יש המצאות שבפעם הראשונה ששומעים עליהן מיד תוהים "איך לא חשבו על זה קודם"?, ויותר מזה, "איך אני לא חשבתי על זה קודם"?
ו"אם חשבו על זה כבר, למה זה עוד לא הפך למציאות"?
זו בערך התחושה שהתעוררה בי כשקראתי לראשונה על הפרויקט הניסיוני שמשלב שני דברים שיש בעולם בשפע: כבישים ואור שמש.
כבר לפני יותר מחצי מאה הבינו בישראל ובהמשך בשאר העולם שאפשר לרתום את אור השמש כמקור אנרגיה חינמי וכמעט כל בית אב בישראל חוסך מדי חדש מאות שקלים הודות לשימוש בדוד שמש לחימום המים.
מעבר לשימוש העקיף באנרגיה הסולרית לחימום מים, כבר לפני דור החלו לפתח קולטים שיודעים להפוך את האנרגיה הנקלטת מהשמש לאנרגיה חשמלית של ממש.
לאחרונה אנו אף רואים את הטכנולוגיה בשימוש נרחב יותר, כשאנשים פרטיים הופכים את הגגות שלהם לחוות סולריות קטנות ליצור חשמל לצרכים אישיים ואף לשימוש רשת החשמל הארצית.
הטכנולוגיה ליצור חשמל מהשמש בכמויות מסחריות כבר כאן, הבעיה היחידה היא שכדי להפיק חשמל מהשמש יש צורך בשטחים נרחבים, ושטחים כידוע, עולים כסף והרבה.
כאן בדיוק נכנס לתמונה המחקר שעורך סקוט ברוסו, מהנדס מאיידהו, ארה"ב, שרתם לעזרתו את ממשלת ארה"ב ואפילו את הענקית ג'נרל אלקטריק. כידוע, ברחבי הגלובוס ישנם מיליוני קילומטרים רבים של כבישים שבאופן תיאורטי יכולים להפוך לחוות קולטים אדירות מימדים.
הבעיה הראשונית היא כמובן שהאספלט הוא אטום ולמרות שהוא אוגר חום, כדי לאגור אנרגיה בצורה יעילה צריך שהכבישים יהיו מחומר שונה ובעל תכונות מיוחדות.
ובכן, מסתבר שבניגוד לתדמית השברירית זכוכית יכולה, בעובי ובתרכובת הנכונה, להיות חזקה כמו אספלט ובנוסף בעיבוד הנכון היא גם מציעה רמת אחיזה וחיכוך דומה לאספלט.
בנוסף, השימוש בכביש "חכם" מאפשר שתילת נורות לד באספלט שיכולות לסמן את נתיב הדרך, להזהיר מפני סכנה מתקרבת, לזהות עומסי תנועה ועוד.
המהנדסים מציינים שימושים נוספים, שאולי פחות רלוונטיים למדינה כמו ישראל, אבל במקומות קרים יוכלו הכבישים להשתמש באנרגיה שנצברה כדי להפשיר בעתות קרה ושלג.
לפחות בשלב זה מדובר בטכנולוגיה יקרה ביותר ועלות הקמה של כל קילומטר כביש תעלה מעל לשני מיליון דולר, סכום אסטרונומי ללא כל ספק, אבל חייבים לזכור שגם סלילת כבישי אספלט עולה לא מעט כסף, ומחיר אספלט נוזלי נמצא בעליה מתמדת וזינק בשנים האחרונות במאות אחוזים.
האם מדובר במחקר תיאורטי בלבד? בכלל לא בטוח. על פי החוקרים, גם שימוש בטכנולוגיה הראשונית של היום ואפילו לו היו מרשתים את כל כבישי ארה"ב בקולטים הללו, בנצולת של 15 אחוזים בלבד, האנרגיה שהיתה מופקת היתה יכולה לספק צריכת חשמל של פי 3 ממה שצורכת כל ארה"ב, כמעט את כל הצריכה העולמית.
וכשמחשבים את עלויות תחנות הכוח, כוח האדם הנדרש לתפעולן, מאגרי האנרגיה המדלדלים וזיהום האויר – אולי לא מדובר במחיר יקר במיוחד.