עם זאת, בחלקים היותר שפויים של כדור הארץ אפשר פשוט להיכנס לרכב, לבחור כיוון ולנהוג במשך ימים מבלי לחזור על אותה דרך ומבלי לעצור לביקורת גבולות והחתמה של הדרכון.
באירופה, אוסטרליה וכמובן בארצות הברית מסעות שכאלה, "רוד טריפס" כמו שקוראים להם, זוכים לפופולריות גבוהה, הפכו לחלק מהתרבות ולאתגר שרבים לא מפספסים - אם בסתם מכונית ישנה או שכורה, אם בגלגלים קצת יותר מעניינים כמו קבריולט פתוחה או אופנוע גדול או מן העבר השני - בקרוואן.
כביש I-80, המחבר בין ניו יורק ללוס אנג'לס ומתמתח לאורך 4,528 קילומטרים, הוא דוגמא טובה לכך ומאז שב-1933 אדווין "קאנונבול" בקר הצליח לחצות את אמריקה ולהגיע מהחוף המזרחי למערבי בתוך 53 וחצי שעות, קביעת שיאים חדשים מחוף לחוף משלהבת את דמיונם של רבים.
במהלך שמונים השנים שחלפו מאז השיא של בקר, הנתיב השתפר, המכוניות הפכו למהירות ואמינות יותר ורבים ניסו ואף הצליחו לקבוע שיאים חדשים בדרך, מחוף האוקיינוס האטלנטי לחוף האוקיינוס השקט.
יתרה מזאת, מדי שנה מתקיים בנתיב זה גם מרוץ מחתרתי רב משתתפים הנושא את כינויו של אותו נהג נחוש ראשון. עם זאת, מעולם לא נשבר מחסום ה-30 שעות, והתוצאה הטובה נקבעה ב-2006 על ידי אלכס רוי (נהג ראלי אמריקאי) שהשלים את הדרך בזמן של 31 שעות ו-4 דקות מאחורי הגה של ב.מ.וו M5.
ב- 20 באוקטובר בשעה 23:46, מחסום 30 השעות נשבר כששלושה אמריקאים: אד בוליאן, דייב בלאק ודן האנג הגיעו למלון פורטופינו בחוף רדונדו בקליפוניה, בו הסתיים המסע הראשון, 28 שעות ו-50 דקות אחרי שעזבו את מנהטן.
על היוזמה, הכנת הרכב ובחירת הצוות היה אחראי בוליאן בן ה-,27 מנהל מכירות בסוכנות למבורגיני באטלנטה וחובב רכב מושבע שחלם לשבור את השיא מאז שהיה בן 18.
לתפקיד נהג המשנה נבחר בלאק, עצמאי שבוליאן פגש כלקוח בסוכנות למבורגיני והאנג, שהצטרף בתור נוסע במטרה לעקוב אחר מכשירי ה-GPS, לזהות ניידות משטרה ולדאוג שכולם עירניים במהלך הדרך הארוכה.
המכונית עמה חצו בוליאן וחבריו את אמריקה בזמן שיא היא מרצדס CL55 AMG מודל 2004 שנבחרה מתוך שיקולי תקציב, נוחות וזמינות כשלזכותה מנוע V8 עם מגדש על המפיק 500 כ"ס ומאיץ את לימוזינת הקופה במשקל של כמעט שני טון למהירות תלת ספרתית תוך 4.8 שניות, תוך שמירה על נסיעה מפנקת כיאה למכונית GT שנוצרה כדי לחצות קילומטרים רבים במהירות גבוהה ובנוחות מירבית.
ל-CL יתרונות חשובים נוספים כמו מתלים אדפטיביים שהיו הכרחיים בכדי לשאת בתוספת המשקל של שני מכלי דלק בגודל 83 ליטר כל אחד שהותקנו בתא המטען (המעמידים את סך קיבולת הדלק, יחד עם המיכל המקורי, על 254 ליטר) בכדי לצמצם את הביקורים בתחנות הדלק.
בחישוב מהיר, מבלי לקחת בחשבון זמן מבוזבז לעצירות תדלוק, שירותים והחלפות נהגים ניתן להבין שאת המרחק, העומד כאמור על 4,528 ק"מ, חצו בוליאן וחבריו במהירות ממוצעת של 158 קמ"ש ומאחר שהמהירות המותרת לאורך רוב הנתיב עומדת על 105 קמ"ש (65 מייל לשעה) במכונית הותקנו סורק תדרי משטרה שדיווח על מלכודות מהירות ועל עומסי תנועה, שלושה גלאי רדאר ושני מטענים שחוברו לסמארטפונים עם אפליקציות להתרעה על מכמונות מהירות.
השיא של בוליאן, כמו כל שיאי המהירות בנתיב קאנונבול, לא זכה להכרה רשמית על ידי ספר השיאים של גינס, ועל אף שאנחנו בהחלט מאוד ממליצים לצאת למסע מחוף לחוף אנחנו ממש לא ממליצים לכם לנסות לשבור את השיא הזה.
>> הפעיל מונה? – תפסו מונית מניו יורק ללוס אנג'לס
