למרות השיפור המתמיד בתשתית הכבישים הארץ ישראלית ושלל הפרויקטים והמחלפים שצצים פה ושם בארץ המובטחת, בישראל יש עדיין לא מעט כבישים מאתגרים ולא סלחניים שנהיגה בהם היא חוויה מסוכנת של ממש.
אבל חובבי הסכנות והאתגרים שרוצים להתגרות בגורל כבר מזמן לא מסתפקים בטיול בארץ ובסיכוי היותר מסביר שאיזה נהג משאית יחליט לעבור לנתיב שלהם בכביש נטול גדר הפרדה, ויוצאים אל מעבר לים כדי לחפש שם חוויות מפחידות יותר ודרכים מסוכנות במיוחד.
קבלו את עשר הדרכים המסוכנות בעולם שבהשוואה אליהן כל כביש אדום בישראל נראה כמו מגרש אימון של המועצה הלאומית לזהירות בדרכים.
אולי הכביש המסוכן המפורסם בעולם. דרך צפון יונגס, המובילה בין לה פאס לעיר קורויקו ומכונה "דרך המוות", היא כביש שנבנה בשנות ה-30 של המאה העשרים ואורכו כ-64 ק"מ. במרבית חלקיו רוחבו לא עולה על שלושה וחצי מטרים (מה שלא מאפשר לשתי מכוניות לחלוף זו על פני זו) והוא נטול גדר בטיחות למרות שתהומות של מאות מטרים פעורות בחלקים נרחבים שלו. יתרה מזאת, לא מדובר בדרך סלולה עם תשתית ראויה אלא במצע כורכר שהופך חלקלק במיוחד עם הגשמים הרבים באזור ואם לא די בכך הרי שהנתיב גם תלול ויורד בחדות מגובה 4,700 מטר לגובה 1,800 מטרים.
באופן מפתיע, ככל שיותר ויותר מצבות הולכות ומתווספות בצדי הדרך, כך הדרך הופכת למוקד משיכה גדול עוד יותר בעבור תיירים שרבים מהם בוחרים לחצות בשנים האחרונות את דרך המוות עם אופני הרים כאחד מיעדי החובה ביבשת.
מנאלי - לה (הודו)
כמעט כל מי שהיה בתת היבשת ההודית יודע לספר שלא ממש משנה באיזו דרך מדובר, כל עליה לכביש בהודו היא סוג של רולטה רוסית עם תנועה שמגיחה מכל עבר, נהגים שנוסעים בנתיב הנגדי, ריקשות עם עשרות נוסעים בכבישים מהירים, נהגים ללא אורות, פרות באמצע הנתיב וכל מה שאתם יכולים לדמיין (...ואף הרבה מעבר לכך), אבל הכביש המחבר בין מנאלי ללה בצפון הודו ללא ספק מרוויח את מקומו ברשימת הכבישים המסוכנים בעולם בכבוד.
מדובר בכביש צר עם תנועה דו-סטרית שאורכו לא פחות מ-470 ק"מ ושהרבה מאוד ישראלים נוסעים בו.
הדרך עוברת במעברי ההרים הגבוהים בעולם והיא מתחילה בגובה 3200 מטר ומתפתלת בין תהומות עד לגובה של 4800 מטרים. לתבשיל המפחיד הזה יש להוסיף מכוניות פרימיטיביות למדי ונהגים הודים עייפים שלא מפחדים מכלום וסומכים רק על אלת המזל, העדר גדרות בטיחות, מפולות סלעים, שלג וגשם.
מעבר סטלביו (איטליה)
מעבר ההרים הסלול הגבוה ביותר באלפים המזרחיים והשני בגובהו בכל רכס האלפים. מעבר סטלביו נמצא באלפים האיטלקיים, בסמוך לגבול עם שוויץ. הוא מתפתל כולל לא פחות מ-48 פניות 180 עוקבות אחת אחר השניה, הופיע בפרק מפורסם של "טופ גיר" והפך לאטרקציה לחובבי נהיגה.
בעוד הדרך למעלה (מהצד האיטלקי) דורשת נהיגה זהירה ביותר או מיומנות נהיגה גבוהות (בקטעים מסוימים בהחלט מדובר בכביש אידיאלי לחובבי הדריפטינג) הרי שבדרך למטה אל עבר הצד השוויצרי של ההר תוכלו לחוות 38 פניות 180 נוספות, קטעי נסיעה מלחיצים על פני תהומות עמוקים ללא גדרות הפרדה ראויות וכמה מנהרות חצובות בסלע שלא מאפשרות מעבר של שני רכבים במקביל ומחייבות לעיתים נסיעות ארוכות ומפחידות לאחור.
טרולסטיגן (נורבגיה)
אולי הדרך המפורסמת ביותר בפיורדים בנורבגיה ונתיב בו תיירים רבים מחליטים לנסוע. הכביש כולל רצועת אספלט צרה ללא אפשרות ממשית לעקיפות או מעבר במקביל של רכב משני הכיוונים שמתפתלת בין נופים עוצרי נשימה. דווקא הטבע סביב מוסיף לאפקט הסכנה מאחר שמי שאוחז בהגה צריך לפתח יכולת התעלם באופן מוחלט מהמראות ולהתרכז אך ורק במלאכת הנהיגה.
DALTON HIGHWAY (אלסקה)
כביש באורך 660 קילומטרים המגיע עד הצפון הרחוק של אלסקה שנסלל בשנות ה-70 כדי להביא אספקה לשדות נפט בחלק הצפוני של המדינה.
זהו לא כביש לבעלי לב חלש והנוהגים בו חשופים לטמפרטורות מקפיאות, נתיב שחלקו עשוי חצץ, מפולות סלעים ושלג, סופות קשות, ראות שואפת לאפס ומחסור כללי של קליטה בטלפון הסלולרי ותחנות שירות לאורך הנתיב.
מהמורות בנתיב, בורות גדולים מתחת לפני השלג, אבנים שמשאיות גדולות עלולות להעיף ומפולות סלעים שמתרחשות לעיתים קרובות ויכולות להותיר מזכרות כואבות בכלי הרכב הביאו לכך שמרבית חברות ההשכרה אוסרות על נסיעה בנתיב זה.
הלסמה (פיליפינים)
240 קילומטרים של דרך לא סלולה, ברובה הנמתחת על צוק תלול ולא כולת כמעט מעקות בטיחות. בנוסף תוכלו לפגוש במקום מפולות סלעים, ראות לקויה, ערפל כבד ובוץ וכן נהגי אוטובוס פילפינים פרועים הנוהגים במהירות מופרזת בקטעים צרים במיוחד, מה שגורם מדי פעם לאוטובוסים ולמכוניות אחרות ליפול לתהום, בנפילה חופשית של 300 מטרים.
TAIL OF THE DRAGON (ארצות הברית)
קטע כביש בין 18 קילומטרים בגבול בין מדינת טנסי לצפון קרוליינה הכולל לא פחות מ-318 פניות שונות שזכה לכינוי TAIL OF THE DRAGON בשל צורתו המפותלת המזכירה זנב של דרקון.
כל עוד נוסעים בכביש במהירות חוקית (המהירות הורדה בשנת 1992 ל-50 קמ"ש) הוא בטוח למדי, אך הנתיב המאתגר הפך למוקד עליה לרגל לחובבי נהיגה ואופנוענים שרואים בנתיב המפותל סוג של מבחן אומץ ואתגר נהיגה אולטימטיבי.
במקביל להורדת המהירות המותרת בשנים האחרונות יש באזור גם נוכחות מוגברת של משטרה.
דרך טיבט-סצ'ואן
כמעט 2500 קילומטרים של דרך בין טיבט לסין. הנוף סביב מרהיב, אבל אי אפשר להוריד את העיניים מהכביש: קטעים מסוכנים לרוב, שינוי טמפרטורות קיצוניים, יערות אדירים ושרשרת של 14 הרים בגובה של 4000-5000 מטר מחכים לכם שם.
הכביש המהיר לנה (סיביר, רוסיה)
סיביר אמנם מכסה לא פחות מ-77 אחוזים משטחה של רוסיה אבל תנאי מזג האוויר הקשים באזור בו גרים רק 28 אחוזים מתושבי המדינה גרמו לרשויות להמנע מהשקעות גדולות בתשתית הכבישים באזור.
המצב כל כך גרוע שאפילו הכביש הראשי המחבר בין מוסקבה לעיר יקצוק, הנמתח במקביל לנהר לנה לאורך כ-900 קילומטרים, לא באמת ראוי לשימוש.
בתפריט חלקים בלתי סלולים ובוציים, קרח, שלג כבד, טמפרטורה שאינה ידידותית לסביבה, במיוחד אם נתקעים בצד הדרך, של פחות מ-40 מעלות מתחת לאפס ודרך שהופכת בקיץ לזרם בוצי בשל הפשרת השלגים. הכביש הוא הדרך היחידה המובילה אל יקוצק, ולכן התנועה רבה והפקקים מייגעים.
TIANMEN SHAN BIG GATE ROAD (סין)
כביש במעלה הר טיאנמנשאן שבסין באורך של 11 קילומטרים על רקע נוף עוצר נשימה החצוב ברובו בהר וכולל לא פחות מ-99 פניות(!) עם הרבה תהומות פעורות מכל עבר.
הכביש מוביל אל מקדש TIANMEN שנחנך לפני למעלה מאלף שנה ו-99 העקומות בכביש (כמו גם 999 המדרגות בסופו המובילות למקדש) מסמלות את תשעת הארמונות של גן עדן. בסמוך למקדש יש קשת טבעית שנוצרה בסלע טבעי וככל הנראה אמורה לסמל הקשר בין האלים ועולם בני התמותה, קשר שבהחלט נבחן היטב כל הדרך במעלה הכביש המסוכן, המוטרף והמרהיב הזה שאגב אירח לפני כשנה תחרות דריפטינג בחסות רד בול.