אם הסיפור הבא לא היה כל כך טרגי הוא היה דוגמא מצוינת להגדרה המדויקת של אירוניה.
לפני מספר ימים, במהלך מסע מחאה של כ-500 אופנוענים שהתקיים באפ-סטייט ניו יורק נגד הכוונה לחייב את הרוכבים במדינה לחבוש קסדה, אחד המשתתפים, פיליפ קונטוס, בן 55 שרכב על הרלי-דייווידסון, בלם לפתע בחוזקה מסיבה לא ברורה. בעקבות הבלימה העוצמתית ננעלו גלגלי האופנוע וקונטוס לא הצליח להשתלט על ההחלקה של הכלי. הרוכב הועף מהאופנוע ופגע עם ראשו (שכמובן היה ללא קסדה) במדרכה.
מעוצמת המכה של הגולגולת במדרכה נגרמה לקונטוס פגיעה רב מערכתית קשה ולרופאים שהבהילו אותו לבית החולים הסמוך לא נותר אלא לקבוע את מותו. הרופאים וחוקרי תאונות הדרכים מהמשטרה שהגיעו למקום היו תמימי דעים: אם קונטוס היה חובש קסדה הוא היה נשאר בחיים.
הסוף הטרגי של מסע המחאה הוא אולי ההוכחה הניצחת ביותר למשתתפיו לכך שחובה תמיד לחבוש קסדה כשרוכבים על כלי דו גלגלי, אך בעוד שבעבור הרוב המוחלט של האנשים, שמראש כנראה האמינו בחשיבות ההגנה על הפדחת זו נראית מסקנה יותר ממתבקשת דווקא חבריו של הקורבן שביכו את לכתו של הרוכב הוותיק התבטאו ואמרו שהם לא נגד קסדות. לדבריהם, הם מדי פעם משתמשים בהן אבל עדיין חושבים שזו צריכה להיות בחירה שלהם ולא חוק וכי אין חוויה מהנה יותר מלרכב על הארלי דייווידסון במאה קמ"ש כשהרוח מבדרת את השיער. אתם יודעים מה, אולי הם צודקים. כשאין שום דבר שם בתוך הקופסא אין באמת על מה להגן.
ליתר האנשים שרוצים לשמור על הראש במצב שלם אנחנו נדגיש שחובה לרכב עם קסדה, וכמו שמקרה אבי כהן המצער מלמד, חובה שהיא תהיה קסדה מלאה ובטיחותית.
>> בקרוב "כרית אוויר" לאופנוענים
