אני מרגיש צורך לשפשף טוב טוב את העיניים כדי להאמין שזה אמיתי, אבל כשפניה רודפת פניה בקצב כל כך מטורף כשבצד אחד של הנתיב הצר יש צלע הר ובשני תהום אין אפילו זמן למצמץ או לחשוב על משהו לבד מעל הפניה הבאה. אני מאחורי ההגה של פורשה 911 עוצמתית, ובצמוד אלי, מלפני ומאחורי עוד כמה אקזמפלרים זהים.
עוד פניה מתקרבת. ברגע האחרון אני מתיישב על הבלמים, מוריד שני הילוכים בעזרת המתגים שעל ההגה, שועט ב-5,500 סל"ד לאייפקס של הפניה, מתחיל לישר את ההגה ובועט בדוושת התאוצה לרצפה כדי לקבל קצת תיבול ישבני בדמות סחיפת זנב בדרך לפניה הבאה מבין מאות בכביש
המתפתל שבין מעבר סטלביו באיטליה לעיירה דאבוס בשוויץ.
לא, לצערי לא החלפתי את ג'רמי קלארקסון מטופ גיר, אבל אני בהחלט נוהג כעת בפול גז בפורשה פתוחה עם 400 כ"ס בכביש שפעם הכריזו עליו בתוכנית הרכב הפופולרית בעולם ככביש הנהיגה הטוב בעולם.
עוד ב-mako רכב
מבחן השוואתי: ריינג' ספורט מול פורשה קאיין
מבחן דרכים פורשה 911
10 הכבישים המסוכנים בעולם
על אף שנהגתי על כמעט כל רכב שנמכר בישראל ולמרות שהייתי בכמה וכמה השקות ברחבי העולם, מסע נהיגה של מעל ל-1,500 קילומטרים על סיפונה של פורשה 911 קאררה עם 400 כ"ס בכבישי הנהיגה המפותלים באירופה בהחלט מצליח לעורר בי הרבה ציפיה והתרגשות.
מאחורי היוזמה עומד הזכיין הישראלי של פורשה טרוולס, חברת תיירות העובדת בשיתוף פעולה הדוק עם יצרנית רכבי הספורט האייקונית משטוטגרט ומקיימת מסעות נהיגה ברחבי העולם באווירה יוקרתית המשלבים בין מלונות מפנקים, ארוחות שף, כבישים מעניינים במיוחד וכמובן - מכוניות פורשה. השלוחה הישראלית הוקמה ב-2010 ועד כה הוציאה מעל 20 מסעות שונים על פי מפרט קפדני של אנשי פורשה - ממסלול המסע, דרך המלונות בהם מתאכסנים בדרך ועד לזמני עצירות ההתרעננות ומיקומיהן במהלך כל יום.
"אנחנו אמנם פועלים על פי ספר הדרך המפורט של פורשה, אבל עשינו לא מעט התאמות כדי לקלוע לטעם הישראלי", מסביר יניב בר, אושיה מוכרת בנוף המוטורי בישראל ומי שמנהל את מסעות פורשה הישראלים. "את הטיול הראשון לפני מספר שנים הוצאנו עם מלווים גרמנים מפורשה טרוולס העולמית ועד מהרה הבנו שעם הישראלים זה פשוט לא יכול לעבוד. עשינו חושבים ובהחלט נדרשה עבודה לא פשוטה כדי לשכנע את אנשי פורשה לאפשר לנו לקיים את המסעות עם מדריכים ומלווים מטעמנו".
מלבד בר עובדים בצוות שגיא פודגייצקי שמוביל עימו את השיירה וג'יימס פסוליוטיס, חמד של בחור קפריסאי שבר פגש לפני מספר שנים במסלול המרוצים אכנה ומי שאחראי על שינוע הכבודה, ענייני האדמיניסטרציה ומשמש גם כצלם של המסעות.
"בגדול, הקהל הישראלי הוא יותר אקסטרימי ואולי בגלל החוסר שיש בארץ בתחום המוטורי והצורך התמידי שלנו באדרנלין נראה שהוא מחפש יותר קטעי נהיגה בפול גז מאשר ביקור במוזיאונים ובאתרי נופש. עם זאת, למרות שאנחנו בהחלט משחררים את הרסן יותר מאשר במסעות הבינלאומיים של החברה צריך להבין שלא מדובר בקורס נהיגת מרוצים במסלול ושעדיין אנחנו נוסעים בכבישים ציבוריים. הקפדנו גם לא להפוך את הטיול למסע קרחנה הארדקור, שמרנו על היוקרתיות עם אותם מלונות חמישה כוכבים ומסעדות שף שיש במסע העולמי ובבד בבד, מתוך הכרה עם הקהל שלנו, הוספנו כל מני דברים שמצאנו לנכון", מוסיף בר.
כך למשל, מכיוון שכמעט אף ישראלי לא יכול להסתפק במזוודת טרולי קטנה המתאימה לתא המטען של ה-911 במשך שבוע מלווה אותנו רכב מסחרי שמוביל את הכבודה בין המלונות בו נוהג ג'יימס שאחראי על תחום הלוגיסטיקה והמנהלה ומבטל את הצורך של המשתתפים להתעסק בטרדות מיותרות.
מן הסתם, מסע נהיגה ברכבי פורשה קורץ יותר לקהל גברי, אך בר מציין שבעוד שבמחזורים הראשונים עיקר המשתתפים היו גברים, כעת יש יותר ויותר זוגות שמחליטים לצאת יחדיו למסע.
אנחנו הצטרפנו לאחד המחזורים של "מסע פורשה חוצה אירופה", הנמשך 6 ימים ולאורך 1,500 קילומטרים בכבישים החוצים את הרי האלפים בין שוויץ, גרמניה, אוסטריה ואיטליה.
בשונה מרוב המחזורים הפעם היה מדובר בקבוצה מגובשת למדי של משתתפים שכינתה עצמה "המקצוענים" ומרביתם נוהגים ביום יום במכוניות פורשה גם בלבנט.
המסלול
הבעיה היא שעם כל הכבוד וההיסטוריה ארוכת השנים של הארץ המובטחת, ישראל היא מדינה קטנטנה ויש בה רק מעט מאוד כבישים שבאמת מאפשרים לנצל את מה שיש לביצועיסטית כמו 911 להציע. אמנם עם רכבים כאלה מהירים באופן תיאורטי לא הייתה צריכה להיות בעיה להכנס בבוקר לרכב בתל אביב ולהגיע בערב לטורקיה ממנה ניתן להמשיך לכל יעד באירופה, אך באזור שמתעקש לחיות על חרבו חלום המזרח התיכון החדש כנראה עדיין רחוק מאוד מהמציאות ועל כן הדרך לכמה מכבישי הנהיגה הטובים באירופה מתחילה במטוס שלוקח אותנו למינכן שבגרמניה.
שם, ברחבת הכניסה של מלון יוקרתי אליו נחזור בלילה האחרון, מחכות לנו במחלצות שחורות 12 חטובות טופלס העונות לשם 911 קאררה 4s ולצידן גם בוקסטר S צעירה ושובבה ופנמרה גדולה ויוקרתית כדי שיהיה איזה מבוגר אחראי בסביבה.
אנו יוצאים עם הרכבים לאוטוסטרדה בדרך למלון אינטר אלפין המפורסם בחלק האוסטרי של חבל טירול כדי לסמן וי על נהיגה באוטובאן הגרמני, כביש בו, כידוע, אין שום הגבלת מהירות.
מי שציפה לייצב לקילומטרים רבים את מד המהירות צפונית ל-250 קמ"ש בוודאי התאכזב, לא בגלל שחלילה הפורשים לא מרגישות בנוח שם, אלא מאחר שכיום בחלקים רבים של האוטובאנים יש הגבלת מהירות ל-130 קמ"ש משיקולים של דרישה לצמצום פליטת המזהמים ובגלל שאיכשהו תמיד חלק מכל כביש כאן נמצא בשיפוץ (זו כנראה הסיבה שהכבישים בגרמניה במצב כזה מושלם).
יום הנהיגה השני לוקח אותנו לאיטליה ולדאבוס שבשוויץ דרך כמה ממעברי ההרים האייקוניים ביותר באירופה.
מעבר סטלביו (Passo dello Stelvio) הוא ככל הנראה המפורסם ביותר בקרב חובבי הרכב לא מעט בזכות המראה הציורי של הקטע האחרון שבו ובעיקר משום שכיכב בפרק בלתי נשכח של "טופ גיר".
בפועל, הכביש במעבר סטלביו צר מדי ויש בו 75 הייר-פינים הדוקים מאוד (פניות של 180 מעלות) שלא באמת מאפשרים לפתוח מצערת, בוודאי לא ברכב עם 400 כ"ס וככל הנראה אפילו לא בהוט-האצ' לוהטת.
תהיה שלי בקול רם האם בקטע כביש זה רודסטר קטנה כמו למשל המיאטה של מאזדה יכולה להיות מהנה יותר גוררת אחריה תגובות נזעמות מצידם של משתתפי המסע, חובבי פורשה אדוקים, כמעט כמו פליטת הפה של אורנה בנאי בקרב האריות של הצל.
מעברי ההרים אופן (Ofen) ופלואלה (Fluela) אמנם פחות מפורסמים אבל מאפשרים לנצל את עדר הסוסים בצורה יעילה יותר.
בעוד שרוב היום התנועה מתבצעת בשיירה בשתי קבוצות, כאן המארגנים מאפשרים לנו לשחרר את הרסן ושולחים אותנו לדרך בהפרשי זמן קצובים אחד מהשני.
זה אינו מסלול מרוצים, אבל הנתיב בהחלט מעודד ללחוץ את המכוניות קרוב לקצה.
משתמשי דרך תמימים מאטים את קצב אלה שהוזנקו ראשונים ועד מהרה נוצרת דבוקה של כמה מכוניות פורשה הנעות אחת אחר השניה במהירות.
האדרנלין בשיאו וצריך מידה לא מבוטלת של בגרות ואיפוק כדי לא להסחף כאן יותר מדי על רקע נופים שכאילו נגזרו מגלויה.
בסופו של יום אנו מגיעים לדאבוס, שם שבוודאי כולכם שמעתם לא פעם בחדשות, בדרך כלל בהקשר לשמעון פרס ולמנהיגי עולם אחרים שנוהגים להתכנס כאן אחת לשנה ולדון בנושאים שברומו של עולם. בפועל, מדובר בעיירה קטנטונת שזכרון יעקב מרגישה לידה כמו המקום ההומה בעולם.
אם אתם חושבים על מסע כבישים באירופה, מצד אחד אין ספק שבשוויץ יש את כמה מקטעי האספלט המעניינים והמהנים ביותר מהסוג שפשוט אסור להחמיץ, אבל מצד שני המדינה משופעת בתושבים מקומיים ובמיוחד בכוחות משטרה שמאוד לא מחבבים נהגים נמרצים מדי ושיירה של 14 רכבי פורשה עם אגזוזי ספורט רועמים גוררת אחריה תגובות לאו דווקא אוהדות.
למרות זאת אנחנו צולחים את חציית שווייץ בשלום ביום השלישי למסע דרך מעברי פורקה (Furka) ואוברל (Oberal), עוד צמד של רצועות אספלט שהתוואי שלהן הוא חלומו הרטוב שכל מי שמאמין שמכונית לא נועדה רק כדי להגיע מנקודה א' ל-ב'.
ביום הרביעי אנחנו עוזבים את שוויץ לכיוון היער השחור בגרמניה. את האיזור שהפך בשנים האחרונות לפופולרי בקרב משפחות של ישראלים שיוצאות לנופשונים עם אטרקציות לכל המשפחה חוצים כמה כבישים (B500) שבהחלט עושים עבודה לא קונבנציונלית על בלוטות החשק וגורמים למשתתפי המסע, רובם אנשי עסקים מכובדים בעלי משפחות, להתנהג ממש כמו ילדים בביקור ראשון בלונה פארק.
הקילומטרים מצטברים ועוד רגע זה נגמר. היום המלא האחרון מוקדש לקצת תרבות מוטורית וכולל סיור במוזיאון פורשה בשטוטגרט בו ניתן לראות בעיקר הרבה מכונית שנראות אותו דבר וביקור בעיירת אאוטלטים בדרך למינכן, כי מסתבר שגם ממי שיכול להרשות לעצמו רכב במיליון שקלים עדיין מצפים לחזור לארץ הקודש עם "מציאות".
הרכבים
ה-911 חגגה לפני כשנה יובל להשקתה. המכונית שהחליפה את ה-356 תוכננה ועוצבה על פרדיננד אלכסנדר פורשה, נכדו של מייסד החברה שחתום בין היתר על החיפושית המיתולוגית. ה-911 המקורית חלקה גם מאפיינים רבים עם מי שכונתה "מכונית העם" כשהמרכזיים שבהם היו יחידת הנעה אחורית ומנוע בוקסר מקורר אוויר. מאז הרבה סוסים עברו בין גלגליה של המכונית שהפכה לאחד מרכבי הספורט האייקוניים בעולם, אך גם היום בדורה ה-6 (991) שהוצג ב- 2012 ה-911 שומרת על קווי העיצוב המרכזיים של הדור המקורי וזהות כמעט מוחלטת לדור היוצא.
יש מי שיגידו שזו בדיוק הגדולה של ה-911 ועם הצלחה, כידוע, לא מתווכחים.
עם זאת, למרות שבהחלט ניתן להעריך את העובדה שמדובר במכונית שאפשר לעלות איתה על מסלול ולתת פול גז ובמקביל לעשות בה שימוש יומיומי, וכן לציין לחיוב את נוכחותה הבלתי מתריסה בימים בהם שנאת עשירים היא שיא המודה, עצם העובדה שאחרי כמה ימים במחיצתה צלליתה בחניה כבר לא גורמת לי להחסיר פעימה גורמת לי לחשוב שאולי בכל זאת הגיע הזמן שבפורשה ישתחררו קצת מהקיבעון העיצובי ששולט ביד רמה כבר כל כך הרבה שנים.
בכל מקרה, לא רק העיצוב סובל מקיבעון ועל אף שה-911 העדכנית מבוססת על פלטפורמה חדשה לחלוטין היא שומרת נאמנות לאותו מבנה, לכאורה שגוי פיזיקלית, של מנוע אחורי, אבל כל קשר בין ה-911 המקורית שזכתה למוניטין מפוקפק של "יצרנית אלמנות" בשל התנהגות הכביש הסוררת שלה שגרמה ללא מעט מרוכשיה לפגוש עצמים מוצקים בצד הדרך במהירות עצומה הוא מקרי בלבד, ולמרות המשקולת בדמות המנוע מאחור ה-911 הנוכחית, במיוחד בגרסת ההנעה הכפולה כמו של הרכבים במסע זה, מציגה על אף 400 הסוסים שדוחפים אותה התנהגות כביש צייתנית במיוחד, כמעט ניטרלית בכל מצב.
זו אולי לא מכונית שתרגש אוהבי דריפטינג והחלקות צד פוטוגניות אבל מי שמחפש יכולת ביצוע אבסולוטית בכל תוואי לא יוכל שלא להתאהב בה ובאפשרות שלה להעניק למי שנוהג בה תחושה של גיבור על.
רמות האחיזה פשוט מטורפות והיכולת לצלוח כל קטע מפותל במהירות כמעט לא הגיונית ללא ספק ממכרת.
אמנם ההגה שלה הוא לא מהסוג מלא הרגש שאוהב לדווח על כל מה שמתרחש בגלגלים הקדמיים, אבל הוא מהיר ומדיוק מאוד ויותר מכל נותן תחושת ביטחון שהמכונית תתקדם בדיוק לאן שתכוונו אותה. יחד עם בלמים פשוט פנטסטיים שגם אחרי יום אינטנסיבי בדרכים המפותלות של האלפים לא הרגישו טיפה עייפות מתקבלת מכונית שמעניקה לנהג המיומן תחושה של פרטנרית עוצמתית שאפשר לסמוך עליה.
על אף שנראה שהיא תמיד חיה בצילה של אחותה הגדולה, אם אתם מוכנים לוותר על האייקון, על המושב האחורי שממילא אינו שימושי במיוחד וגם על כמה עשרות סוסים בעדר, הבוקסטר S מתגלה כממתק אמיתי.
אמנם היא פחות כוחנית ועוצמתית בתגובותיה מה-911, אבל מנוע מרכזי, הנעה אחורית ומשקל קל יותר הופכים אותה למכונית שכמעט בכל כביש מפותל מתגלה כיותר מהנה ומתקשרת לנהיגה ועל אף הנטיה של אנשים לזלזל בה ולכנות אותה "מכונית ללוזרים שלא יכלו להרשות לעצמם 911", אנחנו בהחלט נשבינו בקסמה.
החשבון
אם אתם סטודנטים תפרנים עם פיג'ו 205 מקרטעת או זוג צעיר שמתלבט בין נופשון בבורגס לבין דיל בטן גב של הרגע האחרון בקפריסין, יש להניח שטיולי הנהיגה ש"פורשה טרוולס" מציעה לא בדיוק יתאימו לכם. כפי שאתם בוודאי מבינים, כשבתפריט כלולים מלונות פאר, מסעדות שף עם כוכבי מישלן, המון דלק, אגרות, טיסות, ביטוחים וכמובן רכבי ספורט יקרים הסך הכל לא יכול לצאת זול ויש להניח שעדיף שרובכם תשבו לפני שנספר כי עלות החוויה עומדת על כ-20 אלף שקלים לאדם, ל-6 ימים.
במידה שתבדקו ותפרטו את העלויות של מסע שכזה תגלו שהמחיר הוגן למדי וסביר להניח נמוך מזה שתשיגו אם תנסו לארגן מסע דומה עם מפרט שכזה בעצמכם, במיוחד בהתחשב בעובדה שכמו שישראלים אוהבים - במסעות של פורשה טרוולס הכל כלול ותיאורטית אפשר בהחלט להגיע לכאן בלי יורו אחד בארנק.
עם זאת מן הסתם, מי שרוצה לחוות את הדרכים שהזכרנו ומוכן להתפשר על המכונית, המלונות, המסעדות וכל אחד משאר מרכיבי המסע יוכל לחסוך לא מעט כסף, אבל סביר להניח שלמרות שהנופים לא ישתנו, על סיפונה של פיאט פנדה מהשכרה ואכסניות בד אנד ברקפסט החוויה תהיה מעט שונה.
המציאות
בפורשה טרוולס ישראל מתכננים השנה עוד שני מחזורים של "מסע פורשה חוצה אירופה" ובשנה הבאה גם מסעות נוספים במסלול דומה כמו גם מסע ארוך יותר למונקו, ויש גם דיבורים על טיול פורשה בארצות הברית, אבל אחרי שישה ימים של ניתוק וחיים במציאות שנראתה כאילו נלקחה מחלום המסע שלנו מסתיים והטרמינל הנפרד של אל על בנמל התעופה במינכן מחזיר אותנו חזק למציאות הארץ ישראלית, עוד בטרם עזבנו את אדמת אירופה.
בעת ההמתנה לטיסה אנו מתבשרים ששלושה תלמידי ישיבה נחטפו. כמי שחי בארץ כבר לא מעט שנים אני כבר מבין לאן הולכים פני הדברים מכאן, רוצה לרוץ לאחור לעבר פתח היציאה מהטרמינל ולחזור עוד קצת ללה-לה לנד עם נופים מגלויה, מכוניות חלומיות וכבישים שגורמים לך לבכות - אבל מאושר.
הכותב היה אורח פורשה טרוולס