הרעיון לעטוף רכב מסוים באישיות אחרת וליצור לו תחפושות מוטוריות הפך נפוץ יותר ויותר בשנים האחרונות והתפשט לרבדים שונים בעולם המוטורי - החל מיצרני הרכב עצמם, דרך בעלי רכבים שרוצים להעניק לרכבים שלהם מעט ייחודיות ועד לאמנים המתייחסים לכלי רכב כקנבס מתנייע ליצירה אמנותית משלהם.
אמנם יצרני הרכב לא מוכרים מכוניות עם תחפושת של קאובוי או אינדיאני אבל לאחרונה יותר ויותר יצרני רכב מייצרים מכוניות הכוללות חזות מרשימה שמעניקה להן נוכחות מסוימת בעוד שבפועל מדובר בתחפושת שמאחוריה מסתתרת מכוניות אחרת לחלוטין.
כך למשל, מעבר לחישוקים הגדולים, המרכב המוגבה והקישוטים הויזואליים מעולם רכבי השטח הקשוחים, מרבית הג'יפונים המודרניים מתבססים על משפחתיות אפרוריות ולמעשה אין להם הנעה כפולה, מתלים ארוכי מהלך, שלדה חסונה ושאר מרכיבים שיכולים לצקת תוכן במראה השטח קרבי.
הסיפור הזה חוזר על עצמו גם בתחום מכוניות הקופה הספורטיביות ובעוד מספר נישות מוטוריות שכוללות היום בעיקר היצע של מכוניות מחופשות ולא את הדבר האמיתי.
סביר להניח שאף אחד לא משדרג את הרכב שלו ב"כפר השעשועים", אך הרצון לייחודיות גורם ללא מעט אנשים לבקר בחנויות אביזרים ולהלביש על המכוניות שלהם כל מיני תוספות. יש כאלה, כנראה אנשים מהסוג שחושב שקשת עם אורות מנצנצים או כובע מצחיק זו תחפושת מושקעת, שבוחרים בנגיעות עיצוביות כמו ספויילר מאחור או סט אורות אולטרא, יש מי שבוחרים לקשט את הגרוטאה הישנה שלהם בשלל פנסים, חישוקים, מדבקות וכל סט כנפונים אווירודינמי שבנמצא בתקווה שהטרנטה החבוטה תראה כמו מכונית ספורט,ויש את המשקיענים ממש, שעל בסיס מכונית רגילה לחלוטין יוצרים רפליקה למכונית החלומות נחשקת שלהם.
בנוסף לכל אלה, יש גם מי שלוקח את הפורים המוטורי צעד אחד קדימה ויוצר הלכה למעשה תחפושת מתגלגלת מושקעת מאוד ובמקומות שונים ברחבי העולם - מאטלנטה שבארצות הברית ועד אמסטרדם שבהולנד מתקיימים מצעדים מרשימים של מכוניות מחופשות מכל המינים והסוגים, אך נראה ש"המקום", המכה לחובבי המכוניות המחופשות, ניתן למצוא בשטח נטוש ומבודד במדינת נבאדה, על מישורי אגם מלח מהתקופה הפרה היסטורית שלמשך שבוע בסוף הקיץ בכל שנה משמשים אכסניה לפסטיבל ברנינג מן.
הפסטיבל, שהחל כמדורת חברים, הפך כעבור כמה שנים לאחד הפסטיבלים החשובים והמרכזיים בעולם באספקט האמנותי, הרוחני ויהיו שיאמרו אף החברתי.
קצת יותר מ-25 שנה אחרי ה"ברנינג מן" הראשון ניתן לציין שלצד תנאים קשים, אפילו ללא מים זורמים ולצד איסור במסחר בכסף בשטחי הפסטיבל, יותר מ-50 אלף איש יוצרים מדי שנה את הלונה פארק למבוגרים הגדול בעולם בחגיגה של צבעים, תחפושות, אנשים שמחים (לא פעם נטולי בגדים) ולענייננו - כמות בלתי נתפסת של כלי רכב מוסבים ומחופשים בכל הגדלים והצורות.
הרעיון הוא לקחת מכוניות שגרתיות ולהפוך אותן למשהו שונה לגמרי ומטורף לחלוטין עד כדי כך שרק מעטים, אם בכלל, יוכלו לזהות את הרכב המקורי.
כיאה לאומה שחיה על גלגלים החיבור של האמנים האמריקאים לכלים מוטורים הוא הרבה יותר טבעי מאשר ליצירות מיוסרות על קנבס בצבעים קודרים ובהתאם לכך היצירתיות מגיעה מדי שנה לשיאים חדשים, הן מבחינת מראה והן מבחינה טכנולוגית.
המגוון הוא אדיר - מכורסאות אמריקן קונפורט שהוצמד להן מנוע ועד למשאיות ולאוטובוסים ענקיים שהוסבו ליצירות אינטראקטיביות ענקיות, ובתווך הרבה הרבה רכבים פרטיים שהופשטו מרוב משטחי הפח שלהם ונבנו מחדש.
טויוטה קורולה ושברולט קרוז סביר להניח שלא תפגשו שם אבל בהחלט יתכן שתתקלו בחיפושית שהוסבה לצלחת מעופפת, קדילאק שהפכה לבמה נוצצת, טלפון חוגה עצום מדודג' ישנה, רכב גולף שהפך לסירת מפרשים, הונדה וטויוטה בשלל גרסאות לרכבי "מקס הלוחם בדרכים" וגם בתים נוסעים מהאגדות, מיטות אפריון לחלומות מהירים, ספינות קיטור וכמובן מגוון רכבים פולטי אש ותמרות עשן.
>> 10 מקומות שכל חולה הגה חייב לבקר בהם
