משה, אזרח שומר חוק פנה מיד לעיריית רמת גן והסביר שמדובר בטעות, וכי הדו"ח שיוחס לו נוגע לרכב של חברה בה עבד בעבר ובשנים מאז נסגרה אך הוא מעולם לא נהג ברכב שנושא את מספר הרישוי שמצוין בדו"ח. משה ביקש להקפיא מיד את ההליכים שהופעלו נגדו ולפעול לברר את טענותיו.
מאחר שמשה היה בטוח בצדקתו הוא אף הבהיר לפקידי העירייה שאם הדבר לא ייעשה הוא יגיש עתירה מנהלית באשר להתנהלותה של העירייה ומשרד עורכי הדין שמועסק מטעמה וחתום על צו העיקול.
פקידי העירייה סירבו להבטיח לו שההליכים נגדו יוקפאו ומשה החליט, בלית ברירה, להגיש עתירה מנהלית לבית משפט המחוזי בתל אביב.
השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן נעתרה לבקשתו של משה והוציאה צו ביניים במסגרתו הוקפאו כל ההליכים נגדו כולל האיום בדבר פריצה לביתו וצו העיקול עד לבירור סוגיית החוב וכן הורתה לנתבעים להשיב על טענותיו של משה.
העירייה ומשרד עו"ד לא השיבו לטענותיו של משה וצו הביניים נותר על כנו.
נציגת העירייה אף דיווחה בדיון כי בדיקת תלונתו של האזרח כבר הושלמה ואכן העלתה שיש צדק בדבריו לפיהם לא ביצע את העבירה וכל ההליכים הם כלפי החברה בה עבד ולא כלפי העותר ומאחר שהנושא למעשה הוברר וסודר היא ביקשה למחוק את העתירה ולדחותה.
פרקליטו של העותר לא הסתפק בכך וביקש לחייב את העירייה על ההוצאות שגרמה למרשו (הוצאות משפט וכן פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו).
השופטת הביעה בפסק הדין פליאה ולא הבינה כיצד העירייה לא טרחה לבדוק את העניין לעומק בטרם שלחה את המעקלים לביתו של העותר, שכן בדיקה פשוטה הייתה מראה מעל לכל ספק שהוא אינו בעל החוב ותעודת הזהות שלו לא זהה לפרטי החברה שהדו"ח נרשם לה.
>> איפה ההתיישנות? הזוג שקיבל דו"ח מלפני 1,800 שנה
