אפרת הופמן חורכת את האספלט

קבלו את אפרת הופמן, ילדה טובה תל אביב, שגורמת לגברים סביבה להעלות עשן.
קשה לנחש כשפוגשים אותה, עדינה ונשית, שהחיים שלה בעצם סובבים סביב מכוניות שמחליקות ברעש גדול ועשן צמיגים.
הופמן משתתפת בסבב אליפות אירופה בדריפטינג (סגנון נהיגה מרהיב המתמקד בהחלקת מכונית המירוץ לרוחב המסלול) וכשאין מירוצים היא מדריכה קורסים ללימוד רזי סגנון הנהיגה המיוחד הזה.
למעשה הופמן ,29, חלמה מאז שהיא זוכרת את עצמה על מכוניות מהירות ומסלולים ופחות התרגשה מלקים ומלהקות בנים.

חלומות מתגשמים 

בניגוד להרבה חולמים מוטוריים, גם מקרב המין הגברי, הופמן לא הסתפקה בחלום והחליטה לנסות להגשים אותו. כיוון שהספורט המוטורי בישראל עדיין לא חוקי והכבישים הציבוריים הם בוודאי לא מקום לפרוק בו את יצרי הנהיגה היא החליטה לעשות את הדבר הקרוב ביותר לנהיגה מאתגרת שהיה אפשרי ולהצטרף לצוות המדריכים של חברה המעבירה השתלמויות לנהיגה מתקדמת. הופמן התקבלה לעבודה בחברת "מסלולים" מה שעורר תרעומת אצל חלק מהמדריכים שהביעו את התנגדותם להצטרפותה של צלע נשית לחבורה המגובשת. אחד המתנגדים הבולטים, המדריך הותיק אדם פרנק, קיבל לפיכך "צ'ופר" - להעביר להופמן חפיפה כמדריכה.

המתח הראשוני בין הצמד התחלף בחיבה והערכה הדדית ולאחר זמן מסוים שוב במתח, הפעם רומנטי, כשהופמן "סגרה" עם פרנק חשבון והפכה לבת הזוג שלו.

אחרי שנתיים של זוגיות מוצלחת הרגיש הזוג שמשהו חסר והמשהו הזה הוא הגשמת האהבה המשותפת שלהם להתחרות על המסלול, מה שאילץ אותם לעזוב עבודה ומשפחה ולהרחיק מעבר לים.

דבק בך החיידק המוטורי בצורה קשה, לא?
"בעיני זה לא חיידק ולא מחלה", ממהרת הופמן לתקן. "להיפך, זאת בריאות, בעיקר לנפש. אני הפסקתי לחפש סיבות ותירוצים מדוע אני מתעסקת בתחום הלכאורה מוזר הזה מזמן - זה מי שאני, נהיגה זו האהבה ולמזלי גם המקצוע שלי. בארץ זה מרגיש אסור ולא בסדר בגלל שזה לא חוקי אבל זו תרבות לכל דבר ועניין. לכן התשוקה והרצון שלי להגשים את הצורך הזה אילצו אותי, במחיר של לעזוב מדינה, לעשות את זה בארץ זרה".

אפרת מדגימה איך נראים החלומות שלה

אהבה מעבר לים 

הופמן ופרנק ארזו את המזוודות ועזבו להונגריה בה מתקיימת סצינה מוטורית ענפה במיוחד בתחום הדריפטינג, בו חלמו להתחרות.
בדריפטינג, בניגוד לרוב סוגי הספורט המוטורי בהם המנצח הוא זה שהשיג את הזמן הטוב ביותר או שחצה ראשון את קו הגמר, החשיבות היא לא רק למיקום אלא גם לרמת הביצוע האומנותי של סחיפות הזנב, משך הזמן שלהן ועוד פרמטרים המזכירים יותר שיפוט בבלט על הקרח או שחיה צורנית.

מדוע דווקא דריפטינג?
"זה סגנון צעיר, אקסטרימי באופיו", מסבירה הופמן, "השליטה ברכב במצב של החלקה בעיני הרבה יותר מדהימה מהיכולת להקיף מסלול בזמן שיא ואם אתה קורא לספורט מוטורי חיידק אז דריפטינג זו מחלה חשוכת מרפא. לא קיימות מספיק מילים בשביל להסביר את ההרגשה בשליטה בבלתי נשלט. זה אדרנלין טהור בתוך הורידים שבא לביטוי בחיוך דבילי בלתי נשלט שנמרך על הפנים".

הזוג הגיע בשלהי עונת המרוצים של 2008 להונגריה ורשם הצלחה מפתיעה כבר במרוץ הראשון כשפרנק סיים שלשי והופמן עלתה לשלב הגמר והפגינה ביצועים מרשימים.
"בתחרות הראשונה שלי חלקתי רכב עם נהג מקומי. בסופו של דבר דורגתי במקום גבוה ממנו בעזרת הרכב שלו. זה היה לפני כמה שנים והוא עד היום לא לוחץ לי את היד או אומר שלום כשאנחנו מתראים. אגב, היום הוא מבכירי הדריפטרים ההונגרים ועדיין כועס על אותו עניין".

למרות זאת, הופמן ופרנק התחברו עד מהרה לסצנה המקומית והחליטו שכדי לממן את העלויות הגבוהות של השתתפות בסבב אליפות אירופה בדריפטינג עליהם לחזור ולנצל את ניסיונם הרב בהדרכת נהיגה.

וכך, לפני כשנתיים, הם ייסדו בשדה תעופה נטוש מהתקופה הסובייטית, בפאתי בודפשט את My Way, בית ספר המתמקד בלימוד רזי אומנות הדריפטינג.
בהתחלה רוב המשתתפים היו ישראלים ששמעו על הצמד המוזר והקורס המיוחד שלהם אך בשנה האחרונה בית הספר זוכה לתהודה רבה ולקורסים מגיעים גם נהגים מאירופה ואפילו מארה"ב ומקנדה. 

בחלוף שנתיים בית הספר מחזיק ב-10 רכבי דריפטינג מקצועיים לחלוטין ונחשב לאחד מבתי הספר היחידים ביבשת הישנה שמתמקד בצורה מקצועית בסגנון מיוחד זה.

 "לא מזמן חשבנו על זה אדם ואני", מספרת הופמן, "הגענו ממקום שאין בו מרוצים, מדינה נטולת תרבות מוטורית ממשית ופתאום אנחנו מהבולטים בתחומנו ומדרכים נהגים שמגיעים ממדינות בהן יונקים תרבות מוטורית מינקות. זה נותן הרבה סיפוק וגם מאפשר לנו להמשיך לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים - להתחרות ולשרוף צמיגים".

המורה אפרת בעבודה

>> אתר התוכנית רישיון ליהנות 

>> עוד אחד שיודע שאוהב להחליק על הצד – קן בלוק כובש את אירופה