מחיר הליסינג עולה. האם הגיע הזמן להחזיר את האוטו?

החל מעוד קצת יותר משבוע, כ-300 אלף עובדים הנהנים מהטבת רכב צמוד יאלצו לשלם בכל חודש הרבה יותר כסף בעבור הזכות לנהוג במכונית עם מדבקה של החברה על הכנף האחורית.

בתחילת השבוע, לאחר דיונים אין סופיים, הוחלט סופית ששווי השימוש אותו ישלמו ציבור משתמשי הליסינג החל מינואר יעמוד על 2.48 אחוז (הורדה של 0.02 מזה שתוכנן מראש), מערכה של המכונית כחדשה מדי חודש.

במילים אחרות, עובד שברשותו מכונית משפחתית ממוצעת שמחיר המחירון הרשמי שלה עומד על כ-119 אלף שקל ישלם מדי חודש מס הכנסה בהתאם למדרגת המס שלו כאילו הרוויח 2950 שקל נוספים לברוטו.

סכום לא פעוט בכלל שמעלה שוב בפני ציבור גדול את הסוגיה האם כדאי להחזיר את המכונית ולהתנתק מהסכם הליסינג ומהעלות היקרה שלו, ולרכוש מכונית בהתאם לצרכים האמיתיים של כל עובד ועובד.

הליסינג כובש את השוק המקומי

תופעת הליסינג, שכבשה ושינתה לחלוטין את שוק הרכב המקומי בעשור האחרון, זכתה ללא מעט ביקורות במהלך השנים, אך היו גם מי שצידדו בה.

המבקרים טענו לאפליה שבמשך שנים העניקה לעובדים שקיבלו רכב מהעבודה מתנה ומפלט מס בחסות המדינה. בנוסף, בגלל חברות הליסינג, מדי שנה שוק הרכב גדל באופן מלאכותי בעשרות אלפי כלי רכב היוצרים עומס שתשתית הכבישים לא יכולה לעמוד בו. כמו כן, נטען שעליית מחירי המכוניות החדשות ללקוח הפרטי בצורה משמעותית באה על מנת להעניק סבסוד צולב להנחות הגדולות להן זוכות חברות הליסינג. היו שטענו שלא כל עובד היי-טק בשנות העשרים לחייו חייב רכב חדש, משפחתי, גדול ומזהם. שמאים הסבירו שהצפת השוק במשומשות חיסלה למעשה את הערך של המכוניות המשומשות.
לעומתם, מצדדי הליסינג הסבירו שמדובר בהטבה שניתנה בעיקר לעובדים ממעמד הביניים, המעמד היצרני והתורם ביותר לצמיחה בישראל וגם טענו שהליסינג הביא לכך שעל הכבישים נעים בעיקר כלי רכב חדשים ומודרניים שהחליפו גרוטאות ישנות, מזהמות ומסוכנות ושבזכותם של הרכבים הללו, המספקים רמות בטיחות שלא הכרנו לפני עשור, נחסכים מדי שנה לא מעט חיי אדם.

מחזירים את האוטו?

לנוכח השינויים הצפויים להתרגש על ציבור משתמשי הליסינג, מומחי חשבונאות יודעים להציג שלל טבלאות ולהגיע לרוב לנתון הקובע שמי שלא נוסע לפחות 18 אלף קילומטרים בשנה רצוי שיחזיר את הרכב לחברת הליסינג ויקנה רכב בבעלות פרטית.

מצד שני, המציאות בשטח מוכיחה שאין נטישה המונית של הליסינג ובשנת 2010, אחרי המעבר לשיטת החישוב הליניארית שהעלתה את שווי השימוש באופן משמעותי, ולמרות שכל עובד שלקח רכב מהעבודה, במהלך השנה האחרונה, ידע שעליו לשלם בשלב ראשון שווי שימוש בגובה של 2.14 אחוזים (ויותר מ2011), עדיין נמסרו בישראל יותר רכבים חדשים מאי פעם.

עם נתונים מדהימים המדווחים על מעל 200 אלף מכוניות שעלו לכבישים השנה ובהתחשב בעובדה שכ-70 אחוז מהמכוניות (כמעט 150 אלף מכוניות) נמכרו לחברות הליסינג, נראה שלמרות הסכום החודשי הגבוה מעטים העובדים שמחליטים לוותר על ההטבה הזאת.

מדוע זה קורה? האם חלק גדול מאותם עובדי מעמד הביניים לוקים בחוסר הבנה חשבונאי בסיסי? האם הם מכורים שלא יכולים להיגמל או שדברים שרואים ממושב מכונית הליסינג לא רואים מכאן?

התשובה לכך אינה חד משמעית ותלויה במשתנים רבים.

מומחי החשבונאות מסבירים שבלקיחת רכב מהעבודה, העובד, במרבית המקרים, מוותר על כ- 3000 שקל ברוטו בתלוש המשכורת בכל חודש וגם על הפרשות פנסיוניות על סכום זה, כמתחייב בחוק.

לדעתם, עובד שלא חורש עם מכונית הליסינג את הארץ לאורכה ולרוחבה יכול להגדיל באופן משמעותי (בכאלף שקל) את הנטו בבנק בכל חודש, במידה ויחזיר את הרכב וירכוש במקומו רכב משומש בן כ5-3 שנים ועל הדרך ישתדל לצמצם במעט את כמות הנסיעות השנתית שלו.

וכאן בדיוק הבעיה. מרבית לקוחות הליסינג לא רוצים לחזור אחורה למכונית ישנה ומשומשת היטב שעשויה להתקלקל כל שני וחמישי ולמרות עליית שווי השימוש החודשי, במידה והם רוצים לא לרדת מהסטנדרט אליו הם הורגלו, משמע להתחדש בכל שלוש שנים במשפחתית מהניילונים ולא לעשות חשבון לפני כל נסיעה, עדיין הליסינג הוא פתרון נוח, ללא כל ספק, אבל גם, כך עושה רושם, משתלם יותר.

זה עוד בכלל לפני שהזכרנו שגם במידה ואותם עובדים יחליטו לרכוש בעצמם מכונית חדשה קשה יהיה להם לקבל בעת המכירה של המכונית כמשומשת אחרי כשלוש שנים, גם במצב מצוין, את מלוא מחיר המחירון, שהם מסתכנים ברמות סחירות בלתי ברורות, יצטרכו לבקר במוסכים, יתקלו בשלל הוצאות בלתי צפויות ויחששו שכל תאונה תוריד את ערך הרכב בעת המכירה באופן משמעותי.

שינוי? רוצים שינוי?

ניסיונות להחדרת שיטת רכישה באמצעות ליסינג פרטי בדומה לנהוג בארה"ב לא מצליחים להתרומם מעבר לאחוזים זניחים. ב"הרץ", שהשיקה בתחילת השנה יחד עם לאומי קארד מסלול לליסינג פרטי ידוע מראש, מציעים כעת, במסגרת מבצע, חודשיים מתנה למצטרפים חדשים. אבל הציבור הישראלי, משום מה, עדיין חושש מרכישת רכב בדרך זו ויעבור זמן עד, אם בכלל, שהליסינג הפרטי יתפוס נתח שוק משמעותי.

לכן במישור הפרטני, בשלב זה, קשה להעריך שיותר מדי עובדים שהתרגלו לרכב צמוד מהעבודה יוותרו עליו בעתיד הקרוב.
אמנם, בראייה כוללת אין ספק ששוק הרכב סובל מלא מעט עיוותים ואחוזי מיסוי שערורייתיים אבל למדינה וגם ליבואני הרכב אין שום אינטרס לשנות בקרוב את המצב.

קשה לצפות שציבור הנהגים המקומי יתאגד ויצא למאבקים ברחובות או יפצח בחרם צרכנים. מקסימום יטקבקו פה ושם "יאללה, חרם, עד להורדת המחירים", או יחתמו על איזו עצומה בפייסבוק.

במצב הדברים הזה יש להניח שגם בעוד עשור שוק הרכב ימשיך להיות מקום לא שוויוני כשמצד אחד לקוחות הליסינג ימשיכו לנהוג במכונית מהעבודה ולהתלונן על גובה התשלום החודשי ומצד שני יתר ציבור הנהגים ימשיך להתלונן על מחירים גבוהים ולא הגיוניים של כלי רכב חדשים.

>> נבחרת מכוניות הליסינג של ישראל

>> לא רוצים מבצעים והנחות רוצים מכירים הגיוניים של מכוניות