בנייר עמדה שהוכן על ידי שיינין לאחר בדיקה של הנושא על ידי פרופ' דוד מהלאל, היועץ המקצועי המיוחד של הרשות, ותוך כדי הסתמכות על נתונים של מחקר בודד משנת 2011 שפרסמה NHTSA (הרשות לבטיחות בדרכים האמריקאית) לפיו רק 1.2 אחוז מהנהגים שהיו מעורבים באותה השנה בארה"ב בתאונות קטלניות השתמשו בסלולרי (נתון לא הגיוני אפילו מבחינה סטטיסטית), החליטו השניים כי במשך שנים הוענק משקל יתר לסכנות הדיבור בטלפון הנייד במהלך נהיגה ולמעשה השימוש בו אינו מהווה גורם משמעותי של היסח דעת והינו מרכיב שולי ביותר בגורמים לתאונות קטלניות.
לטענתם, בעוד שבדיבור עצמו, אפילו כשמכשיר הטלפון ביד ולא באמצעות דיבורית, אין למעשה כמעט כל בעיה מבחינת בטיחות והסחת דעת, יש להבדיל בצורה חדה שימושים אחרים ובעייתיים יותר כמו כתיבת הודעות SMS, גלישה באינטרנט, שיטוט באתרים חברתיים ועוד. עם זאת, הם ממהרים לציין שגם שימושים מסוכנים ללא ספק כמו אלה עדיין נכללים באותם 1.2 אחוזים זניחים כגורמים לתאונות.
הופתענו לשמוע כי שיינין ומהלאל בחרו לסמוך את ידיהם באופן מוחלט על אותו מחקר יוצא דופן וכי בחרו שלא לבצע שום מחקרים מקומיים בנושא או בדיקה כלשהי מול גורמים רשמיים כמו משטרת התנועה וכי בחרו לפרסם מסמך שכותרתו למעשה מעודדת דיבור בסלולרי מבלי להתייחס לעובדה שלפעולת הדיבור נלוות גם פעולת חיוג מסוכנת ופיתוי להתעסק בשלל גורמים מסיחי דעת שההסמארטפון מציע, שגם לדעתם הן פעולות שיש להמנע מהן.
נייר העמדה של שיינין ומהלאל מציג עמדה שונה בתכלית מהעמדה הרשמית של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והחיזוקים היחידים שקיבלנו מהם לטענותיהם היו דוגמאות הזויות למדי על נפלאות חלוקת הקשב של טייסים במטוסים קלים בעת נחיתה (לטענת שיינין, כל אדם ממוצע יכול להטיס מטוס בקלות), תרומתם של מכשירי קשר לערנותם של נהגי המשאיות האמריקאים הנוהגים בלילה וטענה שפעם גם נגד מקלטי הרדיו ברכב ניהלו מלחמת חורמה.
יתרה מכך, בשנתיים שעברו מאז שהתפרסם המחקר של ה-NHTSA נרשמה עליה מסיבית בחדירת הסמארטפונים לשוק יחד עם אפליקציות כמו waze, וואטסאפ, וייבר, פייסבוק, אינסטגרם ואחרות ששינו לחלוטין את אופי השימוש בטלפון הנייד.
בזמן הזה התפרסמו עוד עשרות מחקרים שבחרו שלא לסמוך את ידיהם על תוצאות המחקר האמור וקבעו כי שימוש בסלולרי בעת נהיגה מסוכן ומביא לעליה משמעותית בסיכוי לתאונת דרכים, כשמחקרים מסוימים מתוכם מביאים נתונים שמצביעים על כך שכ-20% מכלל התאונות נגרמו באופן ישיר כתוצאה משימוש בסלולרי.
אנחנו, בכל מקרה, מעדיפים לא לסמוך על מחקרים שנעשו על ידי אנשי אקדמיה במשרד, ללא שום קשר למציאות העגומה בכבישים, אלא לבדוק בפועל את טענותיהם של שני מחברי נייר העמדה המלומדים, ומזמינים אותם מעל במה זאת להוכיח את טענותיהם בפועל, במציאות, במבחן נהיגה מעשי במסלול סגור ובליווי מדריכים מוסמכים, בו נרצה לראות את הסחת הדעת הלא קיימת של שיחה בסלולרי בעת נהיגה, גם באמצעות דיבורית וגם בעזרת מכשיר אותו יאחזו ביד, את מידת הריכוז בנעשה על המסלול (יש לזכור - בתנאים סטריליים) בזמן חיוג ואת ההשפעה של קריאת ושליחת SMS וגלישה באינטרנט שלטענתם מסוכנות אך לא באמת גורמות לתאונות.
נשמח לדווח לכם על התוצאות, ואף לאכול את הכובע אם יהיה צורך בכך.
>> האם שכחנו שברך צריך קודם כל לנהוג?
>> תיעוד: נהג מסיע ילדים לבית ספר ומדבר בסלולרי ללא הפסקה