כמעט לכל אחד מאיתנו או לפחות לבנים מבינינו היה פעם, ממש מזמן, אי שם באזורי הגיל החד ספרתי, אוסף גדול של מכוניות צעצוע קטנות.
היו הרבה סוגים וגדלים של מכוניות צעצוע אבל הדגמים של הוט ווילס ושל מאצ'בוקס היו האהובים ביותר, לפחות עליי.
למרות גודלן הצנוע שהתארך ללא יותר מחמישה סנטימטרים, המכוניות הללו בקנה מידה של 1 ל-64 היו עמידות מאוד והציגו העתק קטנטן ומדויק לדגמי המכונית עליהם הן התבססו ובנוסף היו מצוידות בגלגלים מיוחדים שאפשרו ל"הטיס" אותן בקו ישר ובמעגלים במהירות גבוהה ולחלום שאנו למעשה אוחזים בהגה במכונית של ממש.
באותה תקופה, אחת המתנות האהובות ביותר שניתן היה לקבל מהדוד מאמריקה שהגיע לבקר בלבנט הייתה אחד ממסלולי המרוצים הייעודים למכוניות הקטנות. המסלול החביב עליי ביותר היה מקפצה שהזניקה את המכונית בזווית חדה מרמפה בגובה של כמה עשרות סנטימטרים אל עבר מקפצה שהייתה מעיפה את המכוניות הקטנטנות למרחק לא קטן בכלל.
מסתבר שאותם זיכרונות ילדות היו נחלתם של רבים וחברת מאטל, היצרנית של סדרת דגמי הוט ווילס, החליטה לכבוד חגיגות יום ההולדת המאה למרוץ האינדי 500 לקחת את התכנון של אותה מקפצה של דגמי הצעצוע, לייצר גרסה בקנה מידה מלא שלה ולשגר מכונית אמיתית למרחק רב במיוחד בתקווה לקבוע שיא עולם חדש.
וכך, במשך מספר שבועות, בסמוך למסלול המרוץ המפורסם, הוקמה מקפצה תלולה בגובה של בניין בן עשר קומות שבמורד התלול שלה ישעט הרכב בדרך למעוף הארוך באוויר.
ההכנות נערכו תחת מעטה סודיות גדולה, במיוחד היות שזהות הנהג נשמרה בסוד עד לסיום הקפיצה.
ביום ראשון, רגע לפני הזנקת האינדי 500, ניתן האות והמכונית שהוכנה במיוחד לקפיצה המיוחדת החליקה במדרון התלול אל עבר המקפצה שהטיסה אותה למרחק של לא פחות מ-102 מטרים שהם כאורכו של מגרש כדורגל. למרות זווית קלה במהלך הנחיתה הפעלול הסתיים בצורה מושלמת, לקול תשואות הקהל. לאחר הסיום המוצלח שכלל גם את שבירת שיא העולם נחשף טאנר פאוסט כנהג שהיה מאחורי ההגה.
פאוסט, אגב, הוא אחד משלישיית המנחים בגרסה האמריקאית לתוכנית הרכב הפופולרית "טופגיר". אמנם רבים טוענים שהגרסה היאנקית לא מצליחה להתקרב למקור הבריטי אבל ללא ספק דבר אחד בטוח. ג'יימס מיי, המוכר יותר כ"קפטן סלואו", לא היה מוכן לעשות את הקפיצה הזאת.
צפו בקפיצה המדהימה מכל זווית אפשרית
טאנר פאוסט, הנהג שהיה מאחורי ההגה, מספר על ההכנות לקפיצה
אגב, במרוץ האינדי 500 עצמו, שנחשב למרוץ האמריקאי החשוב ביותר, כמעט והתרחשה סנסציה, כשהנהג הטירון ג'יי.אר הילדרברנד, שזו לו השנה הראשונה בסבב המרוצים היוקרתי, הוביל את המרוץ בבטחה ונראה היה ששום דבר לא יקח ממנו את הנצחון.
למרבה ההפתעה, בפניה האחרונה, בעודו עוקף סמן אחורי (מכונית שמפגרת בהקפה), הילדרברנד לקח את הפניה רחב מדי והתנגש בעוצמה בקיר בטון 300 מטרים מקו הסיום.
הילדרברנד אמנם הצליח לחצות עם המכונית המרוסקת את קו הסיום, אך רק במקום השני.
הפספוס של הילדרברנד