על טעם ועל ריח כבר מזמן הבנו שאין באמת מה להתווכח ובעוד שיש דברים שבאשר אליהם נראה שיש הסכמה גורפת, במקרים אחרים מה שבעיני אחדים הוא פסגת היופי בעיני אחרים עלול להראות כשיא הכיעור.
ועל כן, בדרך כלל אנחנו משתדלים שלא להביע את דעתנו על שדרוגי רכב שונים ומשונים שלרוב נראים הרבה פחות טוב מהרכב בגרסתו השגרתית.
עם זאת, יש מקרים בהם אפילו אנחנו, שלרוב מנסים לשמור על התבטאויות ברוח הפוליטיקלי קורקט, מתקשים לשמור על ארשת ממלכתית ולא להביע זעזוע עמוק לנוכח התוצאה העגומה של עשרות אם לא מאות שעות עבודה מיותרות ולא פעם גם ממון רב שהושקעו בדרך למפגן המתגלגל והכואב בעיניים הזה.
לא בדיוק מבינים על מה אנחנו מדברים? קבלו כמה דוגמאות מייצגות.
עוד ב-mako רכב
הבימר הכי מכוערת שאי פעם ראינו
הזיות על גלגלים: שדרוגי הרכב שיצאו משליטה
מקלעים ולייזרים, כך נראה שדרוג קיצוני להאמר
בסטנדרטים של היום, עם 130 כ"ס, סקודה RS130 בוודאי לא הייתה נחשבת למכונית ספורט, אבל בשנות ה-70 בעידן שלפני נפילת מסך הברזל הצ'כית בעלת מרכב הקופה זכתה להצלחה לא מבוטלת גם בצד המערבי של אירופה ועם מנוע אחורית והתנהגות כביש שובבה רבים כינו אותה "פורשה 911 לעניים". במקום להעריך את פיסת הקלאסיקה שברשותו, בעליה של סקודה ספורטיבית שכזו החליט להעביר את המכונית שלו מסע שיפורים ועדכונים כדי שזו תראה רעננה וספורטיבית גם במילניום השלישי. התוצאה, כפי שעיניכם רואות, עגומה למדי עם הרבה יותר מדי כונסי אוויר כמו בכל חלק של המרכב. חזית עם מכסה מנוע זוויתי מדי, פנסים מתרוממים גדולים מדי, ניפוחי כנפיים שגורמים לגלגלים להראות מגוחכים ואחוריים עם ספוילר ענק שמתאים למכוניות שמשייטות במהירויות של מעל ל-300 קמ"ש.
בשנים האחרונות נראה שיותר ויותר יצרני רכב מרגישים צורך עז להגדיל את סמל המותג בקדמת הרכב ובאחוריו למימדים קצת לא פרופורציונליים שמעלים לא פעם תהיות האם הסיבה למהלך היא מלאי סמלים עצום שהצטבר במחסנים של מחלקת המשאיות של המותג.
אבל אם חשבתם שאי אפשר להצליח למקם בחזית של רכב סמל יותר גדול מזה שרנו השתילה בקליאו החדשה כדאי שתחשבו שנית ותביטו בתמונה שלפניכם בה ניתן לראות קאדילק CTS שבעליה ככל הנראה מרגיש קשר עז למותג שגרם לו לפרק את הסבכה הקדמית העצומה ולהתקין במקומה סמל ענק בגודל של כמעט מטר רבוע.
אותו חובב קאדי נלהב לא הסתפק בכך ובמקום לבחור באחת מהאופציות הנאות של חישוקי גלגלים בקטלוג היצרן הוא השיג בהזמנה מיוחדת חישוקים שרוב שטחם מוקדש לסמל ענק בתבליט של מותג היוקרה מבית ג'נרל מוטורס.
ל-S2000 של הונדה יש מעריצים רבים. הרודסטר היפנית שהוצגה בשלהי המילניום הקודם הציגה מראה קלאסי וכוחני במידה, חלוקת משקל אופטימלית בין הצירים בזכות מנוע קדמי שמורם מאחורי הסרן הקדמי ויחידת הנעה אטמוספרית מדהימה המחלצת לא פחות מ-240 כ"ס ממנוע בנפח 2 ליטרים. אבל בעשור השני של המילניום השלישי ואל מול שלל מכוניות קטנות עם מנועי טורבו עוצמתיים שמסוגלות להגיע בין נקודה א' לב' מהר יותר ה-S2000 איבדה מעט מזוהרה. חלק מחובבי ההונדה הספורטיבית סירבו להתרגש ונשארו נאמנים למכונית המאוד מהנה שלהם, אך היו גם מי שפצחו במסכת שיפורים ושדרוגים, לצערנו לעתים גם למרכב העדין והיפה.
קחו למשל את בעליה של ההונדה הצהובה הזו שהתעקש להרוס כל חלקה טובה ברודסטר הקלאסית עם ניפוחי כנפיים מופרכים, כונסי אוויר מגוחכים וכנף אחורית ממטוסים.
זה לא יהיה מוגזם לקבוע שהמיאטה של מאזדה הפכה מיד עם השקתה לקלאסיקה מודרנית ורכשה לעצמה מקום של כבוד בדברי ימי תולדות הרכב ואף זכתה לחיקויים רבים.
עם זאת, מסתבר שיש מי שכנראה סבורים שהמיאטה לא מספיק קלאסית ומתברר שיש גם מי שהחליטו לעשות משהו בנדון כמו בעליה של המיאטה מהדור הראשון שבתמונה שלפניכם שהחליט להחליף את הפרונט הנמוך והמעוגל של המאזדה בהשראת מכוניות משנות השישים העליזות כמו לוטוס אלן או MG במשהו בניחוח עתיק ורציני יותר: חזית מלאה תרומת עם גריל רחב של מרצדס ישנה. מומחה העיצוב לא הסתפק בכך והתקין גם פגוש ניקל גדול ופנסים עגולים בולטים, אך לפחות בשלב זה לא התקין כנפיים מלאות (מעבר לחיפויי גלגלים) ובצדי מכסה המנוע ניתן לראות את קורות השלדה הקדמיות של המיאטה כמו גם את רוב מערך המתלים.
באמריקה טנדרים מגודלים הם מחזה שכיח בערך כמו שאצלנו רואים מאזדה 3 עם מדבקה של ליסינג על הכנף ולא מעט אנשים, גם כאלה שלא עוסקים בשיפוצים או מתגוררים בחווה גדולה, מתניידים בטנדר, פשוט כי זה מה שעושים כולם.
בין אותם אנשים יש גם כאלה שכנראה מתחברים יותר לצורה של מכונית ספורט. אמנם בארצות הברית עם מיסוי אפסי ומחירי מכוניות נמוכים במחצית מאשר בארץ, אנשי בני המעמד הבינוני יכולים להרשות לעצמם להחזיק בלי בעיה שתי מכוניות - טנדר לימות השבוע ומכונית ספורטיבית לסופ"ש, אבל יש מי שהחליטו להגשים את הפנטזיה הספורטיבית שלהם על הטנדר הפרטי ושלחו אותו לניתוח השתלת פרונט של קלאסיקת שרירים אמריקאית, בין אם מדובר בחזית של קורבט קלאסית, פורד מוסטנג או שברולט קמארו. מאחר שכנראה לא מדובר בשיגעון נדיר מיוחד, רמת הביצוע מרשימה למדי, אך התוצאה הסופית פתטית לגמרי.