יתכן שאתם לא יודעים זאת אבל הצופר במכונית, כך לפחות קובע החוק, אמור לשמש אתכם רק בשעת סכנה.
עם זאת, נראה כי הנהג הישראלי מצפצף על החוק ומגלה חיבה יתרה לאותה דרך הבעה טורדנית ולא משנה מה הסיבה: אם באמת כדי להתריע ממצב מסוכן, אם כדי לגרום למי שלפניו לזנק קדימה בשניה שהרמזור מתחלף, אם כדי לסמן למישהו משהו, אם על מנת למשוך תשומת לב של בחורה או סתם כדי שכולם ידעו שאתם בסביבה.
הרוב הגדול מקבל את הרעש הסביבתי הזה שמזהם את רחובות הערים כגזרה משמיים, אבל האם באמת מדובר במשהו שהוא בלתי ניתן לשינוי ומובנה ב-DNA של הנהג הישראלי? האם השימוש בצופר הוא למעשה מסר עמוק בו הנהג מודיע שהוא מצפצף על כולם או שגם כאן אפשר, כמו באירופה, לשחרר את האנשים מהצורך הזה להרעיש לסביבה?
מומחי תרבות הרחוב מציינים שאנחנו עם לחוץ, שאנחנו לא אוהבים להשאיר דברים בפנים ושלמדנו לצפור מהמדינות השכנות בהן מצפצפים הרבה יותר.
לי אברמוביץ' יצאה לשטח וחזרה עם צפצוף בלתי פוסק בראש וכמה תשובות.
>> לא רק חיבה לצופר: הנהג הישראלי דבק בשמאל
