הדור הקודם של הפטרול אף שווק בישראל עד סוף 2009 (וממשיך להיות מיוצר במפעלים של ניסאן בדרום אפריקה, מרוקו ופקיסטן) אך לא זכה להצלחה גדולה כנראה גם בגלל שמחירו היה יקר יותר ממחירם של המתחרים הפופלריים באותן שנים כמו מיצובישי פאג'רו וטויוטה פראדו.
עם זאת, למי שהיה את הסכום הנוסף כדי לרכוש אותו הוא גמל במימדים נדיבים במיוחדת תוך הצגת יכולת שטח פנומנלית בזכות מפרט טכני חסון שכלל שלדת סולם, שני סרנים חיים, הילוך כוח קצר, ניתוק חשמלי למוט המייצב האחורי (המאריך את מהלך המתלה) ונעילה לדיפרנציאל האחורי שהפכו אותו חביב במיוחד על אנשי שטח קשוחים.
בעקבות האכזבה של מעריציו בקרב אנשי השטח הקשוחים על כך שאיבד את זהות ספינת המדבר החסונה שיהיתה לו, ניסאן החליטה להראות שהפטרול ממש לא הפך להיות קרוס-אובר אופנתי ושלחה את הדור הנוכחי למשימה שתוכיח כי הוא בהחלט ראוי להיות ממשיך השושלת: גרירה של מטוס תובלה רוסי ענק מדגם איליושין 76. אמנם לא מדובר בבהמה האווירית הכבדה ביותר (תואר זה שמור לאנטונוב 225 בעל שישה מנועים ו-285 טון של משקל עצמי) אך עדיין 170 טון אותם נאלץ הפטרול לגרור בשדה התעופה הבינלאומי בסארג'ה שבאיחוד האמירויות הערביות הם פי 63 ממשקלו העצמי. ההישג של הפטרול מגמד את זה של הטויוטה טונדרה שגרר את מעבורת החלל אנדוור עם המנשא שלה במשקל כולל של 145 טון וגם מאפיל על השיא הקודם של פולקסווגן עם הדור הקודם של הטוארג V10 טורבו דיזל שסחב 155 טון בדמות בואינג 747.
לבד ממשקולות רבות שהועמסו לתא הנוסעים על מנת להגביר את אחיזת הצמיגים בקרקע, הפטרול הגורר סטנדרטי לגמרי, ומדובר בגרסה מצוידת במנוע בנזין V8 בנפח 5.6 ליטר המפיק 405 כ"ס ו-57.1 קג"מ.
מעבר להישג מדובר בשיא עולמי ובמשקל הגבוה ביותר שמכונית מייצור סדרתי גררה. אמנם ההישג בהחלט מרשים אבל היינו שמחים לסיבוב על הפטרול בדיונות החול שמחוץ לשדה התעופה המדברי כדי לתת באמת את התשובה לשאלה האם מדובר בהמשך ראוי לשושלת.
>> מבחן: פולקסווגן אמארוק מול איסוזו די מקס
>> מבחן: שברולט סילברדו מול סמארט בראבוס
