התופעה הזו לא עוצרת ברכבי הפנאי הגדולים או אפילו ברכבים המשפחתיים הממוצעים וגם המכוניות הקטנות ביותר גדולות היום באופן משמעותי מבעבר. רוצים לדעת עד כמה?
לא צריך יותר ממבט אחד על מיני או על פיאט 500 מודרניות שעומדות ליד המיני מיינור וה-500 המקוריות כדי להבין ששכמו בני האדם במאה ה-21 גם המכוניות זקוקות לדיאטה דחופה.
במהלך השנים היו פה ושם ניסיונות מוצלחים יותר או פחות לייצר מכוניות זעירות באמת - מהאוסטין בייבי של ראשית המאה ה-20 , דרך הב.מ.וו איזטה והפיל P50 משנות החמישים והשישים ועד ליצירה המוטורית האישית ההזויה של ג'רמי קלארקסון באחד מפרקי טופ גיר מלפני שנה, אבל עם כל הכבוד לכל הממצאים המוכשרים יותר או פחות, אנחנו שמחים להביא לכם את החדשות החמות ולבשר לכם על מלכה חדשה בממלכת הזעירים המגיעה אלינו עם חותמת רשמית של ספר השיאים של גינס.
קולסון, שתמיד חלם להופיע בספר השיאים של גינס, בחן שיאים שונים הקשורים לרכב ולמוטוריקה המופיעים בספר והחליט שהסיכוי הטוב ביותר שלו להיכנס לגינס הוא דווקא ללכת בקטן ולנסות לבנות את המכונית הקטנה שתוכל לקבל מספר ורישוי.
קולסון החליט להשתמש במרכב של מכונית צעצוע לילדים. הוא רכש גרסה ממוזערת ועשויה ממתכת לשברולט בל אייר 1957 אך עד מהרה הבין שכדי להפוך את הצעצוע לחוקי לכביש הפתוח הוא לא יכול להסתפק בהחלפת גלגלי הפלסטיק בחישוקים אמתיים וצמיגים של ממש אלא שעליו למעשה פחות או יותר לבנות את המכונית מחדש.
קולסון לא התייאש, בנה שלדה, הוסיף בלמים ראויים ומערכת היגוי ובחר לזרוק את המנוע החשמלי החלש ובעל הטווח המוגבל ולהחליפו במנוע של טרקטורון קטן. לאחר שהשלים את הצד המכני על קולסון היה להתאים את היצירה שלו לדרישות החוק ולהוסיף פנסי איתות, אורות בלם, פנסים ראשיים, שמשה קדמית, צופר ואפילו מגבים וחגורת בטיחות.
בעזרת מיכל דלק קטן טווח הנסיעה של המיקרו מכונית הוא כ-40 קילומטרים בין תדלוקים ועל אף שלא נראה לנו שזו המכונית הראשונה שהיינו לוקחים למסע מחוף לחוף באמריקה ללא ספק היינו שמחים להחזיק אחת שכזו בחניה.