אין תמונה
פלא מאז 1959. טפטפות
בעידן בו גרסאות הקצה של מכוניות הסאלון מצוידות במנועים עם יותר מ-500 כ"ס וביצועים שעד לא מזמן קשה היה לפגוש במכוניות על אקזוטיות, פתאום הביצועים בקו ישר של מכוניות הוט האץ' כמו דגמי ה-GTI של פולקסווגן ופיג'ו, RS של רנו או ST של פורד כבר ממש מתקשים לרגש אותנו, על אף שאין ספק שהן מהירות בהרבה ממכוניות הסופר מיני והקומפקטיות עליהן הם מבוססות ובהחלט מהנות מאוד לנהיגה.

למרות ביצועים נחותים במקצת משל המתחרות, הפיאסטה ST, הגרסה "החמה" של מכונית הסופר מיני הפופולרית של פורד, נחשבת כיום על ידי רבים לסופר מיני החמה המוצלחת ביותר בזכות מדד ההנאה מנהיגה הגבוה שלה. עם זאת, הספק של 180 כ"ס לעומת 200 כ"ס במתחרות המובילות מבית רנו ופיג'ו בוודאי יגרמו ללא מעט מרוכשי ה-ST להוציא סכומים גדולים כדי לשדרג את המנועים על מנת לקצר עוד כמה שברירי שנייה ביכולת ההאצה למהירות זו או אחרת.  



כתב הרכב הבריטי המפורסם, כריס האריס, ניסה למצוא דרך מקורית לגרום לפיאסטה לקצר את זמן המאוץ הקלאסי מעמידה למאה קמ"ש, אך במקום להתחיל להסתבך בשיפור המנוע, האריס החליט לבדוק האם למעשה ניתן להגיע על סיפונה של הפיאסטה מהר יותר למאה קמ"ש בזמן שזו נמצאת על נגרר הרתום לרכב השטח האייקוני של מרצדס, ה-G קלאס בגרסת 63 AMG.

אמנם עם מנוע V8  בנפח 5.5 ליטר ולא פחות מ-544 כ"ס העוברים לכל ארבעת הגלגלים ה-G63 אינו החזק ביותר בהיצע וניתן לציין שלדגם ה-G65 עם מנוע V12 בנפח 6.0 ליטר יש 612 כ"ס, אך גם בגרסת ה-AMG ה"צנועה" הקוביה הגרמנית במשקל 2.5 טון המתברכת במקדם גרר של מקרר, מאיצה מעמידה למאה קמ"ש ללא משא עודף ב-5.4 שניות בלבד – טוב בהרבה מהנתון הרשמי של הפיאסטה הספורטיבית.

עם זאת יש לזכור שביחד עם הנגרר וה-ST עליו על ה-G לדחוף 2 טון נוספים מעבר למשקלו. האם גם עם תוספת המשקל יצליח רכב השטח המטורף להתעלות על הנתון הרשמי של הפיאסטה? לא נעשה לכם ספויילר, רק נציין שמדובר באחד ממבחני התאוצה ההזויים ביותר שראינו.

>> קן בלוק יכול לעשות את זה גם עם קשישות