שוב אין מרוץ פורמולה אמיתי
גם השנה, המנה העיקרית, מקצי פורמולה ישראל, התגלתה כקרקס מוטורי כשבדיוק כמו בשנה עברה גם הפעם ובניגוד מוחלט להבטחות המארגנים לא הייתה זו תחרות אמיתית אלא סיבובי ראווה עם מדידת זמנים, הפעם אפילו ללא זינוק מתבקש ושוב ללא אפשרות אמיתית לעקוף לבד מבנקודה בודדת במסלול וגם זאת לאחר שהצוות הטכני אישר אותה וסימן לנהג לעקוף.
יתכן שאת נהגי הנבחרת שאחזו בהגה הקטנטן וישבו במכונית החד מושבית קרוב קרוב לאספלט הדבר ריגש, אבל לכל השאר הייתה תחושה שלמעט בישורת המכוניות נעו על המסלול בעצלתיים, המנועים עבדו חרישית ולמרות מרכב סיבי פחמן, משקל נמוך, מראה כמעט כמו של מכוניות פורמולה 1 ונהגים שחלקם לפחות מוכשרים ביותר לא מדובר במקצים הכוללים נהיגה תחרותית על המגבלות או בקרב של ממש בדרך לניצחון.
המסלול שהוכן לקראת המרוץ הקודם בחופזה לא שודרג או השתנה ונשאר צר מדי ועם שולי בטיחות קטנים מדי ולמעשה מנע תחרות אמיתית.
שחקני המשנה תופסים את מרכז הבמה
כמו בשנה שעברה, גם הפעם שחקני המשנה הצילו את המצב וסיפקו הצדקה לקיומו של האירוע, זאת על אף תלונות שנשמעו מצד גורמים הקשורים ללא מעט מצוותי הארגון של הענפים הללו כי זכו ליחס מזלזל מצד ההפקה.
תחרות ג'ימקאנה מתאימה יותר לאירועים סגורים של מועדוני רכב או חברים ולא באמת מסוגלת לעניין קהל צופים וגם מקצה ה"טורינג" שכלל למעשה מכוניות ראלי שנבנו למרוצי שטח שהשנוי היחידי שעברו לקראת מרוץ האספלט היה הלבשת צמיגי כביש לא הלהיב במיוחד והמכוניות (כולן מסוג סובארו אימפרזה) נאלצו לנוע על מסלול צר מדי ולא הצליחו להפגין, למרות מאמצים מצד הנהגים, את האקשן האופייני והמתבקש לתחרויות מסוג זה.
במסלול באילת לא קיימת ישורת ארוכה מספיק לקיום מרוץ דראג אמיתי ל-402 מטרים ולכן הוחלט על מסלול מקוצר באורך 200 מטרים. בעבור רוב המכוניות הסופר משופרות שהשתתפו במקצה זה ממש לא מדגדג את פוטנציאל היכולת והנהגים היו צריכים להתרכז בעיקר בבלימה בסוף הישורת ולא במרוץ עצמו. כמו כן מקצי הדראג מוקמו בתחילתו ובסופו של כל יום מרוצים וחלק לא מבוטל של הצופים פשוט הפסיד אותם.
אופנועי הספורט הפגינו השכבות מרשימות וגם כמה מאבקים צמודים אך גם בעבורם המסלול היה רחוק מלהתאים למיצוי הפוטנציאל.
לדריפטרים המסלול התאים הרבה יותר ולמרות מתחרים ורכבים ברמות שונות, בסך הכל הם נתנו שואו טוב שהצליח להלהיב את הקהל ביציע שהריע והביע חיבה גדולה לענף המוטורי הצעיר והמרהיב הזה.
אופנועני הסופרמוטו, עם הרבה רוכבים נחושים ומאבקים צמודים, הפגינו איך תחרות אמיתית צריכה להראות ושוב כמו בשנה שעברה גם הפעם היו אלה משתתפי קטגורית הקארטינג הבסיסית שסיפקו את מרב האקשן, המאבקים הצמודים וכמעט היחידים שבאמת נסעו על המגבלות בפול גז.
כדי להבין את האבסורד נציין שרכבי קארטינג קטנים עם מנועי 125 סמ"ק השלימו הקפה של המסלול בזמנים קרובים קרובים לאלה של מכוניות הפורמולה.
קו הסיום
אך מצד שני, בעוד שבמרוץ הראשון ניתן היה 'בשם הראשוניות' להעלים עין מהרבה חריקות והתנהלויות בעייתיות, אי אפשר להמשיך להשתמש בתירוץ הזה גם במרוץ שהיו מספיק זמן ויכולת להתכונן אליו.
שוב הבטיחו לנו מרוץ פורמולה ובפועל קיבלנו מופע ראווה ושוב הבטיחו מסלול ראוי וקיבלנו מסלול שלא מתאים לרוב סוגי התחרויות.
עם כל הקרדיט שבהחלט מגיע לבועז מאירי על שהצליח להתניע את הספורט המוטורי המקומי לאחר כניסתו של חוק הספורט המוטורי לתוקף ולהרים מרוץ נוסף, אין מנוס מלציין שההתנהלות ההפקה בשני המרוצים הייתה רחוקה מלהיות תקינה והשאירה חלק לא מבוטל מהמשתתפים שנתנו ממיטב זמנם, השקיעו כסף ועשו מאמצים מתוך אהבה אמיתית לתחום, להצלחת האירוע, עם בטן מלאה על ההפקה ונראה שמן הראוי שהגורמים השונים העוסקים בספורט הזה יצמיחו מתוכם או ימצאו אנשים אחרים שיוכלו לקחת מכאן את העגלה קדימה בצורה שתכבד יותר את הספורט המוטורי והעוסקים בו.
>> פורמולה ישראל I - כך זה נראה בפעם הקודמת
>> מהמרוץ שהתבטל ב-1970, דרך מרוצי אשקלון ועד פורמולה ישראל – תולדות הספורט המוטורי הארץ ישראלי
פורמולה 2013 - הסנונית השנייה שמבשרת על בוא הסתיו? / אלדר נוימן השעון מצלצל בשעה מוקדמת מדי בבוקר ותוך מספר מועט של שעות אני מוצא את עצמי משודך למשך יומיים לנמל אילת. המתחם שוקק חיים ופעילות, אני חושב, בעודי עובר את רחבת הטיפולים של רכבי הדראג, הדריפט, הג'ימקאנה, הראלי, אופנועי הספורט והסופרמוטו, וכמובן גם הקארטינג. יחד עם זאת, בקטגוריות האחרות היו מרוצים של ממש - רכבי הראלי נאבקו בשיניהם על המיקומים, ואף נוצר מגע בין המכוניות בשל כך. סבב הקארטינג כלל אקשן רב, ואופנועי הספורט והסופרמוטו אף הדגימו לקהל כי לכל השכבה יש גבול - כאשר מספר רוכבים מצאו עצמם נפגשים עם האספלט במגע ישיר. כבר באמצע האירוע תהיתי האם זו הסנונית (אמנם השנייה) שמבשרת על בוא הסתיו, בעיקר בעת שנכנסתי לשיחה מרתקת על הנושא עם ארז ליבן ואלון דאי, נהגי פורמולה בעלי רקורד מרשים בתחום. התחבטות זו עדיין מהדהדת בראשי, משום שמצד אחד - קטגוריית המירוצים המרכזית לא התנהלה באמת כמו מירוץ, אך מצד שני - אני נזכר באמרה האלמותית "זה מה יש, ועם זה ננצח". כולי תקווה כי הסתיו יהיה טוב יותר בשנה הבאה, וכי נשמור פה בארץ כשרונות נהיגה כמו שראינו בקטגוריות השונות, כי אם יש משהו שהוכח היום, הרי הוא שהחומר האנושי בארץ - בהחלט מוכן, מסוגל וחפץ להתמודד עם בוא הסתיו אשר מתדפק על סף דלתנו... הכותב הינו מדריך לנהיגה מתקדמת
|
