אבל האם לרגע התעמקנו בנתונים? הרי ברור שלמי שנמצא במשך שנים, יום יום כל היום על הכביש וגומא אלפי קילומטרים בשבוע יהיו עם השנים יותר דו"חות תנועה מלנהג הממוצע שנוסע 20 קילומטרים ביום בדרך לעבודה. ובקשר לתאונות הקטלניות, צריך לזכור שזה פשוט "לא כוחות" - נהגי המשאיות נעים עם רכב שמשקלו מגיע לעתים לכמה עשרות טונות ואילו הרכבים הפרטיים על הכביש שוקלים טון טון וחצי ומכאן זה בעיקר עניין של פיזיקה ומפגשים שבמידה והיו מתרחשים בין שתי מכוניות פרטיות באותו גודל היו מסתכמים בהחלפת פרטים, אולם במפגש עם משאית הם לא פעם מסתיימים בחדר המתים.
עם זאת, בהחלט יש מקום לצפות שנהגי המשאיות יהיו מודעים כל העת לאחריות הכבדה המוטלת עליהם ולקוות שהם שמים שבע עיניים על הכביש ועל הרכב שלהם ולא שוקעים באדישות או בעיסוקים אחרים שעלולים להוביל לתוצאות מצערות ולפעמים גם משעשעות מאוד כמו בשני הסרטונים שלפניכם המגיעים אלינו, איך לא, ממולדת מצלמות הדשבורד – רוסיה.
כשמובילים במשאית מטען חורג לאורך ובמיוחד לרוחב ולגובה חשוב להיות כל הזמן מודעים לו ולנקוט משנה זהירות במעברים צרים או נמוכים כמו למשל מתחת לגשרים. את השיעור הבסיסי הזה בנהיגת רכב כבד הנהג שלפניכם כנראה לא זכר ועל אף שבארגז של המשאית שלו הוא התבקש להוביל פסל ענק של צבי מפיברגלס שחרג ובלט בכמה מטרים טובים מעל לארגז המשאית הוא המשיך לתת גז בלי שום חשש גם כשגשר בטון גדול ולא גבוה במיוחד נגלה מולו. הדבר הוביל לתוצאה צפויה והאמת די משעשעת כשפסל החיה העצום נגח בבטון ועשה פליק פלאק לאחור.
אבל לנהג בסרטון שלפניכם כנראה חסרים כמה חושים והוא לא מבחין כלל בענן העשן שמתמר מאחורי הקבינה שלו. גם ריח של משהו שנשרף כלל לא מזיז לו והוא ממשיך בדרכו כאילו כלום, גם שארגז המשאית מתחיל ממש לעלות בלהבות.
בשלב מסוים האש אוחזת בכל אחורי המשאית שמתחיל להראות כמו לפיד גדול ובוער אך הנהג, קול מאין כמותו, ממשיך בנסיעה עוד מספר דקות הזויות במיוחד עד שלבסוף הוא מחליט לעצור בצד ולהיפטר בדרך מקורית מהמטען הלוהט.