מדינת ישראל סובלת מניגוד אינטרסים חמור בהתייחסותה למכוניות ולשימוש בהן. מצד אחד, היא מחויבת לשיפור איכות הסביבה וחתומה על אמנות בין-לאומיות להקטנת הפליטות המזיקות. מצד שני, היא והאוצר סובלים מהתמכרות קשה להכנסות ממיסוי רכב ומהשימוש בו.
מס ההקנייה על רכישת רכב, המכס, מיסי הדלק, האגרות למיניהן, הקנסות ושווי השימוש מכניסים למדינה מדי שנה קרוב ל-28 מיליארד שקל. הגאות במכירות רכב חדש והעלייה בנסועה "מסדרות" לאוצר את המאזן מדי רבעון.
אם מחר, חלילה, יפנימו אזרחי ישראל את העובדה שבעלות על רכב ונסיעה בו היא גורם סביבתי שלילי ומזיק, ויעברו בהמוניהם לתחבורה ציבורית, רחמנא לצלן, לאוצר תהיה בעיה רצינית ו"חור" רציני בתקציב השנתי.
אז מה עושים? ממסים. מכיוון שיצירת חלופות לתחבורה המונית נקייה היא עסק יקר ולא רווחי, הפתרון המתגבש הוא להגדיל את נטל מיסי הלוואי על שימוש ברכב עם שלל מגבלות, איסורים ועילות-קנס יצירתיות בנימוק "סביבתי".
המדינה יודעת, כמובן, שאין כרגע חלופות ריאליות לנסיעה ברכב, ולפיכך זו שיטה מצוינת לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה: הצעדים להפחתת השימוש ברכב נראים טוב ב"רזומה" הבין-לאומי, והאזרחים, סרבני איכות סביבה שכמותם, משלמים יותר.
לא מדובר בתיאוריה. בימים אלה בוחנים המשרד לאיכות הסביבה והכנסת שורה של צעדים מעשיים "להקטנת השימוש ברכב פרטי", ומכיוון שהם עתידים לייצר הכנסות הם מתקבלים בברכה במוסדות השלטון.
הקטנת מקומות החניה
במסגרת החלטות הכנסת בנושא "חוק אוויר נקי", קיבלו הרשויות המקומיות סמכויות נרחבות לאכוף את השימוש בכלי רכב במרכזי הערים. הן יוכלו לאסור, על-פי שיקול דעתן, את הכניסה ברכב פרטי לאזורים מסוימים בשעות מסוימות, ויחויבו להקטין את מספר מקומות החניה באחוז מסוים מדי שנה.
כמובן, שהעיריות יודעות היטב שקנסות החניה הם ביזנס אדיר עבורן, ולפיכך אפשר לתרגם את יישום התקנה ל"הקטנת מקומות החניה שאינם בתשלום", לפסי כחול-לבן בכל פינה אפשרית, הגברת האכיפה באמצעות גדודי פקחים וציוד אלקטרוני, הגדלת הקנסות והקמת עוד חניונים בתשלום נאה, שיקלטו את "פליטי החניה" בכניסה לערים. לא נופתע אם בשלב הבא האוצר ישלוף מהמגירה גם את "מיסוי מקומות חניה", שאיתו הוא משתעשע מזה שנים. אין כמו "מס מצוקה" כדי להגדיל את ההכנסות.
עמידה עם מנוע פועל בסיבובי סרק אחראית לחלק נכבד מהפליטה בערים, לפיכך נדונה האפשרות לאסור זאת. ואיך ייושם האיסור? יוטלו קנסות שקל מאוד לאכוף.
הפחתת השתתפות מעסיק
מבחינת יח"צ זהו צעד מבריק. למעבידים הוא מספק "תירוץ" להקטנת הוצאותיהם הכבדות בטענה שהם מחויבים לכך ב"חוק אוויר נקי". לציבור, שרובו לא מקבל החזר הוצאות, זהו צעד של סגירת פער חברתי, ואילו לאוצר זהו צעד עם פוטנציאל להגדלת ההכנסות במיליארדים. האמת? אנחנו בעד, אך כדאי שתתחילו קודם כל בצי הרכב הצמוד של הממשלה (כולל צה"ל, כנסת ומשטרה), שמונה כ-15 אלף כלי רכב פרטיים.
