אפילו בסטנדרטים הלא יותר מדי גבוהים של עצמה, אוטומוטור השנה דלה וקטנה במיוחד, מתפרסת על פחות אולמות תצוגה ולמעשה כוללת נציגות רשמית ומתחמי תצוגה של ארבעה מותגי רכב בלבד - קיה ואופל העממיות ופרארי ומזראטי בצד של "הביוקר".
עוד ב-mako רכב
דיווח מ"אוטומוטור" 2013
דיווח מ"אוטומוטור" 2012
מה יש לראות?
חברת שלמה, יבואנית אופל, המנסה להתרחק ככל הניתן מתדמית הליסינג הלא סקסית חושפת בתערוכה, לראשונה בארץ, את האדם - מכונית המיני המסוגננת של המותג בשלל צבעים וגימורים, ואת המוקה - רכב הפנאי הקטן (וקרוב משפחתו של השברולט טראקס) שנוחת כעת היישר לסגמנט הלוהט של הג'יפונים הקטנים.
מתחם קיה מעוצב בהשראת גביע העולם בכדורגל שקיה היא הספונסרית הרשמית שלו וניתן לראות בו את הקיה סול החדשה בהופעת טרום בכורה בשוק המקומי ואת שאר דגמי המותג המוכרים.
אולם התצוגה של "אוטו איטליה" יבואנית פרארי ומזראטי בישראל כולל נוכחות, כמובן מאחורי גדרות הפרדה, של כל הדגמי של צמד יצרניות האקזוטיקה המיובאים לארץ ובנוסף במרכז האולם יש מסלול תצוגה בדומה למסלול של תצוגות אופנה שעליו ניתן לחזות בדגמים השונים גם בנסיעה.
הרעיון בהחלט טוב אבל הביצוע פחות ורוחבו של המסלול והמנגנון המסורבל לסיבוב המכוניות בסופו מקשים על יצירת תצוגה זורמת ומרשימה.
את החוסרים הבולטים באטרקציות מוטוריות ונוכחות של יבואנים מארגני התערוכה מנסים למלא, בהשראת תערוכת הצבא וכוחות הביטחון שהיו פופולריות בימי העצמאות בשנותיה הראשונות של המדינה, בדוכנים של המשטרה, מכבי אש וחיל החימוש שמציגים את הכלים המוטוריים שלהם (כולל פיסות אקזוטיקה... כמו ניידות סיטרואן ג'מפי וסקודה אוקטביה) בשילוב קצת התרפקות על העבר עם כמה כבאיות ישנות ומרשימות במתחם מכבי האש.
מעבר לכך התערוכה נותנת במה לתצוגה של מכוניות ספורט כמו פורשה, קורבט ומוסטנג ממרבית הדורות ואפילו למבורגיני קונטאש חלומית מהאייטיז אשר שייכות לאספנים מקומיים. המכוניות המוצגות כאן מאחורי גדרות הפרדה עם שומרים, בהחלט נאות ומרשימות אך ביום יום ניתן לראות את מרביתן באופן הרבה יותר ישיר בשלל מפגשים מוטוריים ללא תשלום ברחבי הארץ.
למעשה, המכונית המיוחדת היחידה שהגיעה מעבר לים במיוחד לתערוכה היא פיסקאר קארמה - היברידית-ספורטיבית נאה של מותג פושט רגל אשר אולי הייתה יכולה, ביחד עם עוד הרבה מכוניות ספורט שלא ניתן לפגוש בארץ, לנסות ליצוק תוכן בכותרת "אגדות מוטוריות" של התערוכה אך כאן לבד מרגישה לגמרי לא שייכת ומיותרת.
כרגיל באוטומוטור יש גם שלל דוכני בזאר שמציעים למבקרים את מרכולתם עם קשר מוטורי הדוק (דגמי אספנות בגודל 1:18 של סוסיתא ומוצרי טיפוח לרכב למשל) או רופף, אם בכלל (קוצצי סלט, מגהצים ועוד) אבל בעוד שאווירת השוק בשנים עברו פגעה בתערוכה, השנה לנוכח מיעוט האטרקציות היא עוזרת למבקרים להעביר עוד קצת זמן.
דלות מוטורית
במחיר של 95 שקלים לאדם (וגם לילדים מעל גיל 5) ללא ספק נוצרת תחושה של תמורה בעייתית מאוד וזלזול בקהל.
מצטערים, על אף אמנותנו הכנה כי דורון גילר, היזם שמאחורי אוטומוטור, בהחלט אוהב מכוניות ורוצה לעשות תערוכה טובה ככל הניתן, איננו מוכנים לקבל את הקביעה שהתערוכה משקפת את שוק הרכב המקומי ואת התרבות המוטורית הישראלית (או היעדרה).
בכל מקרה אם זה המצב וגילר מחליט בכל זאת לקיים תערוכת רכב או הפנינג מוטורי לכל המשפחה (כמו שהוא מכנה את "אוטומוטור") עליו לדאוג שיהיה לקהל ששילם ממיטב כספו מה לראות. ברגע שהחליט לנתק את עצמו מהתלות ביבואנים הוא חייב ליצר תוכן משל עצמו, מעבר להצגת כמה מכוניות של אספנים מקומיים ואם זה מה שיש לו להציג מחיר הכניסה צריך להיות בהתאם (לדעתנו מקסימום 30 שקלים).
עם זאת, מעל לכל, אוטומוטור היא בראש ובראשונה תעודות עניות ליבואני הרכב בישראל שהחליטו, באופן גורף כמעט, להדיר את רגליהם מהאירוע ולהתעלם מקהל גדול שמגיע כדי להעביר כמה שעות בניחוח מוטורי.
בשנה שהתחילה ברבעון סופר מוצלח המצביע על שוק רכב שעשוי לקבוע שיא מכירות חדש, קשה להבין איך היבואנים לא מצאו את הסכומים הלא יותר מדי גבוהים (כמו מחירן, בערך, של שתי מודעות במוסף סוף השבוע של העיתון שפעם כונה "העיתון של המדינה") כדי להציב מתחמי תצוגה בתערוכת הרכב היחידה שיש כאן.
נכון, לעיתים נגרמים לרכבי התצוגה נזקים קלים (פה נעלם סמל, שם נגנבת ידית הילוכים) וסביר להניח שגם לא מדובר באירוע שמקפיץ באופן מיידי את המכירות, אך תדמית מותגית ותרבות מוטורית נבנות לאורך שנים ואין לזלזל בשום קהל, אפילו אם מדובר בילדים, שמשלם ומגיע לאירוע הקשור לרכב.
