בשנת 2019 הכריז שר הבריאות לשעבר ליצמן כי מדיניות הקנאביס תעבור "מדיקליזציה". לצד הצהרות תקשורתיות פומפוזיות, זכתה אותה רפורמה לגינויים רבים מצד המטופלים אך איש מהם לא שיער את גודל הנזק הכלכלי והטיפולי שיעמדו בצידה:
מן הידועות שצריכת קנאביס בישראל היא לא זולה. בקליפורניה לשם השוואה, בה השוק פתוח לחלוטין - אתם יכולים כבגירים 21+ עפ"י חוק לקנות 28 גרם קנאביס מדי יום במחיר של 3-5$ לג' ואף פחות, בעלות כוללת של כ- 320 ש"ח. בארץ, כידוע, אנחנו הרחק מאחור עם שוק שחור משגשג, אשר התהווה במקביל לרפורמה של השר ליצמן בתפקידו כשר הבריאות - אותה רפורמה שסימלה את "המדיקליזציה". מאז, המחיר לצרכן הרפואי עלה במאות אחוזים. אם בעבר ניתן היה לרכוש כמות כמעט בלתי מוגבלת של קנאביס בסכום קבוע של 370 ש"ח, היום המחירים מגיעים לאלפי שקלים בקלות, במקרים של מטופלים שהצריכה החודשית שלהם היא של עשרות גרמים. ולא זו בלבד שמחירי הקנאביס טיפסו. עוד התהווה במדיניות הקנאביס נדבך נוסף שמהווה נטל כבד על המטופלים.
מדובר בגופים, חברות או בעלי מקצוע שונים המתווכים בין צרכנים לרופאים ומעניקים ייעוץ נלווה. היעוץ כולל לרוב, מעבר על מסמכים רפואיים, פגישה עם איש מקצוע שמכיר את התהליך (כמו אחות) והפנייה לרופא שמתמחה במתן רישיון קנאביס. הבעיה היא לא עצם הלווי, אלא טווח המחירים שכל אחד מרשה לעצמו לגבות. בדקנו מול מספר גופים כאלה ומצאנו כי עלויות התיווך משתנות, בהתאם לסוג הייעוץ. אם הייעוץ כולל לווי עם רופא, האם הרופא מקבל באופן פרטי או דרך אחת מקופות החולים. הסכומים נעים בסכומים של החל מ-300 ש"ח לפגישה ועד 1800 ש"ח לפגישת ייעוץ שכוללת גם את הפגישה עם הרופא המאשר. תהינו, למה אין אחידות בסכומים הללו, למה כל אחד נוקב בסכום אחר.
כך לדוגמא, פרסם אתר קנאביס אתמול כתבה על הג'וב החדש של הזמר קובי פרץ, שפתח קליניקה להנגשת קנאביס רפואי ומימוש זכויות רפואיות. המחיר שדורשים בקליניקת ירוקל”ה לליווי שכזה, הוא 3,900 ש"ח. לא פחות.
בנוסף לתשלום אגרת התיווך, מחוייבים מטופלי הקנאביס בתשלום נוסף גם לרופאים. עלות ביקור אצל הרופא נעה בין 240 לכמעט 1000 ש"ח (רופא שמקבל באופן פרטי). אחת לכמה חודשים (בין 3 חודשים לחצי שנה), יש לחדש את את הרישיון לפי ראות עיני הרופא המטפל. גם על חידוש הרישיון נדרש תשלום נוסף של מאות שקלים נוספים.
חשוב לציין, כי מי שמעוניין להוציא רישיון לשימוש בקנאביס רפואי לא חייב לעשות זאת דרך מתווך, אך הדרך לרישיון המיוחל ארוכה בהרבה כשמנסים לעשות זאת ללא אותו תיווך שעלותו משתנה מגורם לגורם. בהתאם לנוהל 106 של משרד הבריאות, הגוף האמון על הנפקת רישיונות מטעם משרד הבריאות הוא היחידה לקנאביס רפואי שבעבר ספגה ביקורות קשות ביותר על ההתנהלות מול מטופלים.
קרנית ידיד הסובלת מפיברומיאלגיה וזאבת, שבקשתה לחידוש הרישיון שהגיע מהרופא המלווה שלה ליק"ר, נדחתה: כך היא כותבת השבוע. "מסחרה. זה מה שנוצר. תעשייה משגשגת של קניית רישיונות לכל הבא ליד. מי שצריך את הטיפול בקנאביס בצורה מוצדקת רפואית, לא מקבל. ומי שיכול לשלם, קונה רישיון, ואולי בהמשך גם יכול להרשות לעצמו לרכוש את התרופה באלפי שקלים מידי חודש. הכל כסף. כן, כן, טלפון קטן או הודעת וואטסאפ, קצת ניירת, תשלום כמובן בין אם יש דמי תיווך בנוסף או ישירות, ומחר בבוקר מחכים לכם/ן רישיון ומרשמים בנייד. הרישיון לא מזויף, חשוב לציין. גם לא הרופא/ה שעבר הכשרה ומורשה להנפיק, אבל הדרך."
"את הטיפול שלי אני לא מקבלת. לא על פי צורך רפואי, לא על פי בקשת והמלצת הרופא, לא בפניה לגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות וגם לא בדרך משפטית. 7 וחצי שנים כמעט שאני עם רישיון לקנאביס רפואי וזאת פעם ראשונה שאני מרימה ידיים, שאני מוותרת על הזכות לטיפול רפואי נאות לו אני נזקקת וזכאית לקבלו. נכנעת. זכויותיי נקברו. מצטרפת לקנייה של רישיון לתרופה שלי", הוסיפה.
חוסר האחידות בתמחור הרישיון מעלה תהיות על המדיניות אותה מגבש משרד הבריאות בנוגע לקנאביס בישראל שמסתמן כתרופה לעשירים בלבד. נכים וחולים במצב קשה שהיו יכולים להיעזר בקנאביס מאד לעיתים כתרופת קו אחרון, לא עושים זאת מפאת המחיר הגבוה. יש לציין כי אין אף תרופה שיש לשלם עליה "תיווך" כמו בקנאביס ובוודאי לא בכאלו סכומים.