בכל מקרה, גם ביום שיושג טווח נסיעה הגיוני, עדיין כל מכונית חשמלית תצטרך טעינה ארוכה או החלפת מצברים לפי שיטת בטר פלייס.
הטעינה מצריכה, לפי הטכנולוגיה הקיימת היום, חיבור פיזי עם סוג של כבל מאריך בין שקע ההטענה במכונית למקור הזרם. זה בהחלט קצת מסורבל אבל לא מסובך מדי למי שיחנה את החשמלית שלו בחניה פרטית בביתו או במקום עבודתו. אבל לא לכולם יש חניה שכזאת וכשהמכוניות החשמליות יצברו תאוצה יהיה צורך למצוא פתרון לנקודות הטענה ציבוריות המאפשרות להטעין את המצברים בחנית לילה. בטר פלייס כבר פרסה בקומץ רחובות בערים הגדולות של ישראל עמודי טעינה ייעודים כחלק מהפיילוט הראשוני.
מה הבעיה בעמודי טעינה וכבל מאריך?
העמודים הללו בהחלט חמודים אבל אין מנוס מלציין שכשמכונית מחוברת אליהם לכ-8 שעות יש לצפות לשלל הפתעות מהסוג שיכול להתרחש במרחב הציבורי, החל מגנבים שיגנבו את כבלי ההטענה המחברים בין המכונית לעמוד דרך ונדליסטים שיחבלו בחיבורי הטעינה ועד לחבר'ה שמתוך קוריוז ינתקו את כבלי הטעינה. בכל המקרים התוצאה תהיה זהה - בבוקר יגלה בעל החשמלית מכונית מרוקנת בלי יכולת תזוזה.
שתי ענקיות חלקי חילוף אמריקאית דלפי ו-וויטריסיטי (Delphi Automotive and WiTricity Corp) החליטו להקדים תרופה למכה והגו רעיון מעניין – טעינה אלחוטית. בשנייה הראשונה זה אולי לא נשמע מסובך אבל שקצת מתעמקים מבינים שלא מדובר בעניין של מה בכך.
האוויר שלנו אמנם מלא בשידורים אלחוטיים שונים אבל חשמל באוויר זה בהחלט חידוש. חשוב לזכור, לא מדובר באיזה זרם עלוב להפעלת מחשב נישא או טעינת אייפון, מדובר בכמויות עצומות של אנרגיה האמורות למלא את מצברי המכונית החשמלית או ההיברידית הנטענת. מקורות בצוות הפיתוח מציינים שאב הטיפוס הצליח להעביר זרם של 3300 וואט (דמיינו 33 נורות של 100 וואט דולקות בלי שהן מחוברות לשום כבל), כוח שמספיק כדי להטעין את מצברי המכונית תוך מספר שעות ממש כאילו היו מחוברים לכבל.
>> נסיעת מבחן ראשונה -הרנו פלואנס של בטר פלייס שאמורה לחשמל את השוק המקומי