להזיז סלע ששוקל לפחות כמוה באחד המעברים אך ללא הצלחה. אחד המדריכים המגודלים ניסה לעזור אך ללא הועיל, אז החלטתי למרות מימדי הדי צנומים לשים גם יד וכששאלו אותי איך הצלחתי להזיז לבד את הסלע שאלתי אותם אם הם יודעים מה זה kalabasa. הם ענו שלא, אז אמרתי להם שבגלל זה לא הצליחו...
בעיר הגדולה
טיימס סקוור, מנהטן, יום אחרי סיום הרוביקון. רנגלר סהרה אדום פרארי עוצר מול הסטארבקס ומתוכו יוצאת בלונדינית חטובה ונכנסת להזמין קפוצ'ינו. אני לא יכול שלא לחשוב האם היא מודעת בכלל ליכולת של הג'יפ שלה. אבל כנראה שרוב הלקוחות, הם כאלה שרוצים להרגיש שהם הצטיידו בג'יפ "קשוח" "אמיתי" "כזה בשיש לו יכולת" אבל לא באמת מתכווננים לבדוק אותה.
בסופו של דבר
עבורי חווית צליחת נתיב השטח האולטימטיבי - הרוביקון - הייתה קצת מאכזבת. אולי בגלל שחלומות צריכים להישאר לפעמים חלומות, אולי לנוכח הציפיות הגבוהות מאוד, אולי כי לא ביצענו את כל המסלול, אולי כי הרוביקון טרף את הנתיב בלי בעיה ואולי כי אחרי שלוש שנים כמדריך נהיגה על האמרים בשטח בצבא ועוד אי אלו שנים בתור בוחן של כל מה שנוסע כשהכביש נגמר כבר קצת קשה לי להתרגש.
אבל מצד שני קשה שלא להעריך את הביטחון הגדול של אנשי ג'יפ במוצר שלהם שמתייצב למשימה יום אחרי יום ללא מיגנונים מיוחדים וללא שינויי מתלים – ממש כמו שאפשר לקנות אותו בסוכנות - ושורד ללא שום שברים או תקיעות עוד ועוד סבבי עיתונאים מכל קצוות העולם בהם מצד אחד נהגים לא מנוסים המתרסקים על סלעים שזו להם ההתנסות הראשונה בשטח אמיתי ומצד שני נהגי שטח מיומנים אך לא רחמניים במיוחד.
עם הצגת הלנד רובר D100 – דגם קונספט שעליו יתבסס ככל הנראה מחליף הדיפנדר, ג'יפ הם היחידים כיום שעדיין מצליחים לשמר את קסם המותג שגם 70 שנה אחרי לידתו לא נס ליחו. רנגלר רוביקון מצליח להיות היום יותר מתמיד ייחודי בנוף בדיוק כמו שסבא רבא שלו היה ב-1941, ועם המנוע ותיבת ההילוכים החדשים שפתרו את נקודות החולשה שלו הוא בלי שום ספק, רכב השטח האמיתי הטוב ביותר שכסף יכול לקנות.
>> עשה עליה – החל יבוא סדיר של ג'יפ רוביקון
>> עשרה רכבי שטח במקסימום 40 אלף שקל
נהר הרוביקון המקורי נמצא בצפון איטליה וכשיוליוס קיסר וצבאו עשו את דרכם לרומא מהצפון, תוך הפרת הוראות הסנאט שהדיח אותו מתפקידיו, והחלו את מלחמת האזרחים הגדולה שבסופה השתלט על רומא, הם חצו את הנהר שהיווה את נקודת האל חזור. מכאן נוצר הביטוי "חצה את הרוביקון" - מעשה שממנו אין דרך חזרה. בשנת 1953, עם תחילת ההתפתחות בתחום רכבי השטח האזרחיים והרבה אחרי סיום תור הזהב שינה הנתיב את ייעודו עם אירוע 'Jeepers Jamboree' הראשון לבעלי ג'יפ, מג'ורגטאון לאגם טאהו דרך נתיב הרוביקון. העבירות הקשה הפכה את הנתיב לדרך השטח המפורסמת בעולם ומאז ועד היום בכל סוף שבוע האחרון של יולי נערך האירוע. |
>> רעות הראל מתרגשת מג'יפים קשוחים
הכתבה התפרסמה במגזין הרכב הגה
לקבלת גיליון של הגה במתנה לחצו כאן