220 קמ"ש. זה מה שמראה עכשיו צג המהירות בריינג' רובר מספר 129 של צוות Extreme Channel. יש לנו 510 סוסים מתחת למכסה ואנחנו עוקפים מרצדס G קלאס עם שישה גלגלים של AMG ושיפורים של בראבוס, מעין כלי רכב שהוא שילוב של משאית ומטוס עם מנוע שלוגם דלק סילוני. אבל המהירות הגבוהה לא מפריעה לדבוקה מהירה של פורשה 911 טורבו ורודה, פרארי F12 ולמבורגיני אבנטדור לעקוף אותנו ברעם אגזוזים כאילו אנחנו סתם עומדים במקום.
עוד ב-mako רכב
פסטיבל גודווד: כך נראה האירוע המוטורי המדהים בעולם
חצה את אמריקה בנהיגה בתוך פחות מ-29 שעות
עשרה סרטי מכוניות שאסור להחמיץ
בשמיים מעל דולק אחריהם מסוק של משטרת התנועה של ספרד, מאחורי השיחים מסתתרת ניידת עם מצלמה מהירות וגם אחרי עמדת התשלום הבאה של כביש האגרה יש, כמו בעמדת התשלום הקודמת, פקק צבעוני בגלל מחסום מיוחד שהקימו השוטרים שעוצרים בצד כל מכונית שיש לה מדבקות של "Gumball 3000".
מה זה הגאמבול?
קבלו, באמת בלי להגזים, כמה מילים למי שלא מכיר או שמע על התופעה: מדובר במסע המכוניות המטורף ביותר והיקר ביותר על פני הגלובוס. אירוע אנרכיסטי פרוע ומאוד לא חינוכי, ראלי דקדנטי לעיתים, שובר חוק לא פעם וגם קצת שוביניסטי, עם המכוניות האקזוטיות והנדירות בעולם, אירוע שכל אוהב רכב ומעריץ הרפתקאות יצבוט את עצמו, ינשך את אגודלו, יכה במרפקו בניסיון לפרוק החוצה משהו מההתרגשות הגדולה, כדי לוודא שזו לא הזיה, שהתמונות שחולפות מול העיניים הן לא סרט מדע בדיוני אלא מציאות, גם אם היא נקודתית מאוד. וזה, תאלצו להאמין לי, אכן, רק אנדרסטייטמנט.
זה החל ככל הנראה בסרטים כמו the Gumball Rally משנת 76 או "מרוץ מחוף לחוף" של ברט ריינולדס מ-1981, או סתם אחרי ערב באיזה פאב שבו אמר בחור אחד ששתה יותר מדי לחברים שלו שגם שתו יותר מדי משהו כמו - מה אתם אומרים שנכנס עכשיו למכוניות, נצא מלוס אנג'לס או מפריז או סתם נצא מדעתנו, ונסע עד לצד השני של אמריקה, או של אירופה, או לצד השני של השפיות.
זה גם מה שכנראה קרה לבחור בשם מקסימיליאן קופר שייסד את הראלי הזה לפני 16 שנים בדיוק. קופר, שילוב של כוכב קולנוע, מעצב אופנה ונהג מרוצים, הוביל בשנת 1999 ביחד עם 55 מחבריו ראלי מלונדון ללונדון, כשבדרך עשו עיקוף קטן דרך פריז, רימיני, מונקו, וגם מסלול הוקנהיים. זו היתה הפעם הראשונה אבל מאז תמיד יש בדרך גם איזה מסלול מרוצים, כדי לפרוק קצת אנרגיות. למי שנשארו כאלו. 
הרבה יותר ממסע מוטורי
גאמבול 3000 הוא השם, מסע שמתיימר להיות תופעה תרבותית, ותרבות הרי לועסים וזורקים, כמו שאמר פעם אנדי וורהול, כמו מסטיק, כמו "גאמבול" - מסטיק עגול. המספר "3000" הוא על שם האלף הבא שיגיע לפי המתוכנן ממש בסוף שנות האלפיים, אבל 3000 הוא בעיקר מספר המיילים שבהם עובר המסע הזה במשך שבוע – כחמשת אלפים קילומטרים. זה לא מוגדר כמרוץ ואין פרס למי שמגיע ראשון, אבל כשצריך לכסות בכל יום כ-600(!) קילומטרים ולפעמים גם 1000, וכשהמשתתפים נוהגים במכוניות מהסוג המהיר ביותר הידוע לאנושות, מה הפלא שבארוחת הערב השיחה הנפוצה היא מספר הפעמים שתפסה אותך המשטרה.
בחור מבוגר שנראה כמו רואה חשבון חנון מספר לי במבטא בריטי שהגיע עם הבוגאטי ויירון שלו (1,001 כ"ס, כן?) למהירות של 330 קמ"ש בדרך מאדינבורו. "היה נחמד", הוא אומר ביבשושיות מחויכת. אנטוניו הוונצואלי שחמוש בפרארי 458 "ספציאלה" מראה לי ארבעה דו"חות מיום אחד שעלו לו 600 אירו אבל נדמה שמה שמטריד אותו בעיקר זה שעיכבו אותו בכל פעם מחדש. בצד אחר הראפר "אקזיביט" (xzibit) מספר לכולם שלקחו לו את הפלסטיק הזה שנקרא רישיון, אבל אז הוא מוסיף שהשוטרים לא ידעו זה שבכיס חיכו לו עוד שני רישיונות כאלה, לגיבוי.
חלום מטורף לחובבי מכוניות
המכוניות כאן עוצרות נשימה. פשוט כך. כשהן כולן מרוכזות יחד בחניון הלילה החיים נראים, כמו שאמר פעם פורסט גאמפ, כמו קופסאות של שוקולדים נדירים, פיסות טכנולוגיה צבעוניות שכאילו יצאו מסרט מכוניות הוליוודי: רולס רויס פנטום עטופה בקטיפה, פורד GT כוחנית או בנטלי פתוחה וראוותנית. אינספור פרארי, למבוגיני ופורשה, שהן כמו מאזדה 3 בארץ - קצת המוניות כאן במיוחד כשמשווים אותן ליצרני בוטיק אקזוטיים כמו וייסמן (Weisman) פיסקר (Fisker) וקוניגסאג ומקלארן P1 - עניין של מיליון פאונד בריטי לפני מס ישראלי, מכונית שההיברידיות החשמלית שלה לא נוצרה כדי לחוס על איכות הסביבה אלא כדי לתת עוד סוסים למנוע ה-V8 עם הטורבו הכפול כדי להגיע ל-903 סוסים על 1490 ק"ג. 
יש כאן גם את ה-Rebellion R2K שנראית כאילו הרגע עצרה להפסקת פיטס ב"24 השעות של לה-מאן", מכונית מרוץ לכל דבר שקשה להאמין שיש לה רישוי לכביש וכזו שיודעת להגיע למהירות - נסו לרגע לעכל את המספרים האלה – של שלוש מאות שבעים ושניים קמ"ש. הבעלים של הרבליון הוא בחור בשם ג'ון אולסון סלב אקסטרים בינלאומי, והמקלארן החלומית שייכת לבני משפחת המלוכה הסעודית שמשתובבים ושותים כאן כאילו אין מחר הנגאובר. בכלל, בין 130 צוותי המכוניות יש לא מעט ידוענים שרבים מהם יופיעו בערב או יתרמו משהו למכירות פומביות שייערכו בין המשתתפים בכל יום למטרות צדקה. די.ג'יי "דד מאוס" יתרום את האוזניות שלו, הראפר Bun B יתן את המעיל השחור, דיוויד האסלהוף ממשמר המפרץ יתרום את המצוף האדום שאיתו רץ ליד פאמלה אנדרסון, וטוני הוק ימסור את הסקייטבורד שלו. כל אחד מהמוצרים - הבואו נודה, די סתמיים האלה - יימכר כאן בסכומים של כשישים אלף דולר, שהם אם אתם צריכים תרגום – יותר ממאתיים אלף שקלים בשביל חתיכת קרש עם גלגלים.
אגב, כששאלו אותי מה אני רוצה לקנות אמרתי שתרמתי כבר במשרד.
המקום בו הכסף נשפך כמו מים
הגאמבול השנה החל במיאמי, עבר באטלנטה ובניו יורק, משם המשיך בטיסת-מסיבת טראנס- טראנס אטלנטית במטוס בואינג שהושכר במיוחד כדי לקחת את החבורה לסקוטלנד, שם למרבה המזל לא נערכו בדיקות ינשוף לנהגים שנסעו במכוניות היישר מהמטוס למלון באדינבורו בשיירה ארוכה שאותה הובילה ניידת משטרה. בבוקר אחרי המשיך המסע ללונדון, פריז, וברצלונה עד מסיבת הסיום באיביזה.
המסלול מתוכנן כך שבכל יום נהיגה צפויה הפתעה של אמצע הדרך שיכולה להיות ביקור באיצטדיון של מנצ'סטר סיטי או נהיגה במסלול המבחן המפורסם של תוכנית הטלוויזיה "טופ גיר". בערב, כשתגיע התהלוכה הצבעונית לעיר, יחסם הרחוב הראשי שלה ואלפי מעריצים חמושים במצלמות ינסו לתפוס תמונה של טור המכוניות הנדיר.
לוח הזמנים היומי כולל גם בכל ערב מסיבה גדולה. שאלתי את כריס, שזה הגאמבול השביעי שלו, אם יש קוד לבוש. הוא חשב רגע וענה ברצינות גמורה: "ברור שיש, אבל הו גיבז א שיט". המסיבה תמשך עד השעות הקטנות (למה קטנות בעצם? שעות אדירות), מסיבה שתכלול הרבה בקבוקי ענק של 5 ליטרים של וודקה גריי-גוס באלפיים יורו שיגיעו למתחמי ה-VIP והמון שמפניה שבאמת זורמת כאן כמו מים. אחרי שהמסיבה תסתיים, ואחרי משהו כמו שעתיים שינה, יגיעו שוב נהיגה של עשר שעות במכונית ספורט מהירה, צפופה, רועשת וקופצנית.
כך בכל יום במשך שבוע, ממש לא מתכון לחיים ארוכים ובריאים. הנה דוגמאות: בגאמבול של 2003 למשל, שנערך בארצות הברית, תפסה משטרת התנועה של טקסס משתתף שנהג במכונית העל השבדית קוניגסאג כשהיא נוסעת בכביש של 120 קמ"ש במהירות של 389 קמ"ש. עד היום זה נחשב כשיא - דו"ח המהירות המהיר בעולם. ואכן יש גם תאונות כמובן, לא יכול להיות אחרת. בשנה שעברה התרסקה למבורגיני אחת לתוך איזה יער, ללא נפגעים. ב-2006 הצליח צוות לרסק בבלגרד רולס-רויס פנטום. הם המשיכו במונית והזמינו בטלפון פאנטום חדשה. יומיים אחרי זה חיכתה להם רולס עם הניילונים והם המשיכו במרוץ.
ועדיין – צריך לציין שלרוב מדובר באנשים שיודעים לנהוג. במשך השנים נרשמו ובהחלט אפשר לומר רק, שני הרוגים.
הזיה, סיוט או חלום?
כשאתה בתוך המסע הערים חולפות בזו אחר זו. אתה כבר לא באמת יודע איפה אתה כשאתה במצב של ערות, וזה מחמיר כשאתה קם בבוקר, אחרי מסיבה ושעתיים-שלוש של שינה. המכונית שלנו היא קבוצה של ערוץ "אקסטרים" (ערוץ שמשדר גם בישראל בכבלים ובלווין, ומיוצג כאן בידי Ellacomm), ואנחנו בצוות קצת יוצאי דופן בנוף המשתתפים, לא כאלה שיכולים להרשות לעצמם לבזבז חמישים אלף דולר על כרטיס השתתפות לטיול של שבוע, עלות שלא כוללת את השדרוג של החדר במלון שרבים יזמינו, ואת התשלום עבור מתחם הוי.אי.פי במסיבה בערב, ואת ההכנה של הפרארי למסע. אה, וגם צריך לקנות איזו פרארי או לפחות פורשה.
הגאמבול שהחל לפני שש עשרה שנים כאירוע פרוע, הפך עם השנים לממוסד מעט יותר – בכל זאת, יש ספונסרים שצריך לרצות, ויש בו היום גם סתם זוגות של גבר ואישה מבוגרים או אב ובנו, אבל עדיין מדובר בסוג של באלגן מאורגן ולפעמים מאורגן קצת פחות. "בגאמבול יש תמיד תוכנית, והתכנית היא שזה לא עובד כמו בתכנית", ציין בפני אחד המארגנים. יש במסע הזה גם היום יש איזו רוח פראית, דקדנטית, שקשה למצוא כמוה בֶּעולם שבו כל הזמן אכפת לכולם ממה שאומרים עליהם. במשך כמה ימים הייתי חלק מחוויה מוטורית- אנתרופולוגית, שותף למסע עם חבורה מהקרם של הקצפת של האלפיון העליון בהרגשה של כוכב רוק בסיבוב הופעות שקורע את אירופה. לשבוע הייתי מישהו אחר. המוח מתקשה לעכל אך תמונות מספרות שאכן זה קרה באמת ולא היה סתם הזיה או חלום, אין מה להגיד - חוויה נדירה.
הכתב הוזמן לאירוע על ידי ערוץ אקסטרים ספורט אפיקים 61 בממיר YES ו-62 ב-HOT
תודה מיוחדת ל-Louise Cottrell על העזרה בהפקת הכתבה
