מה מבדיל את ההרוג ה-351 מכל אותם 350 סיפורי חיים שהסתיימו על הכביש השנה? מבחינה אישית כלום. מבחינה סטטיסטית עם מותו עבר מספר ההרוגים בתאונות דרכים מאז תחילת השנה את סך כל ההרוגים בתאונות במהלך כל שנת 2009. ולהזכירכם, לפנינו עוד יותר מחודש שלם.
שנת 2009 הייתה השנה בה נרשם מספר ההרוגים הנמוך ביותר בכבישים מזה 40 שנה. הישג מרשים ללא ספק. כצפוי, מיד עם פרסומו מיהר כל גורם מקומי שהיה יכול להתהדר בהישג: המשטרה טענה שהאכיפה המוגברת עשתה את שלה, “אור ירוק" והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ציינו את ההשפעה של ההסברה הנרחבת, משרד התשתיות מיהר להתפאר בשיפור תשתית הכבישים ומשרד התחבורה מיהר להתהדר בנוצות של כולם.
מבוסמים מהנתון מיהרו החברים במשרד התחבורה לקבוע יעד שאפתני לשנת 2010: הפחתת מספר ההרוגים בלא פחות מ-6 אחוזים. אם תרצו, למספר, מזעזע כשלעצמו, של כ-320 הרוגים. 11 חודשים לתוך 2010 לכולם כבר ברור שאותו יעד לא יושג השנה. להיפך, בקצב הזה יש לצפות לעליה של כ-9 אחוזים במספר ההרוגים.
כולם שותפים לניצחון והכישלון הוא יתום
תשאלו מה השתנה לעומת השנה שעברה ויכול להסביר את הנתונים המדממים?
הבעיה היא שלצערנו לא ניתן להצביע על שינוי משמעותי שכזה בפעילות של מי מהגורמים שהתפארו בנתוני 2009. מה שמעלה את התהייה האם כל אותם גורמים שהסתובבו בחזה נפוח בשנה שעברה חגגו הישג לא להם?
התשובה ככל הנראה חיובית. לא ההסברה, לא האכיפה ואפילו לא התשתיות הביאו לצמצום המשמעותי במספר ההרוגים ב-2009. חשוב להבין את זה: מספר התאונות שהתרחשו בכבישי ישראל ב- 2009 לא ירד בצורה משמעותית. השינוי הגדול היה בסיום הפחות טראגי של חלק לא מבוטל מאותן תאונות.
הסיבה האמיתית לאותה הפחתה בחומרת הנפגעים היא ההתקדמות העצומה בבטיחות כלי הרכב המודרניים ושלל טכנולוגיות הגנה - פסיביות ואקטיביות - שהוטמעו במרבית כלי הרכב, אפילו הקטנים והזולים ביותר. עם כל הכבוד, לכל הגורמים שחגגו את נתוני השנה שעברה אין באמת קשר להתפתחות הטכנולוגית הזאת.
.jpg)
מה נשתנה או אולי מה לא נשתנה
עכשיו בואו נתעלם לרגע מ"המזל" שפקד אותנו בשנת 2009 ונבין איפה באמת אנחנו עומדים היום. התשובה בקצרה: בדיוק במקום שבו עמדנו לפני שלוש או חמש שנים. כשפורטים את הדברים מקבלים את התמונה העגומה הבאה.
המשטרה - כהרגלה ממשיכה להתמקד באופן עקבי בעברות תנועה קלות שקל לאכוף, במקום להוריד מהכביש עברייני תנועה מסוכנים שגורמים לאחוזים לא מבוטלים מהתאונות הקטלניות ומתכוונת להמשיך באותו כיוון עם פרויקטים גרנדיוזיים ומיותרים כמו פרויקט מצלמות המהירות האוטומטיות
אור ירוק – מארגון אנטי ממסדי ולוחמני הפך הארגון החשוב הזה שנולד מתוך מחשבה להרעיד את אמות הספים אצל כל מי שגורם למצב העגום בכבישים לעוד גוף שנבלע בממסד הישראלי ומספק פתרונות והסברה עבשים שלא באמת יכולים להביא לשינוי המיוחל.
משרד התחבורה – אומנם נראה ששר התחבורה ישראל כץ מייצר הרבה יותר כותרות מקודמיו, אבל בפועל, בהיעדר תקציב מספק במשרד שנתפס כפרס ניחומים פוליטי בדרך לתפקיד נחשק - לא ניתן יהיה לייצר שינוי אמיתי.
תשתיות – מדובר בגורם המשמעותי ביותר, שיכול להשפיע מיידית על מספר קורבנות המלחמה בכבישים. אין ספק שבשנים האחרונות ניכרת השקעה גדולה מבעבר בתשתיות, אך כבישי ישראל עדיין נמצאים בפיגור של לפחות 20 שנה אל מול גודל האוכלוסייה והיקפי התחבורה. צריך לזכור שבכל שנה נמכרות בישראל מעל ל- 150 אלף מכוניות חדשות שגודשות את הכבישים שכבר עמוסים ממילא ובמידה שלא יעשה שינוי יסודי התשתית מעולם לא תצליח להדביק את קצב הגידול בהיקפי התנועה על הכבישים.
בינתיים, כולנו נמשיך להשתתף בעל כורחנו במשחק הרולטה שהמדינה מנהיגה בכבישים. בשנים "טובות" ההימור יצליח וכולם יתרגשו מההישג בשנים טובות פחות תמיד ימצאו שלל תירוצים וכנראה יאשימו את הגורם האנושי שהרי תמיד יש גורם כזה שאוחז בהגה ברגע התאונה. אבל חייבים להבין – החיים שלנו הם לא קזינו. כל עוד צמצום הקטל הדרכים ושיפור תשתיות הכבישים לא יהפכו לעדיפות לאומית אמיתית ויזכו בתקציב שמן, ממש כמו ביטחון המדינה, אין סיכוי ממשי לשינוי ונאלץ להמשיך לסמוך על אלת המזל.
רצוי לשים לב לנתון הבא: לא פחות מ-4,785 אנשים סיימו את חייהם על הכביש בעשור הראשון של המילניום השלישי. יותר מפי 3 מאשר באינתיפאדה השנייה על פיגועיה, מלחמת לבנון השנייה והאירועים הביטחוניים בדרום יחד.
>> פרויקט המצלמות הוא כספומט למדינה